תורה אור · פרשת בראשית · מאמר 4
להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם משאר כל…
להבין את הטעם לכך שיצירת גוף האדם שונה...
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 290 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
הצמחים ובעלי החיים נוצרו בשלמותם, גוף ונפש כאחד, משום שהצומח והחי הם דרגות סמוכות; גוף האדם נוצר תחילה כעפר דומם וחסר חיים, משום שהנפש המדברת, ששורשה בחכמה שלמעלה, יכולה להתחבר רק לדרגת הדומם הנמוכה ביותר (״נעוץ תחלתן בסופן״), ומשם היא מעלה את הבריאה כולה.
המאמר בקצרה
המאמר שואל מדוע גוף האדם נוצר באופן שונה מגופם של כל שאר הנבראים. הצמחים ובעלי החיים יצאו מן הארץ בדבר ה׳ כשהם שלמים, ״בקומתן״; גוף האדם, לעומת זאת, נאסף תחילה מעפר כגולם, ורק אחר כך נפח ה׳ באפיו נשמת חיים. הדבר נראה כירידה: גוף האדם התחיל בדרגה נמוכה מזו של בעלי החיים. ארבע דרגות הבריאה — דומם, צומח, חי ומדבר — מקבילות לארבע אותיות שם הוי׳. גוף בעל החיים הוא צומח ונפשו היא חי; מכיוון שמדובר בדרגות סמוכות, הן יכלו להיווצר כאחת. הנפש המדברת רחוקה מן הצומח בקפיצה, ולכן לא יכלה להיווצר יחד איתו. גופו של האדם הוא דווקא דומם, משום שהאדם הוא תכלית הבריאה: כשם שמגבה המרים קיר צריך לאחוז בקורה התחתונה ביותר שלו, כך הנפש נכנסת אל החומר הנמוך ביותר כדי להעלות את כל מה שמעליו. הנפש המדברת היא היו״ד, הדומם הוא הה״א התחתונה, ו״נעוץ תחלתן בסופן״; וכך גם ״בחכמה יסד ארץ״. חיבור בין קצוות רחוקים כאלה הצריך שני שמות: ״וייצר ה׳ אלקים״.
מבנה
- השאלה: מדוע גוף האדם נוצר באופן שונההעשבים, העצים, בעלי החיים והדגים יצאו בדבר ה׳ כפי שהם, גוף ונפש יחד; גוף האדם נאסף תחילה מעפר כגולם, ורק אחר כך ״ויפח באפיו נשמת חיים״.¶1–3
- ארבע הדרגות ומדוע דרגות סמוכות נוצרות יחדיש בכך ירידה לאדם, ״אחור וקדם״. ארבע הדרגות מקבילות לאותיות שם הוי׳. גוף בעל החיים, שדרגתו צומח, ונפשו, שדרגתה חי, סמוכים זה לזה ואין ביניהם דרגה נוספת, ולכן נוצרו כאחת; המדבר רחוק מן הצומח בקפיצה.¶4–6
- העלאת הבריאה מלמטההאדם הוא תכלית הבריאה, והוא מעלה את הניצוצות שבדרגות התחתונות כשהן משמשות אותו — הלחם לאכילה והבגדים ללבישה — בזמן שהוא עובד את ה׳ באמצעות דעתו. כשם שמגבה צריך לאחוז בקורה התחתונה ביותר של הקיר, כך הנפש נכנסת לגוף הנמוך ביותר ומעלה את כל מה שמעליו; לכן הוא נקרא מדבר, מלשון ״ידבר עמים״.¶7–8
- הגבוה ביותר מתחבר לנמוך ביותרהצומח והחי הם הוי״ו והה״א העליונה; המדבר הוא היו״ד, הגבוהה מהם בהרבה, והוא מלובש בה״א התחתונה, מקור הדומם. לכן השמים, שהן המדות, נוסדו בתבונה, ואילו הארץ, שהיא האותיות, נוסדה בחכמה; משום כך האדם התחיל כגולם.¶9–11
- שני שמות ליצירת האדםמכיוון שהמדבר והדומם רחוקים זה מזה מקצה לקצה, הרבה יותר מגוף בעל החיים ומנפשו, חיבורם הצריך שני שמות: ״וייצר ה׳ אלקים״.¶12
מושגים
- דומם, צומח, חי, מדברדומם, צומח, חי, מדבר
- ארבע דרגות הבריאה, המקבילות לארבע אותיות שם הוי׳: הדומם לה״א התחתונה, הצומח להוי״ו, החי לה״א העליונה, והמדבר ליו״ד ולקוצה.
- דרגות סמוכות וקפיצה בדרגהצומח וחי סמוכים
- אין דרגה בין הצומח לחי, ולכן גוף בעל החיים ונפשו יכלו להיווצר כאחת; המדבר רחוק מן הצומח ״בקפיצה בדרגה״, ולכן לא יכול היה להיווצר יחד איתו.
- גולםגולם
- גוף האדם לפני נשימת החיים: עפר שנעשה לגוף ללא נפש חיה, בדרגת הדומם (״גלמי ראו עיניך״).
- העלאת הניצוצותמעלה הנצוצות
- תכלית האדם: הניצוצות שנפלו לדרגות הדומם, הצומח והחי מתעלים כשהן משמשות לצרכיו — לחם לאכילה ובגדים ללבישה — בזמן שהוא עובד את ה׳ באמצעות דעתו.
- נעוץ תחלתן בסופןנעוץ תחלתן בסופן
- הדרגה הגבוהה ביותר מתחברת לנמוכה ביותר: היו״ד עם הה״א התחתונה, החכמה עם ה״ארץ״; לכן הנפש המדברת מלובשת בדומם ולא בצומח.
- ״בחכמה יסד ארץ״בחכמה יסד ארץ
- ״השמים״, המדות שנולדות מהתבוננות, נוסדו בתבונה; ״הארץ״, האותיות והדומם, נוסדה בחכמה, שלמעלה מסדר זה. נשמת האדם היא מן החכמה שלמעלה.
- שני שמותוייצר ה׳ אלקים
- יצירת האדם נכתבה בשני שמות, הוי׳ ואלקים, משום שחיבור הנפש המדברת לגוף דומם מחבר בין שני קצוות.
השאלה: מדוע גוף האדם נוצר באופן שונה ¶1–3
כדי להבין מדוע יצירת גוף האדם שונה מיצירתם של כל שאר הנבראים, כגון הצומח והחי, שגופיהם נבראו כולם על ידי מאמר ה׳,
המאמר פותח בשאלה: מדוע גוף האדם נוצר בדרך שונה מכל שאר הנבראים? צמחים ובעלי חיים באו לידי קיום ישירות מכוח דיבורו של ה׳ — ״מאמרו״ — כשהגוף והחיות נוצרו יחד.
כמ״ש ביום ג׳ תדשא הארץ דשא עשב מזריע כו׳ עץ עושה פרי כו׳ ויהי כן3 וכן ביום חמישי ישרצו המים שרץ נפש חיה4 כו׳.
כפי שנאמר ביום השלישי, ״תדשא הארץ דשא עשב מזריע כו׳ עץ עושה פרי כו׳ ויהי כן״; וכן ביום החמישי, ״ישרצו המים שרץ נפש חיה כו׳״.
ההוכחות מן הפסוקים: ביום השלישי אמר ה׳ ״תדשא הארץ דשא״ (בראשית א, יא), וביום החמישי ״ישרצו המים״ (בראשית א, כ). בכל אחד מהמקרים, היצור החי נוצר בשלמותו מתוך היסוד שלו, על פי ציווי ה׳.
המאמר מציג את שאלתו: צמחים ובעלי חיים נבראו בשלמותם באמצעות דבר ה׳, ואילו גוף האדם נוצר בדרך שונה.
מראי מקומות
- 1להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם · הנחה אחרת בס׳ מאמרי אדה״ז פרשיות ע׳ טו. בהתחלה: וייצר ה׳ אלקים [נדפס מכת״י מעתיק מוגה בגוכתי״ק כ״ק הצ״צ] מבאר הענינים בארוכה. ראה לעיל בציונים והערות לכ״ק אדמו״ר זי״ע. המאמר עם הגהות באוה״ת בראשית כרך ו תתרנא, א (מלקו״ת לג״פ כג, ד). חלק מהמאמר נמצא גם בסה״מ תרל״ג ע׳ רעא. בד״ה כל שמעשיו מרובים תרנ״ג ע׳ רכ ואילך. בסה״מ תרנ״ד ע׳ רנו ואילך. קונטרס ומעין מאמר טו. ראה ד״ה ויגש אליו יהודה תרס״ח (בהמשך תרס״ו ע׳ תצד). המאמר נמצא בגוכתי״ק כ״ק הצ״צ משנת תקע״א-ב. ד״ה זה נזכר לקמן מד, א. לקו״ת ראה לא, א. ביאוה״ז להצ״צ כרך א ע׳ תכג.
- 2הצומח — ע״י מאמר ה׳ · בתרס״ו שם נוסף: ”ולכן נברא גופם ונפשם כא׳”.
- 3תדשא הארץ דשא . . עץ עושה פרי . . ויהי כן · Genesis 1:11
- 4ישרצו המים שרץ נפש חיה · Genesis 1:20
2וכן בכולם הרי שהארץ הוציאה את העשבים ואת האילנות כאו״א [כל אחד ואחד] כמו שהוא אח״כ עם הנפש הצומחת שבו
וכך גם בכולם: הארץ הוציאה את העשבים ואת העצים, כל אחד מהם בדיוק כפי שהוא לאחר מכן, עם הנפש הצומחת שבתוכו.
כל צמח יצא מן האדמה כשהוא כבר בצורתו הסופית, יחד עם הנפש הצומחת שבו — כוח החיים שמאפשר לו לגדול.
וכן גם הבע״ח [הבעלי חיים] הוציאה הארץ ג״כ כמו שהן חיים את הדוב ואת הארי כו׳ וגם המים שרצו כן שרץ נפש חיה1 הם הם הדגים ג״כ כמו שהן
וכך גם הוציאה הארץ את בעלי החיים כפי שהם — חיים: את הדוב, את האריה וכו׳; וגם המים שרצו כך ״שרץ נפש חיה״ — אלה הם הדגים, גם הם כפי שהם,
כך גם בעלי החיים היבשתיים והדגים: הארץ והמים הוציאו אותם כשהם כבר חיים, כפי שהם.
דהיינו הגוף עם הנפש החיונית שבתוכו יחד ע״י מאמר ה׳ שאמר תוצא הארץ2 כו׳ ישרצו המים כו׳
כלומר, הגוף יחד עם הנפש החיונית שבתוכו, שניהם יחד, באמצעות מאמר ה׳ שאמר ״תוצא הארץ כו׳״, ״ישרצו המים כו׳״.
כלומר, הגוף והנפש המחיה אותו יצאו יחד מכוח דבר ה׳ בלבד: ״תוצא הארץ כו׳״ (בראשית 1:24) ו״ישרצו המים כו׳״ (בראשית 1:20).
והוא צוה ונבראו3 כמו שהן עתה וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] בקומתן נבראו.4 משא״כ בבריאת האדם שנעשה גופו תחלה בפ״ע [בפני עצמו] עפר בלי שום נפש חיונית בתוכו.
״והוא צוה ונבראו״ כפי שהם כיום, וכפי שאמרו חז״ל: ״בקומתן נבראו״. לא כך היה בבריאת האדם: גופו נוצר תחילה בפני עצמו, מעפר, בלי נפש חיונית בתוכו.
כפי שנאמר בתהלים 148:5, ״והוא צוה ונבראו״ — כפי שהם כיום; וחז״ל מלמדים שברואי העולם נוצרו ״בקומתן נבראו״, כשהם שלמים ומפותחים. האדם הוא יוצא הדופן: גופו נוצר תחילה בפני עצמו, כעפר חסר חיים.
הצמחים ובעלי החיים יצאו כשהם שלמים, הגוף והחיות יחד, מכוח מאמר אחד; רק גופו של האדם נוצר תחילה בנפרד, בלי נשמה.
מראי מקומות
- 1
- 2תוצא הארץ · Genesis 1:24
- 3והוא צוה ונבראו · Psalms 148:5
- 4וכמארז״ל בקומתן נבראו · Rosh Hashanah 11a
3וכמ״ש וייצר ה׳ אלקים את האדם1 עפר מן האדמה וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] שעה ראשונה צבר עפרו2 כו׳
כפי שנאמר, ״וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה״; וכפי שאמרו חז״ל: ״שעה ראשונה צבר עפרו כו׳״.
הפסוק אומר שהאדם נוצר ״עפר מן האדמה״ (בראשית 2:7), והתלמוד מתאר את יומו הראשון של אדם הראשון שעה אחר שעה: בשעה הראשונה נאסף עפרו, ורק לאחר מכן עוצב.
ומתחלה היה גולם כמ״ש גלמי ראו עיניך3 עד שאח״כ ויפח באפיו נשמת חיים הרי שלא יצא גופו מן הארץ על דרך שהוא עתה בהיות בו נפש החיונית והמדברת אלא שלקח עפר ועשה ממנו גוף.
בתחילה הוא היה גולם, גוש חסר צורה, כפי שנאמר ״גלמי ראו עיניך״, ולאחר מכן ״ויפח באפיו נשמת חיים״. מכאן שגופו לא יצא מן הארץ כפי שהוא כעת, כשיש בו נפש חיונית ונפש מדברת; אלא שה׳ לקח עפר ועשה ממנו גוף.
לפני שקיבל חיים הוא היה גולם — גוף שעוצב אך היה חסר חיים, והפסוק מתהילים 139:16, ״גלמי ראו עיניך״, נקרא כמתייחס לשלב הזה. רק לאחר מכן ה׳ נפח בו חיים, ולכן גופו של האדם לא נוצר חי מן הארץ כפי שנוצרו בעלי החיים; הוא נוצר מעפר, בשלב נפרד.
הכתוב ודברי חז״ל מראים שגופו של אדם הראשון נאסף תחילה ועוצב מעפר כצורה חסרת חיים, ורק לאחר מכן ניתנה בו נשמה.
הרבי הרש״ב (בהמשך תרס״ו, כפי שמובא בהערות קה״ת) מוסיף כאן את דברי המדרש שאדם הראשון, כשהיה גולם, שכב ״מסוף העולם ועד סופו״ (בראשית רבה 8:1).
מראי מקומות
- 1וייצר ה׳ אלקים את האדם · Genesis 2:7
- 2שעה ראשונה צבר עפרו · Sanhedrin 38b:2
- 3גלמי ראו עיניך · Psalms 139:16
ארבע הדרגות ומדוע דרגות סמוכות נוצרות יחד ¶4–6
4ואח״כ נפח נשמה באפו כו׳. וזהו בחי׳ שפלות לגבי האדם שהרי הגוף שלו נמוך במדרגה1 יותר מגופות הבע״ח [הבעלי חיים] שנתהווה בבחינת דומם עד שאח״כ ויפח באפיו2 כו׳.3 עם היותו מובחר בנבראים4
ואחר כך נפח נשמה באפיו וכו׳. זהו ביטוי לשפלות ביחס לאדם, שכן גופו נמוך במדרגה מגופם של בעלי החיים, משום שנתהווה בבחינת דומם, ורק אחר כך ״ויפח באפיו כו׳״ — אף שהאדם הוא המובחר שבנבראים.
העובדה שגופו נוצר תחילה מעפר חסר חיים היא ביטוי לשפלות: במקורו, גוף האדם עומד במדרגה נמוכה מגוף בעל החיים, שכן תחילתו בבחינת דומם, כמו עפר או אבן — וזאת אף שהאדם הוא המובחר שבנבראים.
וז״ש [וזהו שכתוב] אחור וקדם5 כו׳. אך להבין זה על מה ולמה נהייתה כן.
וזהו שנאמר ״אחור וקדם כו׳״. אך יש להבין: מדוע ולשם מה נעשה הדבר כך?
שני הצדדים נרמזים ב״אחור וקדם כו׳״ (תהלים קלט, ה): בגופו האדם אחרון ונמוך מכולם, ובנשמתו ראשון ונעלה מכולם. כעת יש להבין מדוע ה׳ ברא אותו כך.
הענין הוא כי הנה ד׳ בחי׳ דצח״ם [דומם צומח חי מדבר]6 הם כנגד ד׳ אותיות דשם הוי״ה. הדומם הוא כמו עפר ואבנים ומתכות שאין לו גידול והצומח הם אילנות ועשבים7 כו׳
העניין הוא שארבע הבחינות — דומם, צומח, חי ומדבר — מקבילות לארבע אותיות שם הוי׳. הדומם הוא, למשל, עפר, אבנים ומתכות, שאין בהם צמיחה; הצומח הוא עצים ועשבים וכו׳;
התשובה מתחילה בארבע מחלקות הבריאה — דומם, צומח, חי ומדבר (האדם) — המקבילות לארבע אותיות שם הוי׳ (יו״ד, ה״א, וא״ו, ה״א). דברים דוממים, כגון עפר, אבן ומתכת, אינם גדלים; צמחים גדלים.
ובע״ח [ובעלי חיים] יש להם כ״ז [כל זה] ונוסף ע״ז נפש החי׳ [החיה] הרוחני׳ [הרוחנית].8 ובמדבר נוסף עוד על כולם נפש השכלית נפש המדברת כו׳.9
לבעלי החיים יש את כל אלה, ובנוסף להם נפש החיונית הרוחנית. ובמדבר [האדם] מתווספת, מעבר לכל אלה, הנפש השכלית, הנפש המדברת וכו׳.
לבעלי החיים יש צמיחה, ומעבר לה גם נפש חיונית רוחנית. האדם, בחינת ״מדבר״, מוסיף על כך נפש שכלית, המתבטאת בדיבור.
הפסקה מציגה את הפרדוקס: גופו של האדם מתחיל ממדרגה נמוכה מזו של בעל החיים, אף שהאדם הוא הנברא הנעלה ביותר. לאחר מכן היא מתחילה להשיב על כך באמצעות הקבלת ארבע מחלקות הבריאה לארבע אותיות שם הוי׳.
גם בפרק 38 של תניא מקבילים דומם, צומח, חי ומדבר לארבע אותיות שם הוי׳. ספר המאמרים 5654 (כמצוטט בהערות קה״ת) מפרט שהדומם מקביל לה״א האחרונה, בדומה לאותיות שאינן גדלות; הצומח מקביל לוא״ו, בדומה למדות הגדלות מקטנות לגדלות; והחי מקביל לה״א הראשונה, בינה, שעליה נאמר ״אם כל חי״.
מראי מקומות
- 1שהרי הגוף שלו נמוך במדרגה · בד״ה סמכוני תר״ס ע׳ פד ”הגם שבתו״א מבואר שגוף האדם למטה במדרי׳ מגופי הבע״ח שהן מבחי׳ צומח וגוף האדם הוא דומם כו׳ מ״מ הרי מצד הנפש הרי הנפש המדברת הוא גבוה הרבה מנפש החי ונפש הצומחת כו׳” ע״ש.
- 2
- 3בבחינת — עד שאח״כ ויפח באפיו כו׳ · Genesis 2:4
- 4מובחר בנבראים · בהגהת ר׳ אשר: הנבראים.
- 5אחור וקדם · Psalms 139:5
- 6ד׳ בחי׳ דצח״ם · Tanya, Likkutei Amarim 38:7–8
- 7שו״ה הם — ועשבים · בתרנ״ד שם ”נגד וא״ו דשם הוי׳ שהמדות צומחין מקטנות לגדלות כו׳”.
- 8שו״ה הם — החי׳ הרוחני׳ · בתרנ״ד שם: ”נגד אות ה׳ ראשונה דשם הוי׳ דבינה הוא בחי׳ חי כמ״ש בחוה אם כל חי” ע״ש עוד.
- 9שו״ה הוי״ה — שאין לו גידול · בתרנ״ד ע׳ רנז נוסף ”והוא נגד ה׳ אחרונה דשם הוי׳, וכמו אותיות שהן דוממין כו׳”.
5והנה דרך כלל הבע״ח [הבעלי חיים] הם כלולים מב׳ דברים הגוף שבו הוא בחי׳ צומח1 שהרי נולד קטן ונעשה גדול והנפש שבו היא נפש החי׳ [החיה] למינה.
בדרך כלל, בעלי החיים מורכבים משני דברים: הגוף שבהם, שהוא בבחינת צומח, שהרי הוא נולד קטן ונעשה גדול; והנפש שבהם, שהיא נפש החיה של מינם.
בעל חיים מורכב משני מרכיבים: גוף, השייך לדרגת הצומח משום שהוא גדל מקטן לגדול, ונפש מדרגת החי, המיוחדת למינו.
ומה ששניהם יצאו ביחד מן הארץ. דהיינו הגוף עם נפש החי׳ [החיה] שבו ע״י מאמר ה׳ כו׳
והעובדה ששניהם יצאו יחד מן הארץ — כלומר, הגוף עם נפש החיה שבו — באמצעות מאמר ה׳ וכו׳:
השאלה היא מדוע שני אלה יצאו מן הארץ יחד, במאמר אחד של ה׳.
היינו משום שבחי׳ צומח וחי עם היותם ב׳ מדריגות זו למעלה מזו אבל הם2 סמוכי׳ [סמוכים / סמוכין] זה לזה.
הדבר נובע מכך שדרגות הצומח והחי, אף שהן שתי מדרגות זו למעלה מזו, סמוכות זו לזו.
הסיבה היא שהצומח והחי הן שתי מדרגות נפרדות, זו למעלה מזו, אך הן סמוכות זו לזו — אין דבר המפריד ביניהן.
גופו של בעל החיים הוא בבחינת צומח, ונפשו בבחינת חי; מכיוון ששתי המדרגות הללו סמוכות זו לזו, הן יכלו לצאת יחד.
מראי מקומות
- 1הגוף שבו הוא בחי׳ צומח · נזכר בהמשך תער״ב סעי׳ קמה.
- 2אבל הם סמוכים זה לזה · ראה לקו״ת קרח נב, ג. אוה״ת יתרו ע׳ א׳ב.
6ולכן יכולים להתחבר יחד דהיינו שיהיה התהוותם בבת אחת כיון שבחי׳ צומח הוא סמוך לבחי׳ חי ד, אואין ביניהם הפסק עוד מדרגה אחרת
לכן הם יכולים להתחבר, כלומר, להתהוות בבת אחת, מכיוון שמדרגת הצומח סמוכה למדרגת החי, ואין ביניהן מדרגה נוספת המפסיקה.
מכיוון שאין מדרגת ביניים בין הצומח לחי, הם יכולים להתחבר ולהתהוות בפעולה אחת.
לכן נתהוו הבע״ח [הבעלי חיים] גופם ונפשם החיונית בבת אחת כנ״ל. משא״כ המדבר רחוק בדילוג הערך מהצומח ולכן לא הי׳ [היה] יכול לצאת עם הגוף כאחד:1
לכן בעלי החיים התהוו — גופם ונפשם החיונית — בבת אחת, כנזכר לעיל. מה שאין כן האדם המדבר, שרחוק מן הצומח בדילוג הערך, ולכן לא יכול היה לצאת יחד עם הגוף כאחד.
לכן גופו של בעל החיים וחיותו התהוו בבת אחת. אך הנפש המדברת שבאדם רחוקה מן הצומח בדילוג — מדרגת החי נמצאת ביניהם — ולכן לא יכלה להתהוות יחד עם הגוף.
מדרגות סמוכות יכולות להתהוות יחד; הנפש המדברת, שמדרגת ביניים מפרידה בינה לבין הצומח, לא יכלה להתהוות יחד עם גוף.
מראי מקומות
- 1ולכן — עם הגוף כאחד · בסה״מ תרנ״ד שם ”וכמו בצומח וחי גופם ונפשם בערך זל״ז ולכן יצאו כאחד ממאמר א׳, כמו״כ מלאכים גופם ונפשם בערך זל״ז . . משא״כ באדם גופו ונפשו רחוקים זמ״ז, דהנפש הוא בחי׳ היותר עליונה מדבר דוקא והגוף הוא דומם בחי׳ היותר תחתונה”.
העלאת הבריאה מלמטה ¶7–8
עם זאת, העובדה שגופו היה דווקא דומם נובעת מכך שידוע שהאדם הוא תכלית הבריאה;
כעת המאמר מסביר מדוע גופו של האדם היה צריך להיות דווקא דומם: האדם הוא תכלית הבריאה.
והיינו להיות הוא מעלה הנצוצות שנפלו בדצ״ח [בדומם צומח חי] ע״י שנטפלים לצרכיו לחם לאכול ובגד ללבוש והוא יש בו דעת לעבוד את ה׳ כו׳.
כלומר, עליו להעלות את הניצוצות שנפלו לתחומי הדומם, הצומח והחי, בכך שהם נעשים טפלים לצרכיו — לחם לאכול ובגד ללבוש — בעוד שיש בו דעת (יכולת הכרה) לעבוד את ה׳ וכו׳.
תפקידו הוא להעלות את ה״ניצוצות״ — שברי אור אלוקי החבויים בכל הדברים — שנפלו לתחומי הדומם, הצומח והחי. הוא עושה זאת כשהוא משתמש בהם לצרכיו, אוכל לחם ולובש בגדים, ובו בזמן יש בו דעת לעבוד את ה׳; כאשר הדברים שהוא משתמש בהם מסייעים לעבודתו, גם הם מתעלים יחד איתו.
גופו של האדם דומם משום שתפקידו להעלות את הניצוצות שבתוך כל הבריאה שבמדרגות התחתונות, והוא עושה זאת כשהוא משתמש בה לעבודת ה׳.
הזהר (I, 205b), שאליו מפנה הערת קה״ת, מלמד שה׳ ברא את האדם מעל לכל הדברים, וקורא את הפסוק ״אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי״ (ישעיהו מה, יב): הארץ נבראה בגלל האדם, המקיים את העולם, כדי שהכול יהיה שלם אחד.
מראי מקומות
- 1דהאדם הוא תכלית הבריאה · Zohar I, 205b
8ועד״מ כשצריכים להגביה איזה דבר מן הארץ ע״י כלי ההגבהה הנקרא ליווע״ר1 צריכים לאחוז בחלקים התחתונים שבו דוקא
על דרך משל: כשצריך להרים דבר מן הארץ באמצעות כלי הרמה המכונה ליווע״ר (levar) [מגבה], צריך לאחוז דווקא בחלקיו התחתונים,
משל להרמת דברים כבדים: כשמשתמשים בכלי ההרמה שהמאמר מכנה ליווע״ר (מגבה), צריך לאחוז בדבר בחלקו התחתון ביותר.
כמו בהגבהת כותלי בית שצריכים להתחיל להגביה הקורה התחתון דוקא ואז ממילא יוגבהו גם העליונים הימנו.
כמו בהרמת קירות של בית, שבה צריך להתחיל דווקא בהרמת הקורה התחתונה, ואז ממילא יתרוממו גם החלקים שמעליה.
כשמרימים את קירות הבית, מרימים את הקורה התחתונה, וכל מה שמונח עליה מתרומם יחד איתה.
משא״כ אם היה מתחיל מאמצע הכותל לא היה מגביה התחתונים. כמו״כ [כמו כן] נשמת האדם נתלבשה בגוף שמבחי׳ דומם היותר תחתון מכולם ויעלה אותו וממילא יתעל׳ גם הצומח שהוא למעלה מדומם כו׳
אבל אם היו מתחילים מאמצע הקיר, החלקים התחתונים לא היו מתרוממים. כך גם נשמת האדם התלבשה בגוף שמבחינת הדומם, הנמוכה מכל הבחינות, והיא תעלה אותו; וממילא תתעלה גם בחינת הצומח, שהיא למעלה מבחינת הדומם וכו׳.
הרמה מאמצע הקיר הייתה משאירה את חלקו התחתון מאחור. כך נשמת האדם הושמה בגוף שמקורו במדרגה הנמוכה ביותר, הדומם, כדי שכאשר תעלה אותו, יתרומם יחד איתו כל מה שמעליו, החל מבחינת הצומח.
וע״ש [ועל שם] זה נק׳ מדבר מלשון ידבר עמים2 כלומר שהוא המנהיג את כולם בהיותו מעלה אותם ע״י עבודתו כו׳.
ומשום כך הוא נקרא מדבר (medaber, האדם המדבר), מלשון ״ידבר עמים״ (yadber amim), כלומר, הוא מנהיג את כולם, שכן באמצעות עבודתו הוא מעלה אותם וכו׳.
מכאן שהאדם נקרא מדבר (medaber), מלשון ״ידבר עמים״ שבתהלים מ״ז:ד׳. בפשטות, הפסוק פירושו שהוא מכניע עמים תחתינו; המאמר מפרש את ״ידבר״ במשמעות של הנהגה: האדם מנהיג את הבריאה כולה בכך שהוא מעלה אותה באמצעות עבודתו את ה׳.
כמו שמגבה מרים קיר באמצעות הקורה התחתונה שלו, כך נשמת האדם הושמה בגוף הנמוך ביותר, שמדרגתו דומם; כשהיא מעלה אותו, היא מעלה יחד איתו את הבריאה כולה.
מאמרי אדמו״ר הזקן (Maamarei Admur HaZaken) ואור התורה (Or HaTorah), המובאים בהערות קה״ת, מביאים את המשל הזה בשם המגיד ממזריטש (המגיד ממעזריטש): כשמרימים את הקורה התחתונה של בניין, הבניין כולו מתרומם.
מראי מקומות
- 1ועד״מ כשצריכים להגבי׳ . . הנקרא ליווע״ר · במאמרי אדה״ז ענינים ע׳ תה ובאוה״ת ענינים ע׳ שכו מביא זה בשם המגיד ז״ל וז״ל: ”כשמגביהין עץ התחתון מהבנין אזי נתעלה כל הבנין כולו”. ראה גם בספר השיחות תנש״א כרך ב ע׳ 758 הערה 80.
- 2ידבר עמים · Psalms 47:4
הגבוה ביותר מתחבר לנמוך ביותר ¶9–11
9והנה נשמת האדם דוקא יען היותו בחי׳ מדבר הגבוה שבכולם יתלבש בדומם דוקא ולא בצומח
והנה, נשמת האדם דווקא, משום שהיא מדרגת המדבר, הגבוהה מכולן, מתלבשת דווקא בדומם ולא בצומח.
נשמת האדם, בהיותה במדרגה הגבוהה ביותר — מדרגת המדבר — מתלבשת דווקא בדומם ולא בצומח.
כי צומח רחוק מבחי׳ מדבר רק לבחינת החי הוא סמוך כנ״ל שהם בחי׳ ו׳ ובחי׳ ה׳ עלאה דשם הוי״ה הסמוכה לוי״ו
כי הצומח רחוק ממדרגת המדבר, ורק למדרגת החי הוא סמוך, כנ״ל, שכן הן בחינת ו׳ ובחינת ה׳ עילאה שבשם הוי׳, הסמוכה לו׳.
הצומח רחוק ממדרגת המדבר וקרוב רק למדרגת החי. באותיות שם הוי׳, אלה הן ו׳ וה׳ העליונה (הראשונה), הסמוכות זו לזו.
אבל בחינת מדבר הוא יו״ד וקש״י [וקוצו של יו״ד] שלמעלה מעלה מן הוי״ו אלא בבחינת ה׳ תתאה שהוא מקור בחינת דומם הוא מתלבש כי נעוץ תחלתן בסופן12 דוקא.
אבל מדרגת המדבר היא יו״ד וקוצו של יו״ד, הגבוהים הרבה מעל הווי״ו; אלא שהיא מתלבשת בבחינת ה׳ תתאה, שהיא מקור בחינת הדומם, כי ״נעוץ תחלתן בסופן״ דווקא.
מדרגת המדבר מקבילה ליו״ד ולקוצו של יו״ד, הגבוהים הרבה מעל הווי״ו. היא מתלבשת דווקא בה׳ האחרונה, מקור הדומם, משום שכפי שאומר ספר יצירה, ״נעוץ תחלתן בסופן״: ההתחלה הגבוהה ביותר מתחברת ישירות לסוף הנמוך ביותר.
באמצעות אותיות שם הוי׳, הפסקה מסבירה מדוע הנשמה הגבוהה ביותר מתחברת לגוף הנמוך ביותר: ההתחלה (יו״ד) קשורה לסוף (ה׳ תתאה), תוך דילוג על האמצע.
מראי מקומות
- 1כי נעוץ תחלתן בסופן · בסה״מ תרל״ג ע׳ רעג ובסה״מ תרנ״ג ע׳ רכב מציינים כאן למה שנתבאר לקמן ד, ג כי מחכמה ולמטה הוא בחי׳ השתלשלות.
- 2נעוץ תחלתן בסופן · Sefer Yetzirah 1:7
והביאור הוא, שנאמר: ״בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. השמים והארץ הם הרוחניות והגשמיות, שבכללות הן דומם וצומח.
במשלי ג, יט נאמר: ״בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. הארץ נוסדה בחכמה, והשמים כוננו בתבונה (הבנה, כלומר בינה). השמים והארץ מייצגים את הרוחני והגשמי — ובמבט כללי, את הצומח ואת הדומם.
כי הדומם הוא הגשם היותר אחרון והצומח יש בו איזה רוחניו׳ [רוחניות] ולמעלה היינו זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] שהמדות נק׳ צומח שיש בהן קטנות וגדלות אבל האותיות הם בחי׳ דומם שאין בהם גידול כו׳.
הדומם הוא [המדרגה האחרונה של] הגשמיות, ואילו בצומח יש מידה מסוימת של רוחניות. ולמעלה מדובר בז״א ובנוקבא: המדות נקראות ״צומח״, מפני שיש בהן קטנות וגדלות, ואילו האותיות הן בחינת הדומם, שאין בו צמיחה וכו׳.
הדומם הוא הגשמי ביותר, ואילו בצומח יש מידה מסוימת של רוחניות, שכן הוא חי וגדל. למעלה, בספירות, אלה הם ז״א ונוקבא: המדות נקראות ״צומח״ משום שהן גדלות מקטנות לגדלות, ואילו האותיות — הדיבור, מלכות — הן ״דומם״: קבועות ואינן גדלות.
מובא הפסוק על החכמה שבה נוסדה הארץ ועל התבונה שבה כוננו השמים, ונקשרים השמים והארץ לצומח ולדומם, ולמעלה — למדות (ז״א) ולאותיות (נוקבא, מלכות).
מראי מקומות
- 1דכתיב בחכמה יסד ארץ · Proverbs 3:19
11והנה שמים עם היותם נעלים במדרגה הוא כוננם בתבונה שלמטה מהחכמה ובחכמה יסד ארץ1 שלמטה במדרגה משמים. ולכאורה נהפוך הוא.
והנה, אף שהשמים נעלים במדרגתם, הוא כונן אותם בתבונה, הנמוכה מחכמה; ואילו את הארץ, הנמוכה מהשמים במדרגה, ״ובחכמה יסד ארץ״. לכאורה היה צריך להיות להפך!
הקושי הוא שהשמים נעלים יותר, ובכל זאת הם נוצרו בתבונה, הנמוכה מחכמה, ואילו הארץ הנמוכה נוצרה בחכמה הנעלית יותר. לכאורה היה צפוי להיות להפך.
אבל הענין מטעם הנ״ל כי היא הנותנת שבחי׳ המדות מקבלים מהבינה שמהתבוננות מתפעל והוא בחי׳ חי וצומח משא״כ החכמה היא למעלה מערך זה
אבל העניין הוא מהטעם שהוזכר לעיל; דווקא זה מסביר את הדבר: בחינת המידות מקבלת מבינה, שכן ההתבוננות מעוררת באדם רגש. זו בחינת חי וצומח, ואילו חכמה היא למעלה מגדר זה.
התשובה נובעת מהעיקרון שכבר הוזכר: המידות נובעות מבינה, שכן התבוננות ברעיון מעוררת רגש. זהו קשר הדרגתי בין מדרגות סמוכות, מן הסוג של ״חי וצומח״. חכמה נמצאת מעבר לסוג כזה של קשר לחלוטין.
אבל בה יסד ארץ משום דנתחב״ס [דנעוץ תחלתן בסופן] כו׳ ולכן הי׳ [היה] גוף האדם מתחלה דומם דוקא ולא כשאר בע״ח [בעלי חיים] שנתהווה גופם בבחי׳ צומח מתחלתם ולא הי׳ [היה] דומם
אבל דווקא בה יסד ארץ, משום ש״נתחב״ס כו׳״; ולכן גוף האדם היה בתחילתו דווקא דומם, ולא כשאר בעלי החיים, שגופם התהווה מתחילתו בבחינת צומח ולא היה דומם.
דווקא משום שחכמה נעלית כל כך, היא יכולה לייסד את הנמוך ביותר, שכן ״נתחב״ס כו׳״. משום כך גוף האדם החל כגוף דומם, בניגוד לבעלי החיים, שגופם היה בבחינת צומח מלכתחילה.
משא״כ אדה״ר [אדם הראשון] דכתיב בי׳ [ביה] גלמי ראו עיניך2 בחי׳ גולם ודומם ואח״כ ויפח3 כו׳ לפי שנשמתו מבחי׳ ח״ע [חכמה עילאה] ובחכמה יסד ארץ.
לא כך היה אצל אדם הראשון, שעליו נאמר ״גלמי ראו עיניך״ — בחינת גולם ודומם — ולאחר מכן ״ויפח כו׳״, משום שנשמתו היא מבחינת חכמה עילאה, ו״בחכמה יסד ארץ״.
גופו של אדם הראשון החל כגולם, חסר חיים ודומם, לפני שה׳ נפח בו חיים, משום שנשמתו נמשכת מחכמה עילאה — והרי חכמה היא שמייסדת את ״הארץ״, את הדומם.
כך מתיישבת הסתירה בפסוק: המדרגה הגבוהה ביותר, חכמה, מייסדת את הנמוכה ביותר, הארץ, ואילו בינה מולידה את המדרגות הסמוכות לה; לכן אדם הראשון, שנשמתו היא מחכמה עילאה, קיבל גוף דומם.
מראי מקומות
- 1ובחכמה יסד ארץ · Proverbs 3:19
- 2גלמי ראו עיניך · Psalms 139:16
- 3ויפח · Genesis 2:7
שני שמות ליצירת האדם ¶12
12ובזה יובן מ״ש בבריאת האדם וייצר ה׳ אלקים בב׳ שמות כי להיות התחברות נפשו וגופו מדבר ודומם הרחוקים זמ״ז [זה מזה] בערך יותר מריחוק הגוף מהנפש שבשאר כל הבע״ח [הבעלי חיים] כנ״ל שצומח וחי סמוכים יחד
בכך יובן מה שנאמר בבריאת האדם: ״וייצר ה׳ אלקים״ — בשני שמות, שכן נשמתו וגופו, מדרגת מדבר ומדרגת דומם, רחוקים זה מזה יותר משהגוף רחוק מן הנשמה אצל כל שאר בעלי החיים; כפי שנאמר לעיל, הצומח והחי סמוכים זה לזה;
כך מוסבר מדוע הפסוק על יצירת האדם משתמש בשני שמות אלוקיים, הוי׳ ואלקים. נשמת האדם, שהיא מדרגת המדבר, וגופו, שהוא מדרגת הדומם, רחוקים זה מזה הרבה יותר מנפש בעל החיים מגופו; אצל בעלי החיים הנפש והגוף שייכים למדרגות סמוכות.
משא״כ הדומם עם המדבר שרחוקים זמ״ז [זה מזה] מהקצה אל הקצה ולכן כדי שיתחברו יחד הוא ע״י ב׳ שמות:1
אך הדומם והמדבר רחוקים זה מזה מן הקצה אל הקצה. לכן, כדי שיתחברו יחד, הדבר נעשה באמצעות שני שמות.
המדבר והדומם עומדים בשני קצוות מנוגדים, ולכן חיבורם מצריך פעולה משותפת של שני שמות. בהמשך המאמר, בפסקה 18, נאמר שבאמצעות שני השמות הללו מתחברות חכמה ומלכות.
שני השמות שב״וייצר ה׳ אלקים״ מבטאים את הצורך בכוח אלוקי כפול כדי לחבר נשמה וגוף, העומדים בשני קצוות מנוגדים.
בחסידות, הוי׳ הוא השם המבטא את היותו למעלה מכל הגבלה, ושעל ידו הכול מתהווה; אלקים הוא השם המבטא הסתרה והגבלה. החיבור בין העליון ביותר לתחתון ביותר באדם מצריך את שניהם.
מראי מקומות
- 1וייצר ה׳ אלקים · Genesis 2:7
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
בעבודה
גוף האדם נלקח מן החומר הנמוך ביותר כדי שיוכל להעלות באמצעותו את העולם כולו: כשהלחם שהוא אוכל והבגדים שהוא לובש משמשים אדם המשתמש בדעתו לעבודת ה׳, הניצוצות שנפלו לדרגות הדומם, הצומח והחי מתעלים יחד איתו. לכן הוא נקרא מדבר, מלשון ״ידבר עמים״: הוא מוביל את כל הנבראים ומעלה אותם באמצעות עבודתו.
שאלות לשיחה
- מדוע גוף ונפש של בעל חיים יכלו לצאת יחד מן הארץ, ואילו גוף האדם היה צריך להיווצר תחילה כעפר דומם וחסר חיים?
- כיצד המגבה המרים קיר מן הקורה התחתונה ביותר מסביר מדוע גוף האדם הוא דומם ולא צומח?
- מה מראות ארבע אותיות שם הוי׳ על הנפש שיכולה להתחבר לכל גוף?
- מדוע נוסדו השמים בתבונה והארץ בחכמה, אף שהשמים הם הגבוהים מבין השניים?
- מדוע יצירת האדם הצריכה שני שמות, ״הוי׳ אלקים״?