LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת בראשית · מאמר 3

ביאור על הנ״ל

הסבר על האמור לעיל

  • 28 פסקאות · 85 קטעים
  • כ־50 דק׳ לימוד
  • 65 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 535 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 85 קטעים

הנקודה

התורה והמצוות, אף שהן מלובשות בעניינים גשמיים, הן חכמתו ורצונו של ה׳ עצמו, והן מאוחדות עמו באופן ששום נשמה נבראת אינה יכולה להיות מאוחדת עמו; הן ממשיכות את אחדותה של אצילות בעולמות התחתונים, ולעתיד לבוא יתעלו למדרגה גבוהה עוד יותר, לעולם העקודים שיתגלה ב״השמים החדשים והארץ החדשה״.

המאמר בקצרה

על יסוד הבטחת ישעיהו כי כשם שתהיינה ״השמים החדשים והארץ החדשה״, כך ״כן יעמד זרעכם ושמכם״, המאמר שואל כיצד התורה והמצוות יכולות להיות תכלית ירידתה של הנשמה: למעלה כבר אהבה הנשמה את ה׳ ויראה ממנו, והתורה, שירדה והתלבשה בעניינים גשמיים, נראית תלויה באהבה וביראה כדי ״לעוף למעלה״. התשובה מבחינה בין אצילות, שעליה נאמר ״כל הנקרא בשמי״, שבה האורות והכלים מאוחדים עם אין סוף, לבין בריאה ומטה, שעליהן נאמר ״ולכבודי בראתיו״, והן מקבלות את אור ה׳ רק באמצעות לבוש וכוללות את הכלים השבורים של תוהו. תיקונם נעשה בשני שלבים: הרצוא שבתפילה, שמפריד בין הטוב לרע (מיין נוקבין, מ״ן [העלאה מלמטה], ״ארץ״), והתורה והמצוות, ״רמ״ח אברין דמלכא״, שממשיכות את אחדותה של אצילות (מיין דכורין, מ״ד [המשכה מלמעלה], ״שמים״). מכיוון שהנשמה היא נברא, ואילו התורה והמצוות מאוחדות עם ה׳, הן נעלות מאהבתה ומיראתה; האהבה והיראה רק מגלות בהן את אור אין סוף. לעתיד לבוא יתגלה עולם העקודים, הפנימיות של עתיק, בתור ״השמים החדשים והארץ החדשה״, וגם התורה (״זרעכם״) וקבלת מלכותו של ה׳ (״שמכם״) יתעלו לשם.

מבנה

  1. השאלהפסוק הנושא; ירידת הנשמה נועדה לעלייה באמצעות התורה והמצוות — אך מדוע התורה והמצוות, שירדו אל הגשמיות ונזקקות לאהבה וליראה כדי לעלות, נעלות מאהבתה ומיראתה של הנשמה למעלה?¶1–4
  2. ״כל הנקרא בשמי״ ו״ולכבודי בראתיו״אצילות, שבה האורות (״חיוהי״, חיותיו) והכלים (״גרמוהי״, כליו) מאוחדים עם אין סוף, לעומת בריאה ומטה, המקבלות את אור ה׳ באמצעות לבוש ונשארות נפרדות.¶5–10
  3. תוהו ותיקון: המלאכים והעולמות התחתוניםעבודת המלאכים ברעש; העולמות התחתונים כוללים את הכלים השבורים של תוהו, ונזקקים לאור חדש מאצילות, הנמשך באמצעות העבודה, כדי שיתוקנו.¶11–14
  4. שני שלבים בבירורהרצוא שבתפילה מפריד בין הטוב לרע (מיין נוקבין, מ״ן); התורה והמצוות, אברי המלך, ממשיכות את האחדות העליונה (מיין דכורין, מ״ד).¶15–18
  5. מדוע התורה נעלית מאהבה ומיראה של הנשמההנשמה היא נברא ואינה מאוחדת עם ה׳; התורה והמצוות הן חכמתו ורצונו. האהבה והיראה מגלות את אור אין סוף שבתורה; התורה לשמה והמצוות ״עושות״ את שם ה׳; הארץ (התפילה) קודמת לשמים (התורה).¶19–21
  6. העתיד: עולם העקודיםלאחר השלמת הבירור תתגלה הפנימיות של עתיק — עולם העקודים, שלמעלה מאצילות — בתור ״השמים החדשים והארץ החדשה״, ותביא עמה נשמות חדשות.¶22–26
  7. ״זרעכם ושמכם״התורה היא ה״זרע״ שצומח; קבלת מלכותו של ה׳ היא ה״שם״, ששורשו בכתר. שניהם יתעלו לעולם העקודים.¶27–28

מושגים

אצילות ובריאהאצילות / בריאה
אצילות היא ״כל הנקרא בשמי״: אור ה׳ מתקבל בה באחדות מלאה. בריאה ומטה הן ״ולכבודי בראתיו״: הן מקבלות את האור רק באמצעות לבוש ונשארות נפרדות.
הוא וחיותיו, הוא וכליואיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד
תיאור של אצילות בתיקוני זהר: האורות (״חיוהי״, חיותיו) והכלים (״גרמוהי״, כליו) מאוחדים שניהם עם אין סוף.
תוהו ותיקוןתהו ותקון
עולם התוהו, שכליו נשברו ונפלו לעולמות התחתונים, ועולם התיקון (אצילות), שבו האורות והכלים מסודרים ומאוחדים; העבודה מתקנת את השברים שנפלו.
מיין נוקבין ומיין דכוריןמ״ן ומ״ד
ה״מים הנקביים״ — ההתעוררות והבירור מלמטה באמצעות התפילה; וה״מים הזכריים״ — ההמשכה מלמעלה באמצעות התורה והמצוות.
רצוארצוא
״ריצת״ הנשמה אל ה׳ בתפילה, תוך התרוממות מעבר אפילו לאורות המקיפים; היא מפרידה בין הטוב לרע.
עולם העקודיםעולם העקודים
עולם שלמעלה מאצילות, שבו כל הכוחות ״עקודים״ בכלי אחד, ללא חלוקה; זוהי הפנימיות של עתיק, שתתגלה לעתיד לבוא בתור ״השמים החדשים והארץ החדשה״.
אברי המלךרמ״ח אברין דמלכא
רמ״ח מצוות עשה, שהן כלים לאורו ולחיותו של ה׳ עצמו, המלובשים בעניינים גשמיים כדי להעלותם.

אל הטקסט

השאלה ¶1–4

1ביאור על הנ״ל

הסבר על האמור לעיל.

ביאור

מאמר זה הוא הסבר נוסף למאמר שלפניו בתורה אור, העוסק באותו פסוק בישעיהו: ״השמים החדשים והארץ החדשה״ ש״עומדים לפניי״, ו״זרע״ ישראל ו״שם״ ישראל שיעמדו עמם.

פסקה 1 בקצרה

כותרת: להלן הרחבה של המאמר הקודם.

מראי מקומות

  1. 1
    ביאור על הנ״ל · Numbers 2:2

2כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם.

״כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם.״

ביאור

הפסוק שבסוף ספר ישעיהו הוא הנושא של המאמר כולו. הנביא מבטיח שכשם ש״השמים החדשים והארץ החדשה״ של העתיד יעמדו לפני ה׳, כך יעמדו גם ״זרעכם״ ו״שמכם״ של ישראל. בהמשך המאמר יוסבר כל אחד מהמונחים האלה: השמים והארץ החדשים מבטאים גילוי חדש שמעל לסדר הרגיל של העולמות; ה״זרע״ הוא התורה, וה״שם״ הוא קבלת עול המצוות.

הנה נודע תכלית ירידת הנשמה לגוף בעוה״ז שטרם ירידתה היתה כלולה במאצילה ב״ה באהוי״ר [באהבה ויראה] כו׳. כי הנפש יש לה שכל ומדות כו׳.

והנה ידוע [מהי] תכלית ירידת הנשמה לגוף בעולם הזה: קודם ירידתה הייתה כלולה במאצילה יתברך, באהבה ויראה וכו׳. שכן לנפש יש שכל ומדות וכו׳.

ביאור

הדיון נפתח בהנחה ידועה: עוד לפני שירדה לגוף, הנשמה כבר הייתה קרובה לה׳, אהבה אותו ויראה ממנו. הדבר התאפשר מפני שיש לנשמה שכל ורגשות משלה, שבאמצעותם היא יכולה להבין אלקות ולהגיב באהבה ויראה. אם כן, לשם מה הייתה צריכה לרדת בכלל?

פסקה 2 בקצרה

הפסקה מציגה את הפסוק שעליו מבוסס המאמר ופותחת בשאלה הראשונה שלו: מה מרוויחה הנשמה מירידתה לגוף, אם למעלה כבר עבדה את ה׳ באהבה ויראה?

לעומק

הצמח צדק (אור התורה) מבאר שלא רק עצם הנשמה קשור למקורה שלמעלה, אלא גם כוחותיה — השכל והמדות שלה — קשורים שם. לכן הנשמה יכלה לחוות אהבה ויראה עוד לפני ירידתה.

מראי מקומות

  1. 1
    כי כאשר השמים · Isaiah 66:22
  2. 2
    הנפש יש לה שכל ומדות · ראה לקמן פ׳ וירא יג, ג. וש״נ. לקמן פ׳ תצוה פד, ב. לקו״ת ויקרא ד, ב. אוה״ת פ׳ בראשית כרך ו תתרה, ב. ד״ה ואלה המשפטים עת״ר. באוה״ת בראשית כרך ו תתרמה, ב מבאר זה ”והיינו שלא מיבעי שעצם הנפש דבוקה במאצילה, אלא שגם כחות הנפש ג״כ דבוקי׳ במאצילן”. ע״ש בארוכה.

3וירדה ונתלבשה בגוף ונה״ב [ונפש הבהמית] המעלימי׳ ומסתירי׳ [ומסתירים] כו׳ ומלבישים אותה בלבושים צואים. הן המדות שמצד הקליפה כו׳

והיא ירדה והתלבשה בגוף ובנפש הבהמית, המסתירים [אותה] וכו׳, ומלבישים אותה בלבושים צואים — אלה הן המידות שמקורן בצד הקליפה וכו׳.

ביאור

הנשמה ירדה והתעטפה בגוף ובנפש הבהמית, המסתירים את האור האלוקי שבה. ״הלבושים הצואים״ — דימוי מחזונו של זכריה על הכהן הגדול — הם הרגשות שמקורם בצד הקליפה, כוחות ההסתרה: אהבה ויראה המופנות לענייני העולם במקום לה׳.

שירידה זו צורך עליי׳ [עלייה] היא. כדי לברר בירורין ע״י המשכת התורה והמצות שבהן מלובש אור א״ס ב״ה.

[וידוע] שירידה זו היא לצורך עלייה, כדי לפעול בירורין [בירור וזיכוך] באמצעות המשכת התורה והמצוות, שבהן מלובש אור אין סוף ברוך הוא.

ביאור

אך לירידה יש תכלית נעלית יותר. באמצעות התורה והמצוות, שבהן מלובש אור אין סוף, הנשמה מבררת את הטוב מן הרע בעולם ובתוכה, וכך עולה למדרגה גבוהה יותר מזו שהייתה בה קודם.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מתארת את ירידת הנשמה אל הגוף והנפש הבהמית, ומציגה את התשובה הידועה: הירידה נועדה לעלייה גדולה יותר, המושגת באמצעות בירור העולם על ידי התורה והמצוות.

לעומק

הצמח צדק מציין שהירידה נוגעת גם לעצם הנשמה, ולא רק לכוחותיה — ולכן נאמר שהלבושים מלבישים ״אותה״. עם זאת, היחידה, הדרגה הפנימית ביותר של הנשמה, אינה נפגמת כלל; ואפשר לומר שהיא מסתלקת לפני שהאדם חוטא.

מראי מקומות

  1. 1
    וירדה ונתלבשה . . ומלבישים אותה בלבושים צואים · וירידה זו היינו גם עצם הנפש ולא כחותי׳ לבד, וזהו שא׳ ומלבישים אותה בלבושים צואים, היינו שמלבישי׳ ר״ל גם עצם הנפש, והגם שבבחי׳ יחידה שבנפש אין שום פגם כלל . . י״ל שמסתלקת טרם יחטא — אוה״ת כרך ו תתרמה, ב.

4ובהן ועל ידן יהי׳ [יהיה] גילוי אור א״ס ב״ה ממש על נפשו כו׳ כמ״ש במ״א.

ובהן ובאמצעותן יתגלה על נפשו אור אין סוף ברוך הוא ממש וכו׳, כפי שמבואר במקום אחר.

ביאור

באמצעות התורה והמצוות יתגלה על הנשמה אור אין סוף עצמו — ולא רק הארה ממנו — כפי שמסביר אדמו״ר הזקן במקום אחר.

ולהבין זה שהרי התורה והמצות אשר לפנינו הן ג״כ בירידות והשתלשלות ג, אהמדרגות מאור פניו ית׳ עד שנתלבשו בעניני׳ [בענינים] גשמיי׳ [גשמיים] וחומריים שלכן בקשו המלאכים אשר תנה הודך על השמים כו׳. ובמה יהיה יתרון מעלתן ממעלת אהוי״ר [אהבה ויראה] של הנשמה.

ויש להבין זאת, שהרי גם התורה והמצוות שלפנינו [תוצר] של ירידות ושל השתלשלות המדרגות מאור פניו יתברך, עד שהתלבשו בעניינים גשמיים וחומריים; משום כך ביקשו המלאכים: ״תנה הודך על השמים״ וכו׳. ובמה תהיה מעלתן על מעלת האהבה והיראה של הנשמה?

ביאור

הדבר דורש הסבר, שהרי גם התורה שלפנינו ירדה דרך כל המדרגות, עד שהיא עוסקת בעניינים גשמיים. הגמרא מספרת שכאשר משה עלה לקבל את התורה, ביקשו המלאכים מה׳: ״תנה הודך על השמים״ — כלומר, שהתורה, הודו של ה׳, תישאר בשמים. אם התורה ירדה כל כך, כיצד היא יכולה להיות נעלה מן האהבה והיראה הטהורות שהיו לנשמה למעלה?

וגם הרי אמרו כי אורייתא בלא דו״ר [דחילו ורחימו] לא פרחת לעילא שאהוי״ר [שאהבה ויראה] הן הגדפין המעלות ומנשאות את התורה. והרי אדרבה נראה שמעלת אהוי״ר [אהבה ויראה] גדלה מאד ביתר שאת ממעלת התורה:

ועוד, הרי אמרו: ״אורייתא בלא דו״ר לא פרחת לעילא״, שכן האהבה והיראה הן הכנפיים שמעלות ומרוממות את התורה. ואם כן, אדרבה, נראה שמעלת האהבה והיראה גדולה מאוד, וביתר שאת, ממעלת התורה.

ביאור

קושי נוסף: תיקוני זהר אומר שהתורה ללא אהבה ויראה ״אורייתא בלא דו״ר לא פרחת לעילא״ — כלומר, אינה פורחת למעלה. האהבה והיראה הן הכנפיים שנושאות את התורה למעלה. אם כן, נראה שהאהבה והיראה נעלות בהרבה מן התורה עצמה.

פסקה 4 בקצרה

הפסקה מחדדת את השאלה: מאחר שהתורה ירדה לעניינים גשמיים והיא זקוקה לאהבה ויראה כדי לעלות, כיצד התורה והמצוות שבעולם הזה יכולות להיות נעלות מן האהבה והיראה של הנשמה קודם ירידתה?

לעומק

הצמח צדק (אור התורה) מקשר את הביטוי ״כפי שמבואר במקום אחר״ לתניא, פרק ה, שבו מתוארת אחדות הנשמה עם התורה שהיא לומדת: הנשמה מקיפה את חכמתו של ה׳, ובה בעת מוקפת בה.

מראי מקומות

  1. 1
    כמ״ש במ״א · ”והיינו כמ״ש בסש״ב פ״ה מענין מקיף ומוקף” — אוה״ת כרך ו תתרמו, א.
  2. 2
    כמ״ש במ״א · ראה לקו״ת שה״ש ד, ג ובכ״מ.
  3. 3
    תנה הודך על השמים · Psalms 8:2
  4. 4
    בקשו המלאכים אשר תנה הודך על השמים · Shabbat 88b:7
  5. 5
    אורייתא בלא דו״ר · Tikkunei Zohar, Tikkun 10 · 25b:12–14
  6. 6
    אורייתא בלא דו״ר לא פרחת לעילא · Tikkunei Zohar 25b:12–14

״כל הנקרא בשמי״ ו״ולכבודי בראתיו״ ¶5–10

5אך הענין הוא דכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו׳. הנקרא בשמי הוא עולם האצילות שהוא נקרא בשמי ממש.

אבל העניין הוא כפי שנאמר: ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״ וכו׳. ״הנקרא בשמי״ הוא עולם האצילות, שנקרא ממש בשמי.

ביאור

התשובה נפתחת בפסוק שמבחין בין שני סוגים בבריאה: ״הנקרא בשמי״ ו״ולכבודי בראתיו״. עולם האצילות, העולם הגבוה ביותר, הוא ממש ״הנקרא בשמי״: הוא עצמו אלוקי.

ששם שורה אור א״ס ב״ה ממש ומתייחדים עמו בתכלית היחוד דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד שהכל בטל ונכלל באור א״ס ב״ה ממש.

שם שורה אור אין סוף ברוך הוא עצמו, והם מתייחדים עמו בתכלית האחדות, שכן ״דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד״, והכול בטל ונכלל באור אין סוף ברוך הוא עצמו.

ביאור

באצילות שורה אור אין סוף עצמו, והכול שם מאוחד עמו לגמרי. תיקוני זהר מבטא זאת כך: באצילות ה׳ אחד עם חיוהי (חיותיו), כלומר האורות, ועם גרמוהי (כליו), כלומר הכלים. שום דבר שם אינו חש את עצמו כנפרד.

ועל כולם נקרא שמו שכולם הם בבחי׳ א״ס. הגם שאין ערוך אליו ית׳ (וכנודע שאדם דאצילות נקר׳ [נקרא / נקראת / נקראות] אדם דעשיה בחי׳ עשי׳ [עשיה] גשמי׳ [גשמיים / גשמיות / גשמית]) ואפילו עולם האצילות אינו אלא זיו והארה כו׳.

ושמו נקרא על כולם, שכן כולם בבחינת אין סוף. [כך הוא] אף שאין ערוך אליו יתברך (וכידוע, אדם דאצילות נקרא אדם דעשיה, בחינת עשיה גשמית), ואף עולם האצילות אינו אלא זיו והארה וכו׳;

ביאור

אדמו״ר הזקן מסייג את הדברים: גם עולם האצילות אינו בערך לה׳ עצמו. כידוע מתורת הקבלה, אפילו ״אדם דאצילות״ נחשב, ביחס לעצמותו של ה׳, כ״אדם דעשיה״ — העולם הגשמי והנמוך ביותר. האצילות היא רק זיו והארה של ה׳, ולא עצמותו.

רק שההארה היורדת ונמשכת שם היא מתאחדת בלי שום פירוד והתחלקות עד שכולם מלאים מן ההארה ההיא. ואין שם תפיסת שום דבר זולת ההארה ההיא.

אלא שההארה היורדת ונמשכת שם מתאחדת בלי שום פירוד או חלוקה, עד שכולם מלאים באותה הארה. ושם אין לשום דבר אחיזה כלשהי מלבד אותה הארה.

ביאור

מה שמייחד את האצילות הוא שההארה מתקבלת שם בלי פירוד או חלוקה: הכול מלא בה, ושום דבר שם אינו קיים כמציאות לעצמו, מלבדה.

כי אצילות מלשון הפרשה כמו ויאצל מן הרוח כו׳ דגבי משה דתרגומו ואפריש

כי אצילות היא מלשון הפרשה, כמו ״ויאצל מן הרוח״ וכו׳, שנאמר אצל משה, והתרגום מתרגם זאת ״ואפריש״.

ביאור

עצם השם אצילות מלמד על כך. מקורו בפסוק שבו ה׳ ״ויאצל מן הרוח״ שהייתה על משה ונתן ממנה לשבעים הזקנים; התרגום מפרש את המילה ״ויאצל״ כ״ואפריש״.

שבודאי לא נתן כל רוחו על הזקנים עד שהגיעו למעלתו ומדרגתו ממש אלא שהפריש מרוחו והוריד למטה שיתלבש במדת הזקנים כדי שיתעלו קצת ויוכלו שאת עמו כאחד והיו לאחדים. עם היות שאינם אחדות אחד במהותם ממש מ״מ יכולים הם להתאחד עמו.

שהרי בוודאי לא נתן את כל רוחו לזקנים, כך שיגיעו ממש למעלתו ולדרגתו; אלא שהפריש מרוחו והוריד למטה, כדי שתתלבש במידת הזקנים, וכך יתרוממו מעט ויוכלו לשאת עמו את העול כאחד, ״והיו לאחדים״. אף שאינם אחדות אחת במהותם ממש, בכל זאת הם יכולים להתאחד עמו.

ביאור

משה בוודאי לא נתן לזקנים את כל רוחו, ולא העלה אותם לדרגתו שלו. אלא חלק מרוחו הורד למטה והותאם ליכולת שלהם, כדי שיוכלו לשאת עמו את העול ולהיות ״והיו לאחדים״: לא אחדות במהותם, אלא התאחדות עמו באמצעות חלק הרוח שקיבלו.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה מציגה את ההבדל בין האצילות, שהיא ״הנקרא בשמי״ ובה האור האלוקי מתקבל באחדות שלמה, לבין העולמות התחתונים. היא מסבירה את השם אצילות באמצעות הדוגמה של רוח משה שהופרשה לזקנים.

לעומק

הרבי מהר״ש מוסיף במאמר ״מים רבים״ (5636, פרק 72) שהפרשת האצילות היא גילוי של הארה. גם פרדס רמונים גוזר את השם אצילות מן ״ויאצל מן הרוח״, ומסביר זאת כהדלקת נר אחד מנר אחר, בלי שהמקור ייחסר. ההערה שבסוגריים בגוף המאמר — אדם דאצילות נקרא אדם דעשיה — חוזרת בפסקה 16, שם כל האצילות, עולם הברודים, נקראת רק ״אדם דעשיה״ ביחס לאין סוף.

מראי מקומות

  1. 1
    כל הנקרא בשמי · Isaiah 43:7
  2. 2
    דאיהו וחיוהי חד · Tikkunei Zohar 3b:2–3
  3. 3
    אצילות מלשון הפרשה · ראה פרדס שט״ז פ״א. לקמן יד, א. ד״ה החודש הזה תרס״ו ואילך.
  4. 4
    אצילות מלשון הפרשה · Pardes Rimmonim 16:1:5–6
  5. 5
    ויאצל מן הרוח · Numbers 11:25

6והיינו שהם מיוחדים בזיו ואור הנמשך ממנו.

כלומר, הם מאוחדים בזיו ובאור הנמשכים ממנו.

ביאור

הזקנים היו מאוחדים עם משה באמצעות זיו רוחו שהגיע אליהם, אף שלא היו מאוחדים עמו בעצמותם.

כך עולם האצילות הוא שהאציל אור א״ס ב״ה והפריש זיו ואור בעולם ההוא שיהי׳ [שיהיה] יכולת בהם לקבל זיו ואור אוא״ס [אור אין סוף] ב״ה הזה בבחינת יחוד שיתייחד הכל בבחינת אור א״ס דהיינו בבחי׳ אור וזיו הנמשך ממנו.

כך גם בעולם האצילות: אור אין סוף, ברוך הוא, האציל והפריש בעולם ההוא זיו ואור, כדי שתהיה בהם היכולת לקבל את זיו ואור זה של אור אין סוף, ברוך הוא, במצב של אחדות, כך שהכול יתאחד במדרגת אור אין סוף — כלומר, במדרגת האור והזיו הנמשכים ממנו.

ביאור

כך גם באצילות: אור אין סוף ״האציל״, כלומר, הפריש זיו ואור לתוך העולם ההוא, ובכך העניק לו את היכולת לקבל את אור ה׳ במצב של אחדות. הכול שם מאוחד עם אין סוף — לא עם עצמותו, אלא עם הזיו הנמשך ממנו.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה מיישמת את המשל על משה והזקנים בעולם האצילות: זיו מאור אין סוף מופרש ומתקבל שם באחדות גמורה.

7וענין היחוד הוא בב׳ בחינות איהו וחיוהי איהו וגרמוהי. חיוהי הם האורות דהיינו המקורות שמהן נתהוו חכמה וחסד כו׳

הייחוד הוא בשתי בחינות: ״איהו וחיוהי״ (הוא וחיותיו) [ו]״איהו וגרמוהי״ (הוא וכליו). ״חיוהי״ (חיותיו) הם האורות, כלומר המקורות שמהם התהוו חכמה וחסד וכו׳;

ביאור

הייחוד שבאצילות כולל שני צדדים, המקבילים לשני חלקי הביטוי שבזהר. ״חיוהי״ (חיותיו) הם האורות — המקורות שמהם מתהוות הספירות, כגון חכמה וחסד.

והמקורות הם אורו׳ [אורות] וחיות. שבאורו׳ [שבאורות] לא שייך עדיין בחי׳ התחלקות פרטים להיות נק׳ בשם חכמה או חסד כו׳.

והמקורות הם אורות וחיות. באורות עדיין לא שייכת בחינה של התחלקות לפרטים, עד כדי כך שייקראו בשם חכמה או חסד וכו׳.

ביאור

האור כשלעצמו פשוט ואינו מתחלק: מצד האורות בלבד עדיין אין תכונות נפרדות שאפשר לכנות ״חכמה״ או ״חסד״.

פסקה 7 בקצרה

הפסקה מתחילה להגדיר את שני המרכיבים של הייחוד שבאצילות, ומזהה את ״חיוהי״ (חיותיו) עם האורות שאינם מתחלקים.

לעומק

זהו אותו פירוש שמביא אדמו״ר הזקן באיגרת הקודש (Iggeres HaKodesh) 20: ״חיוהי״ (חיותיו) הם האורות, ו״גרמוהי״ (כליו) הם הכלים. הרבי מהר״ש (Mayim Rabbim (מים רבים) 5636, פרק 151) מובא כמקור לדיון נוסף.

מראי מקומות

  1. 1
    חיוהי הם האורות · ראה אגה״ק סי׳ כ, ובד״ה מים רבים תרלו פרק קנא.

8וכמ״ש במ״א בענין האורות דאחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבור׳ [הגבורה] כו׳.

וכפי שמוסבר במקום אחר בעניין האורות ש״אחליפו דוכתייהו״ — אור החסד בכלי הגבורה וכו׳.

ביאור

הפניה לדיון במקום אחר: הזהר מדבר על אורות ש״אחליפו דוכתייהו״, כאשר אור החסד שורה בכלי הגבורה. הדבר קשור לנקודה שהוסברה קודם, שאור כשלעצמו עדיין אינו בחינה מוגדרת.

וגרמוהי הם הכלים המגבילים את האורות שע״י הכלים הם עולים בשם חכמה או חסד כו׳ ואעפ״כ [ואף על פי כן] שורה בהם אור א״ס בבחינת יחוד ונקרא חכמה דא״ס וחסד דא״ס כו׳.

וגרמוהי — ״איהו וגרמוהי״ (הוא וכליו) — הם הכלים המגבילים את האורות, שכן באמצעות הכלים האורות נקראים חכמה או חסד וכו׳. ואף על פי כן, אור אין סוף שורה בהם באחדות, והוא נקרא חכמת אין סוף וחסד אין סוף וכו׳.

ביאור

״איהו וגרמוהי״ (הוא וכליו) הם הכלים, המעניקים לכל אור את גבולותיו: רק באמצעות הכלי שלו נקרא האור ״חכמה״ או ״חסד״. ואף על פי כן, באצילות אור אין סוף שורה בכלים באחדות גמורה, ולכן הם נקראים חכמת אין סוף וחסד אין סוף.

שעם היות שנקרא בשם חכמה מ״מ אינה נגבלת בשם גבול ומדה אלא כמאמר אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כו׳.

אף שנקראת בשם חכמה, היא אינה מוגבלת בשם של גבול ומידה, אלא [היא] כמאמר ״אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא״ וכו׳.

ביאור

אף שניתן לה שם, החכמה שבאצילות אינה חכמה מוגבלת ומדידה. בתפילת אליהו הנביא הפותחת את תיקוני זהר (״פתח אליהו״), פונים אל ה׳ כאל חכם ״אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא״: חכמתו מאוחדת עמו.

פסקה 8 בקצרה

הפסקה מגדירה את ״איהו וגרמוהי״ (הוא וכליו) ככלים המעניקים לאורות את שמותיהם המובחנים, ומראה שגם באצילות הכלים מאוחדים עם אין סוף.

לעומק

בלקוטי תורה, בפרשת ואתחנן, אדמו״ר הזקן מחיל את עניין ״אחליפו דוכתייהו״ על שתי הפסקאות הראשונות של קריאת שמע: בראשונה אור הגבורה שורה בכלי החסד, ובשנייה אור החסד שורה בכלי הגבורה. הצמח צדק מבאר שהשם חכמה או חסד חל על האור והכלי יחד.

מראי מקומות

  1. 1
    וכמ״ש במ״א בענין האורות דאחליפו דוכתייהו · נתבאר בארוכה בלקו״ת ואתחנן יב, ד. סידור עם דא״ח קג, ג. סה״מ תקס״ז ע׳ רפה ואילך. ובשרש מצות התפלה קכ, א. אוה״ת בשלח ע׳ תקנז. המשך תער״ב ע׳ כ ואילך. ובספר הערכים-חב״ד כרך ד ע׳ רח. וראה באוה״ת בראשית כרך ו תתרמו, ב, בפי׳ תי׳ ”דוכתייהו”.
  2. 2
    שע״י הכלים הם עולים בשם חכמה או חסד · שקריאת שם זה הוא על האור והכלי — אוה״ת בראשית כרך ו תתרמו, ב.
  3. 3
  4. 4
    אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא · Tikkunei Zohar 17b:3–4

9והוא המדע והוא הידוע כו׳ ולכן נק׳ עולם האצילות הנקרא בשמי ממש. אבל עולם הבריאה וממנו ולמטה נקרא לכבודי בראתיו כו׳.

וכפי שנאמר: ״והוא המדע והוא הידוע כו׳״. משום כך עולם האצילות נקרא ״בשמי ממש״. ואילו עולם הבריאה, וממנו ולמטה, נקרא ״לכבודי בראתיו כו׳״.

ביאור

הרמב״ם כותב שה׳ הוא היודע, הידוע והדעת עצמה — חכמתו אינה דבר הנפרד ממנו. לכן אצילות נקראת ״בשמי ממש״. מבריאה ולמטה, לעומת זאת, העולמות נבראו רק ״לכבודי בראתיו כו׳״.

כבוד הוא התלבשות וכמאמר אליהו לבושין תקינת לון כו׳

״כבוד״ הוא התלבשות, כפי שנאמר בדברי אליהו: ״לבושין תקינת לון כו׳״.

ביאור

״כבוד״ כאן פירושו לבוש. בתפילתו של אליהו נאמר שה׳ ״לבושין תקינת לון״ לספירות; אדמו״ר הזקן מפרש שהלבושים האלה הם עולם הבריאה והעולמות שמתחתיו.

כמו לבוש שאינו מתאחד עם עצמיות כו׳ אלא אדרבה שהעצמיות מתכסה ומתעלם בהן לבלתי הגלות נגלות העצמי׳ [העצמיות] כמו שהוא ואין אור העצמות נראה אלא דרך לבוש זה

[זהו] כמו לבוש, שאינו מתאחד עם העצמיות וכו׳; אדרבה, העצמיות מתכסה ומתעלמת בהם, כדי שלא תתגלה בגלוי כפי שהיא, ואור העצמיות נראה רק דרך לבוש זה.

ביאור

לבוש אינו מתאחד עם האדם שלובש אותו; להפך, הוא מכסה אותו, כך שרואים אותו רק דרכו. כך גם אור העצמיות של ה׳ נסתר בבריאה, ונראה שם רק דרך לבושו.

ומ״מ לבושין תקינת לון כו׳ שהוא תקון כדי שיתגלה אור העצמיות דרך לבוש דוקא שבלתי לבוש לא היה עולם הבריאה יכול לקבל כו׳.

ובכל זאת נאמר ״לבושין תקינת לון כו׳״ — תקינת פירושה גם לשון תיקון, כך שאור העצמיות יתגלה דווקא באמצעות לבוש; שכן בלי לבוש, עולם הבריאה לא היה יכול לקבל וכו׳.

ביאור

ובכל זאת, המילה שבה משתמש אליהו ל״עשית״, תקינת, פירושה גם ״תיקנת״, מלשון תיקון: הלבוש הוא לטובה, שכן בלעדיו עולם הבריאה לא היה יכול לקבל כלל את האור האלוקי.

פסקה 9 בקצרה

הפסקה מבחינה בין אצילות, שבה חכמת ה׳ מאוחדת עמו, לבין בריאה ולמטה, שבהם האור האלוקי מתקבל רק באמצעות ״לבוש״ שגם מסתיר אותו וגם מאפשר לקבלו.

לעומק

בהגהה לתניא, פרק ב, אדמו״ר הזקן מביא את אותו רעיון של הרמב״ם — ״הוא וחכמתו אחד״ — ומציין שהמקובלים הסכימו לכך, ולפי האריז״ל הדברים אמורים באור אין סוף המלובש בכלים של אצילות, ולא למעלה מהם.

מראי מקומות

  1. 1
    והוא המדע והוא הידוע · Tanya, Likkutei Amarim 2:4–5
  2. 2
    והוא המדע והוא הידוע · Mishneh Torah, Foundations of the Torah 2:10
  3. 3
    וכמאמר אליהו · ת״ז בהקדמה.
  4. 4
    לבושין תקינת לון · Tikkunei Zohar 17a:15–16

10ולפי שבלבוש זה מתגלה אור העצמות לכך כתיב וצבא השמים לך משתחוים שבטלים כו׳.

ומכיוון שאור העצמות מתגלה בלבוש זה, לכן נאמר: ״וצבא השמים לך משתחוים״ — שכן הם בטלים וכו׳.

ביאור

מכיוון שאור ה׳ מתגלה באמצעות לבוש זה, המלאכים שבבריאה — ״צבא השמים״ — משתחווים לו: הם בטלים לפני האור שהם תופסים.

ומחמת שאינו מתגלה אלא בבחי׳ לבוש לכך הם בבחי׳ פירוד ומשם יפרד טורי דפרודא כו׳ שאינם מתאחדים כבאצילות:

ומכיוון שהוא מתגלה רק באמצעות לבוש, הם מצויים במצב של פירוד, ו״ומשם יפרד טורי דפרודא״ וכו׳ — שכן הם אינם מתאחדים כמו בעולם האצילות.

ביאור

אולם מכיוון שהאור מגיע אליהם רק באמצעות לבוש, הם נשארים ישויות נפרדות. הפסוק על הנהר, שממנו הוא ״ומשם יפרד״ לארבעה ראשים, מציין היכן מתחיל הפירוד — התחום המכונה בארמית ״טורי דפרודא״ (הרי הפירוד); בשונה מעולם האצילות, ישויות הבריאה אינן מאוחדות עם ה׳.

פסקה 10 בקצרה

הפסקה מסיקה את התוצאה: ישויות הבריאה בטלות לפני אור ה׳, אך נשארות נפרדות ממנו, משום שהן מקבלות אותו רק באמצעות לבוש.

מראי מקומות

  1. 1
    וצבא השמים · Nehemiah 9:6
  2. 2
    ומשם יפרד · Genesis 2:10

תוהו ותיקון: המלאכים והעולמות התחתונים ¶11–14

11והנה נודע עבודת המלאכים שעומדים מששת ימי בראשית ברום עולם ומשמיעים ביראה כו׳ אריה שאג הוא מיכאל פני אריה אל הימין וכד איהו שאיג שאגין לגבי׳ ש״ע [ש״ע (370)] אלפין אריות כו׳ שהן מחנה מיכאל כו׳.

והנה, ידוע שעבודת המלאכים היא שהם עומדים מאז ששת ימי בראשית ברום עולם ומשמיעים ביראה וכו׳. ״אריה שאג״ — זהו מיכאל, ״פני אריה אל הימין״; וכשהוא שואג, שלוש מאות ושבעים אלף אריות שואגים אליו וכו׳, ואלה הם מחנה מיכאל וכו׳.

ביאור

עבודת המלאכים מתוארת בתפילות הבוקר: הם עומדים ״ברום עולם״ ומשמיעים ביראה את קדושת ה׳. אדמו״ר הזקן מוסיף מאמר בארמית: ״אריה שאג״ מתייחס למלאך מיכאל, שהוא פני האריה בצד ימין בחזון המרכבה של יחזקאל; כשהוא שואג, 370,000 האריות שבמחנהו שואגים עמו.

פסקה 11 בקצרה

הפסקה מציגה את עבודת המלאכים — שאגתם בשבח ה׳ — כנושא הבא לעיון.

לעומק

הצמח צדק (אור התורה, יתרו) מציין שיש ליישב זאת עם מה שכותב תורה אור בהמשך (כי תשא, פו, א) על המלאכים. במקום אחר בתורה אור (משפטים), מחנה מיכאל, פני האריה שבמרכבה, מוצב בעולם הכיסא, בריאה — הנחשב, ביחס למה שלמעלה ממנו, כ״בלי דעת״.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה נודע עבודת המלאכים · ראה באוה״ת פ׳ יתרו ע׳ תשמח שצ״ע למה שכתוב לקמן פו, א. וראה בסידור שער הק״ש בד״ה להבין ההפרש בין ק״ש לתפלה.
  2. 2
    ארי׳ שאג · Amos 3:8
  3. 3
    פני אריה אל הימין · Ezekiel 1:10

12וצריך להבין מהו עבודתם ואיך נחשבת עבודה להם מה שבטלים בהשגתם חיותם וקיומם מאין ליש מאחר שכך היא השגתם ולמה שואגים ומרעישים. איזה חידוש נתחדש להם בהשגתם זו ג, בומה הם משתוקקים ונכספים.

צריך להבין מהי עבודתם, וכיצד נחשבת להם לעבודה העובדה שהם בטלים בהשגתם [כיצד] חיותם וקיומם [באים] מאין ליש, מאחר שזו [פשוט] ההשגה שלהם; ומדוע הם שואגים ומרעישים? מה התחדש בהשגה זו שלהם, ולמה הם משתוקקים וכוספים?

ביאור

השאלה היא: המלאכים תופסים באופן טבעי כיצד קיומם בא מה׳ מאין ליש, ולכן הם בטלים לפניו. אם זה פשוט טבעם, כיצד היא נחשבת ״עבודה״? ומדוע הם שואגים ברעש גדול כל כך — מה התחדש במה שהם תופסים, ולמה הם משתוקקים?

אך הענין הוא כי הנה עולם האצילות הוא עולם התקון שנתקן כבר להיות האורות והכלים בבחי׳ איהו וגרמוהי חד כו׳ כנ״ל. משא״כ עולמו׳ [עולמות] בי״ע הם משבה״כ [משבירת הכלים] שבעולם התהו שנפלו בבי״ע.

אך העניין הוא שעולם האצילות הוא עולם התיקון, שכבר תוקן, כך שהאורות והכלים הם בבחינת ״איהו וגרמוהי חד כו׳״ (״איהו וגרמוהי״ — הוא וכליו — אחד), כאמור לעיל. לא כך עולמות בריאה, יצירה ועשיה, שמקורם בשבירת הכלים שבעולם התהו, שנפלו לבריאה, ליצירה ולעשיה.

ביאור

התשובה נפתחת בכך שעולם האצילות הוא ״עולם התיקון״, שבו האורות והכלים כבר מאוחדים. לעומת זאת, בבריאה, ביצירה ובעשיה נמצאים שברי הכלים של עולם התהו שקדם להם — כלים שנשברו מפני שהאורות שבהם היו עזים מכדי שיוכלו להכילם, ונפלו לעולמות התחתונים האלה.

פסקה 12 בקצרה

הפסקה שואלת מה פועלת עבודת המלאכים, ומתחילה להשיב באמצעות הצגת תורת התהו והתיקון בקבלה: בעולמות התחתונים נמצאים הכלים השבורים של התהו, ויש לתקנם.

13ולכן צ״ל עבודה תמה להמשיך בהם בחי׳ תקון מעולם האצילות כדי שגם הם יתעלו ויתאחדו.

לכן דרושה עבודה שלמה, שתמשיך בהם בחינת תיקון מעולם האצילות, כדי שגם הם יתרוממו ויתאחדו.

ביאור

מכיוון שהעולמות התחתונים מורכבים משברי התוהו שנפלו, דרושה בהם ״עבודה שלמה״: מאמץ שממשיך לתוכם את הסדר המתוקן של עולם האצילות, כדי שגם הם יתרוממו ויתאחדו עם האלוקות.

ולא די באור וחיות הנמשך דרך מסך והתלבשות כסדר ירידת והשתלשלו׳ [והשתלשלות] המדר׳ כמו שהוטבע בטבע יצירת העולם להיות מדרגה אחר מדרגה אבי״ע [אצילות בריאה יצירה עשיה] שעולם הבריאה הוא בבחי׳ פירוד טורי דפרודא כו׳. אלא צריך להמשיך אור חדש מלמעלה עד שיוכלל עולם הבריאה בבחינת עולם האצילות ממש.

לא די באור ובחיות הנמשכים דרך מסך ובהתלבשות, לפי סדר ירידתן והשתלשלותן של המדרגות — כפי שנקבע בטבע בריאת העולם, מדרגה אחר מדרגה: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה — כך שעולם הבריאה נמצא במצב של פירוד, ״טורי דפרודא״ וכו׳. אלא יש להמשיך אור חדש מלמעלה, עד שעולם הבריאה ייכלל בבחינת עולם האצילות ממש.

ביאור

ההמשכה הרגילה של חיות אלוקית לעולם הבריאה — דרך מסך ובהתלבשות, מדרגה אחר מדרגה, כפי שנקבע בסדר הבריאה — אינה מספיקה, שכן לפי הסדר הטבעי הזה עולם הבריאה נשאר עולם של פירוד, ״טורי דפרודא״. דרוש אור חדש מלמעלה, שירומם את עולם הבריאה ויכלול אותו באחדות של עולם האצילות ממש.

כי עולמות בי״ע הם אשר ברא ה׳ לעשות ולתקן מה שלא נתקן כך בסדר השתלשלות בשעת בריאת עולם

שכן עולמות בריאה, יצירה ועשיה הם ״אשר ברא ה׳ לעשות״ — כדי לתקן את מה שלא תוקן באופן זה בסדר ההשתלשלות בשעת בריאת העולם.

ביאור

זהו פירוש ״אשר ברא ה׳ לעשות״: לפי המדרש, כל מה שנברא בששת ימי בראשית עדיין זקוק לעשייה נוספת, ואפילו האדם זקוק לתיקון. העולמות התחתונים נבראו כדי שיתוקנו, וכך יושלם מה שנותר בלתי מתוקן בסדר הבריאה.

וגם עולם העשי׳ [העשיה] שהוא התחתון מכולם מלך בעל חנן בן עכבור הנה אח״ז [אחר זה] וימלך תחתיו הדר כו׳ שהוא עולם התקון.

וגם על עולם העשיה, שהוא התחתון מכולם, נאמר: ״מלך בעל חנן בן עכבור״, והנה לאחר מכן ״וימלך תחתיו הדר״ וכו׳ — וזהו עולם התיקון.

ביאור

הקבלה מפרשת את רשימת מלכי אדום, ״אשר מלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל״, כמתארת את עולם התוהו: כל אחד מן המלכים ״וימלוך וימת״, כלומר מלכותם הסתיימה בקריסה. על האחרון, הדר, לא נאמר שמת, והוא מסמן את תחילת התיקון. אדמו״ר הזקן קושר את בעל חנן, המלך שקדם לו, לעולם העשיה, העולם התחתון ביותר — וכך מראה שגם עולם העשיה עתיד להגיע לתיקון.

וזהו דרך כלל כל העבודה בעולמות בי״ע להיות שהם מבחי׳ שבה״כ [שבירת הכלים] שנפלו מעולם התהו בבי״ע וצריכים תקון להתעלות ולהתכלל באצילות. והתקון הוא על ידי עבודה:

וזהו, באופן כללי, כל עניין העבודה בעולמות בריאה, יצירה ועשיה: מכיוון שהם מבחינת שבירת הכלים, שנפלו מעולם התוהו לעולמות בריאה, יצירה ועשיה, הם זקוקים לתיקון כדי להתרומם ולהיכלל באצילות. התיקון נעשה באמצעות עבודה.

ביאור

זהו סיכום של כל העבודה בעולמות התחתונים: הם כוללים את הכלים השבורים של עולם התוהו, ויש לתקנם כדי שיתרוממו וייכללו בעולם האצילות — ותיקון זה נעשה רק באמצעות עבודה.

פסקה 13 בקצרה

הפסקה מגדירה את תפקיד העבודה בעולמות התחתונים: להמשיך אור חדש מעולם האצילות, שיתקן את הכלים שנפלו מעולם התוהו וירומם את עולמות בריאה, יצירה ועשיה אל האחדות של עולם האצילות.

לעומק

הקישור בין ״לעשות״ לבין ״לתקן״ מבוסס על המדרש שלפיו כל מה שנברא בששת ימי בראשית זקוק לעשייה נוספת — ואפילו האדם זקוק לתיקון; הערת קה״ת מפנה לפירוש רש״י על המדרש. הפירוש הקבלי של מלכי אדום כעולם התוהו מופיע בזהר ובכתבי האריז״ל.

מראי מקומות

  1. 1
    ולכן צ״ל עבודה תמה · ראה במאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח בד״ה ועבדתם, ובאוה״ת פ׳ משפטים ד״ה ועבדתם ע׳ א׳רכב.
  2. 2
    אשר ברא ה׳ לעשות · Genesis 2:3
  3. 3
    לעשות ולתקן · ראה פרש״י לבראשית רבה יא, ז.
  4. 4
    לעשות ולתקן · Bereshit Rabbah 11:6
  5. 5
    מלך בעל חנן בן עכבור · Genesis 36:38
  6. 6
    וימלך תחתיו הדר · Genesis 36:39

14והנה בעוה״ז הגשמי שהוא מגושם כמו עפר מן האדמה ואעפ״כ [ואף על פי כן] מפני שיש בו חיות רוחני מעפר העליון שבעולם התהו שלפני אצי׳ יש בו יכולת להתתקן.

כעת, העולם הגשמי הזה גס כמו עפר מן האדמה; ואף על פי כן, מכיוון שיש בו חיות רוחנית שמקורה בעפר העליון של עולם התהו, שקדם לאצילות, יש בו יכולת להיתקן.

ביאור

גם העולם הגשמי והגס שלנו יכול להיתקן, משום שמקור החיות שלו הוא ב״עפר העליון״ של עולם התהו — הדרגה הנמוכה ביותר בעולם נעלה זה, הנמצא למעלה מאצילות. ככל שמקורו של דבר נעלה יותר, כך הוא יורד למקום נמוך יותר, אך הוא שומר על הפוטנציאל לשוב ולהיתקן.

והנה ענין התקון היינו בירור הרע מן הטוב להסיר הסיגי׳ והפסולת כדי שיוכל הטוב לעלות.

והנה, עניין התיקון הוא בירור הרע מן הטוב — הסרת הסיגים והפסולת — כדי שהטוב יוכל לעלות.

ביאור

תיקון פירושו בירור: הפרדת הטוב מן הרע המעורב בו, כמו בהתכת מתכת כדי להסיר ממנה את הסיגים, וכך הטוב יכול לעלות אל מקורו.

פסקה 14 בקצרה

הפסקה מסבירה מדוע אפשר לתקן אפילו את העולם הגשמי — מקור חיותו הוא בעולם התהו הנעלה — ומגדירה תיקון כבירור הטוב מן הרע.

שני שלבים בבירור ¶15–18

15והנה בבריאה רובו טוב כו׳ עד בעשי׳ [בעשיה] רובו רע ומעורב כו׳. וצריך עבודה תמה גם לבחי׳ זו להפריד הרע

והנה, בבריאה רובו טוב וכו׳, עד שבעשיה רובו רע ומעורב וכו׳. וגם בחינה זו דורשת עבודה שלמה כדי להפריד את הרע.

ביאור

העולמות התחתונים נבדלים זה מזה במידת הרע המעורב בהם: בבריאה הטוב הוא הרוב, וכן הלאה עד עשיה, שבה הרע הוא הרוב והוא מעורב בטוב. גם ברמה זו נדרשת עבודה שלמה כדי להפריד את הרע.

ובירור זה נעשה ע״י סדר התפלה שעד״ז נתקן כל סדר התפלה והיינו ע״י בחי׳ רצוא אם ישים אליו לבו כו׳.

בירור זה נעשה באמצעות סדר התפילה, שכן כל סדר התפילה תוקן בהתאם לכך; כלומר, באמצעות בחינת רצוא (כמיהה של הנשמה לרוץ ולהתקרב אל ה׳), [כפי שנאמר] ״אם ישים אליו לבו״ וכו׳.

ביאור

בירור זה נעשה באמצעות התפילה, שכל סדרה תוקן לשם כך, בדרך של רצוא — תנועת ״הריצה״ של הנשמה אל ה׳. המאמר מפרש את דברי איוב על המתפלל: ״אם ישים אליו לבו״ — רוחו ונשמתו נכספות להיאסף אליו.

פסקה 15 בקצרה

הפסקה אומרת שההפרדה בין הטוב לרע בעולמות התחתונים נעשית באמצעות התפילה, על ידי הרצוא של הנשמה — כמיהתה להידבק בה׳.

לעומק

האריז״ל מתאר בעץ חיים את הדרגות של הטוב והרע בעולמות; הערת קה״ת מפנה גם ללקוטי תורה וללקוטי שיחות, שבהם נדונה שיטה זו.

מראי מקומות

  1. 1
    בריאה רובו טוב · עץ חיים שער מ״ב פ״ד, שם שער מ״ז פ״ד. לקו״ת במדבר ג, ד. ובכ״מ (לקוטי שיחות ח״א ע׳ 52).
  2. 2
    בבריאה רובו טוב · Sefer Etz Chaim 47:4:1–2
  3. 3
    אם ישים אליו לבו · Job 34:14

16ורצוא זה היינו מ״ש כי בכה ארוץ כו׳ אדלג שור. שור פי׳ חומה דהיינו בחי׳ מקיפים ואדלג שור ר״ל [רוצה לומר] שאדלג למעלה מבחי׳ כל המקיפים מחמת בחי׳ רצוא לדבקה בו בא״ס ב״ה ממש

רצוא זה הוא מה שנאמר, ״כי בכה ארוץ״ [דרך] וכו׳, ״אדלג שור״. שור פירושו חומה, כלומר בחינת האורות המקיפים; ו״אדלג שור״ פירושו שאני מדלג מעל לבחינת כל המקיפים, מכוח הרצוא, כדי להידבק בו — באין סוף ברוך הוא ממש,

ביאור

דברי דוד ״אדלג שור״ מתארים את הרצוא. ה״חומה״ היא האורות המקיפים, המקיפים את העולמות; הנשמה, בכמיהתה, מדלגת אף מעבר להם ומבקשת להידבק בעצמותו האין־סופית של ה׳.

שהוא למע׳ [למעלה] מגדר עלמין ואינו לא בבחי׳ ממלא ולא בבחי׳ סובב כו׳ וכל עולם האצי׳ עולם הברודים נקרא אדם דעשיה בלבד ואדם דיצירה עולם הנקודים כו׳.

שהוא למעלה מגדר העולמות, ואינו בבחינת ממלא כל עלמין ואף לא בבחינת סובב כל עלמין וכו׳. וכל עולם האצילות, עולם הברודים, נקרא רק אדם דעשיה; ואדם דיצירה [הוא] עולם הנקודים וכו׳.

ביאור

עצמות זו היא מעבר לכל העולמות — מעבר הן לממלא כל עלמין, האור הממלא את העולמות, והן לסובב כל עלמין, האור המקיף אותם. ביחס אליה, אפילו אצילות — עולם הברודים, עולם התיקון ה״מנוקד״ — נחשבת לדרגה הנמוכה ביותר, ״אדם דעשיה״, ועולם הנקודים שקדם לה הוא ״אדם דיצירה״.

פסקה 16 בקצרה

הפסקה מתארת את הרצוא שבתפילה כדילוג מעבר לכל דרגה של גילוי אלוקי, ואפילו מעבר לאורות המקיפים, לעבר עצמותו של ה׳; ביחס אליה אפילו אצילות היא דרגה נמוכה.

לעומק

לפי שיטת האריז״ל, העולמות עקודים, נקודים וברודים — והאחרון שבהם הוא אצילות — הופיעו זה אחר זה. הטקסט מדרג אותם ביחס לאין סוף כדרגות של ״אדם״, כך שנקודים הוא רק ״אדם דיצירה״ ואצילות היא רק ״אדם דעשיה״ (השוו לסוגריים שבפסקה 5).

מראי מקומות

  1. 1
    כי בכה ארוץ · II Samuel 22:30

17ומרצוא זה יתפרדו כל פועלי און כמ״ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים כו׳.

ומן הרצוא הזה ״יתפרדו כל פועלי און״, כפי שנאמר: ״רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים״ וכו׳.

ביאור

הרצוא הזה הוא שמפריד בין הרע לטוב. בתהלים צ״ב נאמר ״יתפרדו כל פועלי און״ (יתפרדו, כלומר יתפזרו); זהו שורש הפירוד בין הטוב לרע שעליו מדבר המאמר. בתהלים קמ״ט נאמר שמי ש״רוממות אל בגרונם״ מחזיקים ״חרב פיפיות בידם״: השבח על רוממותו של ה׳ הוא עצמו הנשק שכורת את הרע.

ועד״ז הוא כל סדר תפלה שהיא בכללה רוממות אל כו׳ ולכן בה ועל ידה נעשה הבירור והפירוד הטוב מהרע וזו היא עבודת התפל׳ ברצוא שהיא בירור המ״ן [המיין נוקבין].

וכן הוא בכל סדר התפילה: כללותה היא ״רוממות אל״ וכו׳; לכן בה ועל ידה נעשים הבירור וההפרדה של הטוב מן הרע. וזוהי עבודת התפילה ברצוא, שהיא בירור המ״ן (מיין נוקבין, המים הנקביים).

ביאור

התפילה כולה היא ״רוממות אל״, ולכן היא האמצעי להפריד בין הטוב לרע. במונחים קבליים, זהו בירור המ״ן (מיין נוקבין, המים הנקביים): התעוררות והעלאה מלמטה.

אבל בירור המ״ד [המיין דוכרין] שהיא ההמשכ׳ [ההמשכה / ההמשכת] עליונה שמעולם האצי׳ להיות ביטול והתכללות כבאצי׳ ממש בחי׳ יחוד עליון אשר שם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד חד ממש.

אבל בירור המ״ד (מיין דכורין, המים הזכריים) — ההמשכה העליונה מעולם האצילות, המביאה לביטול ולהתכללות כפי שהם באצילות ממש, בחינת היחוד העליון, שבה ״איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד חד ממש״ —

ביאור

התהליך המשלים הוא בירור המ״ד (מיין דכורין, המים הזכריים): המשכה מלמעלה, מעולם האצילות, המביאה את העולמות התחתונים לאחדות המלאה של עולם האצילות — שבו האורות והכלים מאוחדים לגמרי עם ה׳.

זה נעשה ע״י תורה ומצות שהן הן המשכות מבחי׳ יחוד עליון דאורייתא וקוב״ה [וקודשא בריך הוא] כולא חד.

נעשה באמצעות התורה והמצוות, שהן עצמן המשכות מבחינת היחוד העליון, שכן ״דאורייתא וקוב״ה כולא חד״.

ביאור

המשכה זו מלמעלה מגיעה באמצעות התורה והמצוות, מפני שמקורן באחדות העליונה עצמה: הזהר אומר ״דאורייתא וקוב״ה כולא חד״.

פסקה 17 בקצרה

הפסקה מבחינה בין שני שלבים של בירור: התפילה, רצוא ומיין נוקבין, מפרידה מלמטה בין הטוב לרע; התורה והמצוות, מיין דכורין, ממשיכות מלמעלה את אחדות האצילות.

מראי מקומות

  1. 1
    יתפרדו כל פועלי און · Psalms 92:10
  2. 2
    רוממות אל בגרונם · Psalms 149:6
  3. 3
    לעשות נקמה בגוים · Psalms 149:7

18ורמ״ח פקודים הם רמ״ח אברין דמלכא אברין ממש שהן כלים לאור וחיות הנמשך ומלובש ומתפשט בהם מאא״ס [מאור אין סוף] ב״ה ממש

רמ״ח המצוות הן רמ״ח ״אברין דמלכא״ — איברים ממש, שהם כלים לאור ולחיות הנמשכים, מתלבשים ומתפשטים בהם מאור אין סוף ברוך הוא עצמו;

ביאור

בתיקוני זהר מכונים רמ״ח מצוות עשה ״אברין דמלכא״. כשם שאיבריו של אדם הם כלים לנשמתו, כך כל מצווה היא כלי לאורו ולחיותו של ה׳ עצמו — ממש ״אברין דמלכא״.

אלא שירדו ונתלבשו בעניינים גשמיים בשביל גשמיות העוה״ז וחומריותו כדי להעלותם ושתכלל גם חיות גשמיו׳ [גשמיות] העוה״ז באור וחיות העליון ולכך הוצרך חיות העליון לירד ולהתגשם כ״כ [כל כך].

אלא שהם ירדו והתלבשו בעניינים גשמיים למען הגשמיות והחומריות של העולם הזה, כדי להעלותם, וכדי שגם החיות של הגשמיות בעולם הזה תיכלל באור ובחיות העליונים. לכן היה על החיות העליונה לרדת ולהתגשם במידה כה רבה.

ביאור

הם התלבשו בדברים גשמיים (תפילין מעור, ציצית מצמר) לשם תכלית: להעלות את הגשמיות עצמה ולכלול את החיות שבה באור העליון. לכן היה על החיות האלוקית לרדת נמוך כל כך.

פסקה 18 בקצרה

הפסקה מסבירה שהמצוות הן כלים לאורו של ה׳ עצמו, המתלבש בעניינים גשמיים כדי להעלות את העולם הגשמי.

מראי מקומות

  1. 1
    ורמ״ח פקודים הם רמ״ח אברין דמלכא · Tikkunei Zohar 74a:5

מדוע התורה נעלית מאהבה ומיראה של הנשמה ¶19–21

19ובזה יובן יתרון ומעלת עסק התורה וקיום המצות בעוה״ז יותר מדו״ר [מדחילו ורחימו] של הנשמה טרם ירידתה

וכך יובן היתרון והמעלה שבעיסוק בתורה ובקיום המצוות בעולם הזה, לעומת אהבתה ויראתה של הנשמה לפני ירידתה.

ביאור

כעת אפשר להשיב על השאלה שבפתיחה: מדוע התורה והמצוות בעולם הזה עולות על אהבתה ויראתה של הנשמה לפני שירדה לעולם.

כי הנשמה עם היות שהדו״ר [שהדחילו ורחימו] שלה גבוהים ונעלים מאד ביתר שאת אפי׳ [אפילו] מן המלאכים שבעולם ההוא בכל עולם ועולם לפי מה שהוא כנודע שהמלאכים הם מחיצוניות העולמות והנשמות הן מבחי׳ פנימיות.

שכן הנשמה, אף שאהבתה ויראתה נעלות ורמות מאוד, במידה רבה עוד יותר — אפילו משל המלאכים שבאותו עולם, בכל עולם ועולם לפי עניינו — כידוע, המלאכים הם מבחינת חיצוניות העולמות, ואילו הנשמות הן מבחינת פנימיותם —

ביאור

אהבתה ויראתה של הנשמה למעלה נעלות מאוד — אפילו יותר מאלו של המלאכים בכל עולם, מפני שהמלאכים נובעים מההיבט החיצוני של העולמות, ואילו הנשמות נובעות מההיבט הפנימי שלהם.

עכ״ז [עם כל זה] מאחר שהנשמה היא בחי׳ נברא ומחודש יש מאין אינה מיוחדת במאצילה ב״ה כיחוד תורה ומצות דאורייתא וקוב״ה [וקודשא בריך הוא] כולא חד ממש ורמ״ח מצות הן רמ״ח אברין דמלכא ממש שהן הן חכמתו ורצונו ממש והוא המדע כו׳.

אף על פי כן, מאחר שהנשמה היא נברא ומחודש, יש מאין, היא אינה מאוחדת עם המאציל, ברוך הוא, כאחדות התורה והמצוות עמו, שהרי ״דאורייתא וקוב״ה כולא חד ממש״. ורמ״ח המצוות הן ממש רמ״ח איברי המלך, שכן הן חכמתו ורצונו ממש, והוא המדע וכו׳.

ביאור

אף על פי כן, הנשמה היא נברא שהתחדש יש מאין, ולכן אינה אחת עם ה׳. התורה והמצוות, לעומת זאת, הן חכמתו ורצונו של ה׳ עצמו, מאוחדות עמו, כפי שמבטא הביטוי ״והוא המדע״. לכן התורה והמצוות בעולם הזה יוצרות אחדות עם ה׳ ששום נשמה נבראת, נעלה ככל שתהיה, אינה יכולה להגיע אליה בכוחות עצמה.

פסקה 19 בקצרה

הפסקה מיישבת את השאלה הראשונה: אהבתה ויראתה של הנשמה הן רגשות של נברא, ואילו התורה והמצוות הן חכמתו ורצונו של ה׳, המאוחדים עמו לחלוטין.

מראי מקומות

  1. 1
    דאורייתא וקוב״ה כולא חד · נסמן לקמן נז, ג.
  2. 2
    רמ״ח מצות הן רמ״ח אברין דמלכא · Tikkunei Zohar 74a:8
  3. 3
    ורמ״ח פקודין הם רמ״ח אברין · Tikkunei Zohar, Tikkun 30 · 74a:8

20ומ״מ אורייתא בלא דו״ר [דחילו ורחימו] לא פרחא לעילא כי מאחר שירדה ונתלבשה בעניינים גשמיים הרי היא מקושרת למטה והרי היא בבחי׳ ירידה מאור פניו ית׳.

אף על פי כן, תורה ללא אהבה ויראה אינה פורחת למעלה. מכיוון שהיא ירדה והתלבשה בעניינים גשמיים, היא קשורה למטה ונמצאת במצב של ירידה מאור פניו יתברך.

ביאור

כעת מתעוררת השאלה השנייה: מדוע תורה ללא אהבה ויראה אינה ״פורחת למעלה״? מכיוון שהתורה ירדה והתלבשה בעניינים גשמיים, היא קשורה לעולם שלמטה ונמצאת במצב של ירידה מאור פניו של ה׳.

אבל ע״י דו״ר [דחילו ורחימו] הנה הוא ממשיך ג, גאור א״ס ב״ה המלובש בתורה בבחי׳ יחוד גמור להיות אורייתא וקוב״ה [וקודשא בריך הוא] כולא חד וכנודע מ״ש במ״א בענין עסק התורה לשמה דע״ז אמרו מעלה אני עליהם כאלו עשאוני.

אבל באמצעות אהבה ויראה נמשך למטה אור אין סוף ברוך הוא המלובש בתורה, בבחינת ייחוד גמור, עד ש״אורייתא וקוב״ה כולא חד״. וכידוע ממה שנתבאר במקום אחר בעניין לימוד התורה לשמה, שעל כך אמרו: ״מעלה אני עליהם כאלו עשאוני״.

ביאור

אהבה ויראה ממשיכות לגילוי את אור אין סוף הגנוז בתורה, ומביאות לייחוד מלא עם ה׳. לכן אהבה ויראה אינן נעלות מן התורה; הן האמצעי שמגלה את האלוקות שכבר מצויה בה. מובאים דברי חז״ל על לימוד תורה לשמה: ה׳ אומר, ״מעלה אני עליהם כאלו עשאוני״.

עשאוני ממש שע״י עסק התורה נמשך הוי״ו של שם הוי״ה ב״ה שהוא ת״ת [תפארת] וע״י המצות וכללותן היא מצות הצדקה נמשך ה״א של שם הוי״ה כנודע

״עשאוני״ ממש: על ידי לימוד התורה נמשכת למטה אות ו׳ של שם הוי׳ ברוך הוא, שהיא תפארת; ועל ידי המצוות — וכללותן היא מצוות הצדקה — נמשכת אות ה׳ של שם הוי׳, כידוע.

ביאור

אדמו״ר הזקן מפרש את ״עשאוני״ כפשוטו: לימוד התורה ממשיך למטה את אות ו׳ של שם הוי׳, שהיא תפארת, והמצוות — שכללותן מתבטאת בצדקה — ממשיכות למטה את אות ה׳. כך התורה והמצוות ״בונות״ את שם הוי׳.

ודרך כלל ע״י תורה ועבוד׳ וגמ״ח [וגמילות חסדים] נמשכו ג׳ קווין חח״ן [חכמה חסד נצח] בימין כו׳ והן ג׳ ווי״ן מויסע ויבא ויט כו׳ שהווי״ן הם המשכות מהיודי״ן שבראש הווי״ן כו׳:

ובדרך כלל, באמצעות תורה, עבודה וגמילות חסדים נמשכים שלושת הקווים — חח״ן בימין וכו׳; והם שלוש ווי״ן של ״מויסע״, ״ויבא״, ״ויט״ וכו׳, שכן הווי״ן הן המשכות מן היודי״ן שבראש הווי״ן וכו׳:

ביאור

באופן כללי יותר, שלושת עמודי העולם — תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים — ממשיכים את שלושת הקווים של הספירות, כגון חכמה, חסד ונצח שבקו הימין. הם מקבילים לשלושת הפסוקים הפותחים ב״מויסע״, ״ויבא״, ״ויט״ (שמות 14:19–21). כל אחד מהפסוקים האלה פותח באות ו׳, שצורתה היא המשכה כלפי מטה מן היו״ד שבראשה.

פסקה 20 בקצרה

הפסקה מיישבת את השאלה השנייה: אהבה ויראה אינן נעלות מן התורה, אלא מגלות את אור אין סוף הגנוז בה. כך לימוד התורה והמצוות ״עושים״ את שם הוי׳, באמצעות המשכת אותיות הוי׳ וקווי הספירות.

לעומק

שלושת הפסוקים ״מויסע״, ״ויבא״, ״ויט״ (שמות 14:19–21), שכל אחד מהם בן 72 אותיות, הם המקור לשם בן 72 האותיות בקבלה. אדמו״ר הזקן קושר את שלוש הווי״ן שבראשם לשלושת קווי הספירות הנמשכים באמצעות תורה, תפילה וגמילות חסדים.

מראי מקומות

  1. 1
    אורייתא בלא דו״ר לא פרחא לעילא · Tikkunei Zohar, Tikkun 10 · 25b:12–14
  2. 2
    אורייתא בלא דו״ר לא פרחא לעילא · Tikkunei Zohar 25b:12–14
  3. 3
    מעלה אני עליהם כאלו עשאוני · Zohar III, 113a

21והנה בבחי׳ זו ארץ קדמה לשמים. ארץ הוא בחי׳ רצוא שבתפלה דהיינו בירור המ״ן [המיין נוקבין] תחלה ואח״כ שמים היינו השפעת המ״ד [המיין דוכרין] ע״י תו״מ [תורה ומצות]

עתה, מבחינה זו, הארץ קדמה לשמים. ״ארץ״ היא בחינת רצוא (תנועה של שאיפה לעלות) שבתפילה, כלומר, תחילה בירור המ״ן (מיין נוקבין, ההתעוררות העולה מלמטה), ואחר כך ״שמים״ — השפעת המ״ד (מיין דכורין, השפע הנמשך מלמעלה) באמצעות התורה והמצוות.

ביאור

חז״ל דנו בשאלה אם השמים או הארץ נבראו תחילה; בית הלל סברו שהארץ קדמה. גם בעבודת ה׳, ״ארץ״ — הרצוא שבתפילה, שבו מבררים את המ״ן העולים מלמטה — באה תחילה; המאמר הקודם קושר בין המילה ארץ למילה רץ, במשמעות של ריצה. אחר כך באים ״שמים״ — ההמשכה מלמעלה, המ״ד, שנמשכת באמצעות התורה והמצוות.

כי השמים הם בחי׳ משפיעים כמ״ש המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר כו׳ למטר השמים כו׳

השמים הם בחינת המשפיעים, ככתוב: ״המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר״ וכו׳, [וגם] ״למטר השמים״ וכו׳,

ביאור

השמים הם מטבעם מקור של נתינה: בתהילים נאמר על ה׳ ״המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר״, וארץ ישראל מקבלת מים מ״למטר השמים״.

להיות המ״ד [המיין דוכרין] מברר את המ״ן [המיין נוקבין] להעלות עד שיוכלל גם בחי׳ העשיה בבחי׳ אצי׳ דאיהו וחיוהי חד כו׳.

כדי שהמ״ד יברר את המ״ן ויעלה [אותם], עד שגם בחינת עשיה תיכלל בבחינת אצילות, שבה ״איהו וחיוהי חד״ וכו׳.

ביאור

כך השפע הנמשך מלמעלה מברר את מה שהעבודה מלמטה העלתה, עד שגם עשיה נכללת באחדות של אצילות.

פסקה 21 בקצרה

הפסקה מקבילה בין ״ארץ״ ו״שמים״ לשני שלבי העבודה: תחילה העלייה מלמטה שבתפילה, ואחר כך ההמשכה מלמעלה באמצעות התורה והמצוות, שמשלימה את הבירור.

מראי מקומות

  1. 1
    ארץ קדמה לשמים · Chagigah 12a:5–6
  2. 2
    המכסה שמים בעבים · Psalms 147:8
  3. 3
    למטר השמים · Deuteronomy 11:11

העתיד: עולם העקודים ¶22–26

22וצ״ל קדימת בירור המ״ן [המיין נוקבין] תחלה כדי שאח״כ יבא בירור המ״ד [המיין דוכרין] לברר את המ״ן [המיין נוקבין] משא״כ בלי העלאת מ״ן [מיין נוקבין] אין כח במ״ד [במיין דוכרין] לברר כו׳.

בירור המ״ן (מיין נוקבין [התעוררות מלמטה]) צריך לבוא תחילה, כדי שלאחר מכן יבוא בירור המ״ד (מיין דכורין [השפעה מלמעלה]) ויברר את המ״ן; אבל בלי העלאת מ״ן אין למ״ד כוח לברר וכו׳.

ביאור

הסדר חשוב: ההתעוררות מלמטה (מיין נוקבין, העלייה באמצעות התפילה) צריכה לבוא תחילה. בלעדיה, לשפע מלמעלה (מיין דכורין, באמצעות התורה והמצוות) אין על מה לפעול, והוא אינו יכול לברר.

וזו היא עבודתינו כל ימי משך הגלות שהרע גובר וצ״ל בירור הרע ולהפרידו מן הטוב.

וזוהי עבודתנו במשך כל ימי הגלות, שבהם הרע גובר, ויש לברר את הרע ולהפרידו מן הטוב.

ביאור

עבודה זו, המורכבת משני שלבים, היא משימתנו לאורך כל הגלות, שבה הרע חזק ויש להפרידו מן הטוב.

אבל לע״ל [לעתיד לבוא] בביאת משיח ב״ב [במהרה בימינו] כשיושלם ויוגמר כל הבירור ויקויים בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר כו׳ שאז יהי׳ [יהיה] הכל בבחי׳ עולם התקון כבאצי׳ ממש שיהי׳ [שיהיה] יחוד והתכללות למטה כמו למעלה.

אבל לעתיד לבוא, בביאת משיח בקרוב בימינו, כאשר יושלם וייגמר כל הבירור ויתקיימו ״בלע המות לנצח״ ו״ואת רוח הטומאה אעביר״ וכו׳ — אז הכול יהיה בבחינת עולם התיקון, כפי שהוא באצילות ממש, ויהיו ייחוד והתכללות למטה כמו למעלה.

ביאור

כשיבוא משיח, הבירור יושלם: המוות יתבטל והטומאה תוסר, כפי שהנביאים הבטיחו. אז תהיה הבריאה כולה במצב של תיקון, מאוחדת עם ה׳ למטה כפי שאצילות היא למעלה.

הנה התכלית הוא שיאיר ויתנוצץ גילוי אור עולם העקודים שלמעלה מעולם האצי׳ כמ״ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד.

והנה, התכלית היא שיאיר ויתנוצץ גילוי אור עולם העקודים, שלמעלה מעולם האצילות, כמו שכתוב: ״הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד״.

ביאור

אך גם זה אינו היעד הסופי. התכלית היא גילוי עולם העקודים (״קשורים״), שבו כל האורות היו קשורים יחד בכלי אחד; עולם זה נמצא למעלה מאצילות. דברי ישעיהו על עבד ה׳, ״ירום ונשא וגבה מאד״, מובאים כדי לציין את הגילוי הזה, שמעל לאצילות.

פסקה 22 בקצרה

הפסקה מסבירה שהבירור מלמטה צריך להקדים את השפע מלמעלה, מתארת זאת כעבודת הגלות, וקובעת שהתכלית הסופית של ימות המשיח היא גילוי עולם העקודים, שלמעלה מאצילות.

מראי מקומות

  1. 1
    בלע המות לנצח · Isaiah 25:8
  2. 2
    ואת רוח הטומאה אעביר · Zechariah 13:2
  3. 3
    הנה ישכיל עבדי · Isaiah 52:13

23וזהו פנימי׳ [פנימיות / פנימית] עתיק שיתגלה ואז יהי׳ [יהיה] התנוצצות נשמות חדשות שאין בהם בחי׳ בירור.

וזוהי הפנימיות של עתיק (Atik), שתתגלה; ואז תופיענה נשמות חדשות, שלא תהיה בהן בחינת בירור.

ביאור

עולם העקודים הוא ״הפנימיות של עתיק״ — עתיק יומין (Atik Yomin, ״עתיק הימים״), הרובד הפנימי של כתר, שהוא שורש הרצון האלוקי — שעדיין לא התגלה. גילויו יביא להופעת ״נשמות חדשות״, נשמות שמעולם לא היו חלק מתערובת הטוב והרע, ולכן אינן זקוקות לבירור.

דהנה כל הנשמות אשר מעולם הן שנכללו באדה״ר [באדם הראשון] שצריכים בירור ותקון והן הן שירדו מחיצוני׳ [מחיצוניות] עתיק שנשתלשלו כסדר המדרגות

כל הנשמות שהיו אי פעם הן הנשמות שנכללו באדם הראשון, וזקוקות לבירור ולתיקון; אלה הן הנשמות שירדו מחיצוניות עתיק, והשתלשלו כסדר המדרגות.

ביאור

כל הנשמות עד היום נכללו באדם הראשון, ולכן הן זקוקות לבירור ולתיקון. הן ירדו מחיצוניות עתיק דרך סדר המדרגות.

ומה שהוא מסודר כבר בסדר ההשתלשלות אין זה חידוש אבל חידוש נשמות הוא מלמעלה מן ההשתלשלות מה שלא ירד ונשתלשל עדיין והוא מפנימי׳ [מפנימיות / מפנימית] עתיק שלא בא לידי גילוי בסדר השתל׳ [השתלשלות]

מה שכבר מסודר בסדר ההשתלשלות אינו חידוש; אבל החידוש שבנשמות בא מלמעלה מן ההשתלשלות — ממה שעדיין לא ירד ולא השתלשל — והוא נובע מפנימיות עתיק, שלא באה לידי גילוי בסדר ההשתלשלות.

ביאור

מה שכבר קיים בתוך הסדר הזה אינו יכול להיחשב לחידוש. נשמות ״חדשות״ באמת חייבות לבוא מלמעלה מסדר ההשתלשלות — מפנימיות עתיק, שמעולם לא התגלתה בתוכו.

כי סדר ההשתלשלות הוא שמחיצוניות שבעליון נעשה פנימי׳ [פנימיות / פנימית] למטה. אבל פנימי׳ [פנימיות / פנימית] עליון אינו יורד ומשתלשל כלל.

סדר ההשתלשלות הוא שהפנימיות של הדרגה התחתונה נוצרת מן החיצוניות של הדרגה העליונה; אבל הפנימיות של הדרגה העליונה אינה יורדת ומשתלשלת כלל.

ביאור

הכלל בסדר ההשתלשלות הוא שרק החיצוניות של דרגה עליונה נעשית לפנימיות של הדרגה שמתחתיה. הפנימיות של הדרגה העליונה ביותר אינה יורדת כלל — ולכן גילויה יהיה חידוש גמור.

פסקה 23 בקצרה

הפסקה מסבירה שהגילוי העתידי של פנימיות עתיק, שמעולם לא נכנסה לסדר ההשתלשלות, יביא להופעת נשמות חדשות לחלוטין שאינן זקוקות לבירור.

לעומק

הגהה בכתב יד בשולי תורה אור מפנה ללקוטי תורה (צו, ״ואכלתם אכול״), העוסק בנשמות ובמלאכים שבסדר העולמות בריאה, יצירה ועשיה — הנשמות שעליהן נאמר ״לכבודי בראתיו״.

מראי מקומות

  1. 1
    כל הנשמות . . שנכללו באדה״ר · בהג״ה כת״י בתו״א על הגליון מציין לעיין בלקו״ת פ׳ צו בד״ה ואכלתם אכול.

24ולע״ל [ולעתיד לבוא] יהי׳ [יהיה] גילוי אור חדש הזה שלמעלה מסדר ההשתלשלות. והוא עולם העקודים שלפני האצי׳.

ולעתיד לבוא תהיה התגלות של אור חדש זה, שלמעלה מסדר ההשתלשלות; וזהו עולם העקודים, שקדם לאצילות.

ביאור

האור החדש של העתיד, שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, הוא עולם העקודים, שקדם לאצילות.

כי באצי׳ שהוא עולם התיקון נתקן ונסדר כמו שראוי להיות השתלשלות בהתחלקות המדרגות חכמה וחסד כו׳ כמאמר אנת הוא חכים אלא ולא בחכמה ידיעא שנמשך אור א״ס בחכמה.

כי באצילות, שהוא עולם התיקון, [הכול] תוקן וסודר כפי שראוי שתהיה ההשתלשלות, בחלוקה למדרגות — חכמה וחסד וכו׳, כמאמר ״אנת הוא חכים אלא ולא בחכמה ידיעא״ — כלומר, שאור אין סוף נמשך בחכמה.

ביאור

אצילות, עולם התיקון, ערוכה כפי שמחייבת ההשתלשלות: בחלוקה למדות מובחנות, חכמה, חסד וכן הלאה. דברי אליהו ״אנת הוא חכים״ מתארים את אור אין סוף הנמשך בחכמה; ״ולא בחכמה ידיעא״ פירושו שבאצילות חכמה זו עדיין מאוחדת עמו.

פסקה 24 בקצרה

הפסקה מזהה את האור החדש של העתיד עם עולם העקודים, ומעמידה אותו מול אצילות, שבה אור אין סוף כבר נחלק למדות מובחנות.

מראי מקומות

  1. 1
  2. 2
    אנת הוא חכים · Tikkunei Zohar 17b:3–4

25וזהו אנת הוא אור א״ס ב״ה שנתלבש בבחי׳ חכים כו׳. וכן בכל הבחי׳ אנת הוא מבין כו׳ צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד כו׳.

וזהו [פירוש] ״אנת הוא״: אור אין סוף, ברוך הוא, שהתלבש בבחינת ״חכים״ וכו׳. וכך בכל הבחינות: ״אנת הוא מבין״ וכו׳; וכן ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד״ וכו׳.

ביאור

״חכים״ פירושו שאור אין סוף מלובש במידת החכמה; וכך גם ביחס לבינה ולשאר המידות. הפסוק ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד״ מציין אף הוא מידות מובחנות.

והן מקורות לחכמה וחסד דבריאה שהן חכמה ידיעא וחסד ידיעא כו׳

ואלה הם המקורות לחכמה ולחסד שבעולם הבריאה, שהן חכמה ידיעא וחסד ידיעא וכו׳.

ביאור

המידות האלה שבעולם האצילות הן המקורות לחכמה ולחסד שבעולם הבריאה, שהן חכמה וחסד מוכרות ומוגדרות.

אבל עולם העקודים הוא התכללות כל הכחות וכל הבחי׳ ועקוד בכלי א׳ כו׳ בלי התחלקות שם חכמה וחסד כלל

אך עולם העקודים הוא התכללותם של כל הכוחות וכל הבחינות, כשהם עקודים בכלי אחד וכו׳, בלי כל חלוקה לשמות חכמה וחסד.

ביאור

עולם העקודים, לעומת זאת, כולל את כל הכוחות כשהם עקודים בכלי אחד, בלי חלוקה למידות נפרדות כלל.

וגילוי זה נקרא שמים חדשים וארץ חדשה אשר אני עושה. אני דייקא הוא המאציל עליון ברוך הוא. שלהיות כח ההתחדשות זה הוא מא״ס ב״ה עצמו כנודע

והגילוי הזה נקרא ״שמים חדשים וארץ חדשה אשר אני עושה״. ״אני״ דווקא — זהו המאציל העליון, ברוך הוא. שהרי כוח ההתחדשות הזה בא מאין סוף ברוך הוא עצמו, כידוע.

ביאור

הגילוי הזה הוא מה שישעיהו מכנה ״שמים חדשים וארץ חדשה אשר אני עושה״. המילה ״אני״, ב״אשר אני עושה״, מודגשת: ההתחדשות הזאת באה מהמאציל עצמו, שכן רק אין סוף יכול לחולל דבר חדש באמת.

ואעפ״כ [ואף על פי כן] נקרא בשם שמים וארץ. כי מאחר שהוא בבחי׳ איזה גילוי להיות אפי׳ [אפילו] מקור דמקור לסדר השתלשלות מוכרח להיות שם איזה בחי׳ שהיא דוגמת ההשתלשלות.

ואף על פי כן הוא נקרא בשם ״שמים וארץ״, שכן מאחר שהוא בבחינת גילוי כלשהו, עד שהוא יכול להיות אפילו מקור למקור של סדר ההשתלשלות, מוכרחה להימצא בו בחינה כלשהי הדומה להשתלשלות.

ביאור

ובכל זאת הנביא מכנה זאת ״שמים וארץ״. מכיוון שעולם העקודים הוא גילוי — מקור למקור של כל סדר העולמות — חייב להיות בו דבר־מה הדומה למבנה של ההשתלשלות, כמו שמים וארץ.

פסקה 25 בקצרה

הפסקה משווה בין המידות הנפרדות שבעולם האצילות לבין האחדות הבלתי מתחלקת שבעולם העקודים, שעליה אומר ישעיהו ״שמים חדשים וארץ חדשה אשר אני עושה״ — שה׳ עצמו עושה.

מראי מקומות

  1. 1
    צדיק ה׳ בכל דרכיו · Psalms 145:17

26ומאחר שבהשתלשלות נעשה שמים וארץ מוכרח להיות גם שם בחינות הללו אלא דשם נק׳ שמים וארץ שמים תחלה

ומאחר שבהשתלשלות נעשו שמים וארץ, בחינות אלה חייבות להימצא גם שם. אלא ששם הם נקראים ״שמים וארץ״ — ״שמים תחלה״.

ביאור

מכיוון ששמים וארץ קיימים בהשתלשלות, חייב להיות להם מקביל גם בעולם העקודים. אלא ששם הסדר הוא ״שמים תחלה״: ההמשכה מלמעלה קודמת.

דהיינו מטי ולא מטי. מטי שרוצה להשפיע ולא מטי שאין הכלי יכול לסבול (משא״כ ממטה למעלה רצוא תחלה מים תחתונים בוכין כו׳)

כלומר, ״מטי ולא מטי״: ״מטי״ — מפני שהוא רוצה להשפיע; ״ולא מטי״ — מפני שהכלי אינו יכול לסבול [זאת] (ואילו מלמטה למעלה, ״רצוא תחלה״: ״מים תחתונים בוכין״ וכו׳).

ביאור

זהו המונח הקבלי ״מטי ולא מטי״: ״מטי״ — האור מבקש להשפיע; ״ולא מטי״ — הכלי שלמטה אינו יכול להכיל אותו. בעבודה מלמטה הסדר הפוך: תחילה בא רצוא (תנועה של כמיהה להתקרב לה׳), כשם ש״מים תחתונים בוכין״ כדי להיות קרובים לה׳.

ולכן נקרא שמים וארץ הללו עומדים לפני פי׳ עומדים שעומדים תמיד. שהרי גם היום יש בחי׳ זו דעולם העקודים אלא שהיא בהעלם. ולע״ל [ולעתיד לבוא] יתגלה. והם לפני. פי׳ בבחי׳ פנימיות דהיינו פנימית עתיק כנ״ל:

ולכן שמים וארץ אלה נקראים ״עומדים לפני״. ״עומדים״ פירושו שהם עומדים תמיד, שהרי גם כיום קיימת בחינה זו של עולם העקודים, אלא שהיא בהעלם; ולעתיד לבוא היא תתגלה. והביטוי ״לפני״, כלומר לפניי, פירושו שהם בבחינת פנימיות, כלומר בפנימיות של עתיק, כנזכר לעיל.

ביאור

לכן נאמר על שמים וארץ אלה שהם ״עומדים״ — כלומר עומדים תמיד: עולם העקודים קיים גם כיום, אלא שהוא נסתר, ולעתיד לבוא הוא יתגלה. ״לפני״ (לשון הרומזת לפנימיות) פירושו שהם שייכים למדרגה הפנימית ביותר, לפנימיות של עתיק.

פסקה 26 בקצרה

הפסקה מסבירה כיצד שמים וארץ אלה קיימים בעולם העקודים, שבו ההשפעה מלמעלה קודמת לקבלה מלמטה, ומדוע הם ״עומדים לפני״ — לעולם, ומן המדרגה האלוקית הפנימית ביותר.

מראי מקומות

  1. 1
    מטי ולא מטי · ראה אוה״ת פ׳ תרומה ד״ה ויקחו לי ע׳ א׳שנח.

״זרעכם ושמכם״ ¶27–28

27ובישר הנביא זה לומר שכן יעמוד זרעכם ושמכם. זרעכם הוא ג, דבחי׳ זריעת המ״ד [המיין דוכרין] ע״י התורה שהתורה שנתלבשה בעניינים גשמיים היא כמו זריעת הגרעין בעפר שעם היות שגוף הגרעין נרקב מ״מ הכח שבו מצמיח

הנביא בישר על כך ואמר: ״כן יעמוד זרעכם ושמכם״. ״זרעכם״ הוא בחינת זריעת מ״ד (מיין דכורין [מים זכריים]) באמצעות התורה. התורה, שהתלבשה בעניינים גשמיים, דומה לזריעת גרעין באדמה: אף שגוף הגרעין נרקב, הכוח שבו מצמיח [את הצמח];

ביאור

ישעיהו מוסיף ש״זרעכם״ ו״שמכם״ של ישראל יעמדו כמו השמים החדשים והארץ החדשה. ״זרעכם״ הוא השפע הנמשך מלמעלה באמצעות התורה. התורה שהתלבשה בעניינים גשמיים דומה לגרעין שנזרע באדמה: הגרעין עצמו נרקב, אך הכוח הפנימי שבו מצמיח את הצמח.

ולכן אינו צומח אלא דוגמת הגרעין ומזרע דגן אינו צומח אתרוג כו׳ וכמ״ש למינהו כו׳.

ולכן צומח רק דבר הדומה לגרעין — מזרע של דגן לא יצמח אתרוג וכו׳ — וכמו שנאמר ״למינהו״ וכו׳.

ביאור

גרעין מצמיח רק את המין שלו, כפי שנאמר בתורה על צמחי הבריאה: ״למינהו״. כך גם כוחה של התורה מצמיח דברים מן המין הרוחני שלה.

כך התורה אע״פ [אף על פי] שנתלבשה בעניינים גשמיים (ויש מאן דאמר מצות בטילות לע״ל [לעתיד לבוא]) מכל מקום אור התורה הוא המצמיח ופועל ישועות בקרב הארץ לברא את המ״ן [המיין נוקבין] ולהעלותו למעלה מעלה.

וכך גם התורה: אף שהתלבשה בעניינים גשמיים (ויש דעה שלפיה ״מצות בטילות לע״ל״), מכל מקום אור התורה הוא שמצמיח ״ופועל ישועות בקרב הארץ״, כדי לברר את המ״ן (מיין נוקבין [מים נקביים]) ולהעלותם מעלה מעלה.

ביאור

אף שהתורה התלבשה בעניינים גשמיים — ויש דעה בתלמוד שאפילו סוברת שהמצוות יתבטלו לעתיד לבוא — אור התורה הוא שמצמיח, מברר את הטוב מלמטה ומעלה אותו.

ושמכם הוא בחי׳ קבלת עול מ״ש שמקבלים במצותיו ית׳ ונק׳ בחי׳ שם שנקרא שמו יתברך על ישראל בקבלת מלכותו עליהם וזהו ומלכותו ברצון קבלו עליהם

ו״שמכם״ הוא בחינת קבלת עול מלכות שמים, שמקבלים באמצעות מצוותיו יתברך. בחינה זו נקראת ״שם״, משום ששמו יתברך נקרא על ישראל כשהם מקבלים על עצמם את מלכותו; וזהו ״ומלכותו ברצון קבלו עליהם״.

ביאור

״שם״ הוא קבלת עול מלכות שמים באמצעות המצוות. כאשר ישראל מקבלים עליהם את מלכות ה׳, שמו נקרא עליהם. תפילת ערבית משבחת את ישראל על שקיבלו את מלכותו: ״ומלכותו ברצון קבלו עליהם״.

משא״כ על העכו״ם [העובדי כוכבים ומזלות] הוא מושל ולא מלך כי אין נקרא מלך אלא ברצון וזהו ענין כתר מלכות שעיקר המלכו׳ [המלכות] הוא הכתר שמכתירין אותו וכתר היינו בחי׳ רצון

לעומת זאת, על הגויים הוא מושל ולא מלך, שכן אדם נקרא מלך רק כשהוא מתקבל ברצון. וזהו עניין ״כתר מלכות״: עיקר המלכות הוא הכתר שמכתירים בו את המלך, וכתר הוא בחינת רצון;

ביאור

מלך, בניגוד למושל, מולך בהסכמת העם. המונח הקבלי ״כתר מלכות״ מבטא זאת: הכתר שהעם מעניק למלך מבטא את רצונם, וכתר הוא בחינת רצון.

וזהו נעוץ תחלתן בסופן שהמשכ׳ [שהמשכת / שהמשכה] המל׳ הוא מן הכתר שהוא הרצון כו׳. ולכך נק׳ בבחי׳ שמכם.

וזהו ״נעוץ תחלתן בסופן״: המשכת המלכות היא מן הכתר, שהוא הרצון וכו׳. ולכן היא נקראת בחינת ״שמכם״.

ביאור

בספר יצירה נאמר ש״נעוץ תחלתן בסופן״: מלכות, הספירה האחרונה, נמשכת מכתר, הספירה הראשונה — בחינת הרצון. לכן קבלת מלכותו של ה׳ נקראת ״שמכם״.

פסקה 27 בקצרה

הפסקה מפרשת את ״זרעכם״ כתורה, שאורה מצמיח כמו זרע באדמה, ואת ״שמכם״ כקבלת מלכותו של ה׳ באמצעות המצוות, ששורשה בכתר — הרצון האלוקי.

לעומק

באגרת הקודש, סעיף 26, מסביר אדמו״ר הזקן שהאמירה התלמודית ״מצות בטילות לע״ל״ מתייחסת לתקופת תחיית המתים, ולא לימי המשיח שקדמו לה. הערת קה״ת מפנה גם לזהר (III, 124b).

מראי מקומות

  1. 1
    שכן יעמוד זרעכם ושמכם · Isaiah 66:22
  2. 2
    למינהו · Genesis 1:12
  3. 3
    ופועל ישועות בקרב הארץ · Psalms 74:12
  4. 4
    נעוץ תחלתן בסופן · Sefer Yetzirah 1:7
  5. 5
    ויש מ״ד מצות בטילות לע״ל · Niddah 61b:3–4

28והנה זרעכם ושמכם שהן הן המשכות תורה ומצות שבעוה״ז הן המשכת המ״ד [המיין דוכרין] מעולם האצי׳ שהוא עולם התקון כדי לברר המ״ן [המיין נוקבין] שעולה מהעשי׳ [מהעשיה] שיוכלל באצי׳ כנ״ל.

והנה, ״זרעכם״ ו״שמכם״, שהם המשכות התורה והמצוות בעולם הזה, הם המשכת המ״ד (מיין דכורין, מים זכריים) מעולם האצילות, שהוא עולם התיקון, כדי לברר את המ״ן (מיין נוקבין, מים נקביים) שעולים מעולם העשייה, ולהכלילם באצילות, כנזכר לעיל.

ביאור

״זרעכם״ ו״שמכם״ — התורה והמצוות — הם ההמשכה מעולם האצילות, שמבררת את מה שעולה מעולם העשייה ומכלילה אותו באצילות.

וא״כ לע״ל [לעתיד לבוא] כשיושלם ויוגמר הבירור ויהי׳ [ויהיה] הכל עולם התקון ויתנוצץ ויתגלה גילוי אור חדש העליון מבחי׳ שמים חדשים וארץ חדשה סד״א [סלקא דעתך אמינא] שלא יהי׳ [יהיה] עליי׳ [עלייה] עוד להתורה ומצות. רק ישארו בעולם האצי׳.

ואם כן, לעתיד לבוא, כשהבירור יושלם וייגמר והכול יהיה עולם התיקון, וכאשר יבהיק ויתגלה גילוי האור החדש העליון, מבחינת ״שמים חדשים וארץ חדשה״, היה אפשר לחשוב שלא תהיה עוד עלייה לתורה ולמצוות, [אלא ש]הן יישארו רק בעולם האצילות.

ביאור

לכן היה אפשר לחשוב שלאחר שהבירור יושלם לעתיד לבוא ויתגלה האור העליון של עולם העקודים, לא תהיה לתורה ולמצוות עלייה נוספת, אלא הן יישארו במדרגת עולם האצילות, מקורן.

ולכן מבשר הנביא שבאמת לא כן הוא רק גם זרעכם ושמכם יעמוד שם.

לכן הנביא מבשר שבאמת אין הדבר כן, אלא גם ״זרעכם ושמכם״ ״יעמוד שם״.

ביאור

לכן מבטיח הנביא שבאמת גם התורה והמצוות ״יעמוד שם״, בשמים החדשים ובארץ החדשה.

כי גם אחר שיושלמו כל הבירורים ויוכללו באצי׳ עוד זאת תהיה מעלה יתירה בעילוי אחר עילוי שיתעלו גם בעולם העקודים:

כי גם לאחר שיושלמו כל הבירורים וייכללו באצילות, תהיה עוד מעלה יתרה, עלייה אחר עלייה: הם יתעלו גם לעולם העקודים.

ביאור

גם לאחר שכל הבירורים יושלמו, התורה והמצוות יעלו עוד, לעולם העקודים, שהוא למעלה מעולם האצילות. בכך מתברר הרעיון המרכזי של המאמר: ערכן של התורה והמצוות נמשך גם לעתיד לבוא.

פסקה 28 בקצרה

הפסקה מסכמת את המאמר: גם לאחר שהבירור יושלם, התורה והמצוות לא יישארו באצילות, אלא יתעלו עם גילוי עולם העקודים, כפי שמבטיח הנביא ש״זרעכם ושמכם״ יעמוד.

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 535 KB

בעבודה

התפילה צריכה לבוא תחילה: באמצעות הרצוא של הנשמה, ההתעלות לה׳ בתפילה, האדם מפריד בתוכו ובעולמו בין הטוב לרע. לאחר מכן התורה והמצוות שהוא מקיים, כשהן מונעות מאהבה ומיראה, ממשיכות את אורו של ה׳ עצמו אל העולם הזה ומאחדות אותו עמו. העיסוק בתורה לשמה וקיום המצוות — ובראשן הצדקה — ״עושים״ את שם ה׳, ועבודה זו תוסיף לשמור על ערכה ואף להגדיל אותו לעתיד לבוא.

שאלות לשיחה

  1. אם הנשמה כבר אהבה את ה׳ ויראה ממנו לפני ירידתה, מה היא מרוויחה מכך שהיא יורדת לגוף? כיצד המאמר משיב על כך?
  2. מה ההבדל בין ״כל הנקרא בשמי״ לבין ״ולכבודי בראתיו״? כיצד הדימוי של לבוש מסביר הן את ההסתר והן את היתרון שבבריאה?
  3. מדוע התפילה (״ארץ״, מיין נוקבין) צריכה לבוא לפני התורה והמצוות (״שמים״, מיין דכורין)? מה היה קורה בלעדיה?
  4. כיצד התורה, שנזקקת לאהבה וליראה כדי ״לעוף למעלה״, עדיין יכולה להיות נעלית מאהבה ומיראה?
  5. מה יהיה חדש ב״השמים החדשים והארץ החדשה״, ומדוע הנביא צריך להבטיח שגם ״זרעכם ושמכם״ יעמדו שם?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 535 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 189 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת בראשיתבראשית

  1. 1השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי…״השמים כסאי והארץ הדום רגלי״
  2. 2כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה…״כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה״
  3. 3ביאור על הנ״להסבר על האמור לעיל
  4. 4להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם…להבין את הטעם לכך שיצירת גוף האדם שונה...
  5. 5ולהבין בתוס׳ ביאור ענין וייצר ה׳…להבין ביתר ביאור את עניין ״וייצר ה׳ אלקים...״
  6. 6לא טוב היות האדם לבדו אעשה…״לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו״
  7. 7ויאמר ה׳ אלקים הן האדם היה…״ויאמר ה׳ אלקים הן האדם היה כאחד ממנו״
  8. 8להבין ענין הברכות כי הנה אנשי…״להבין עניין הברכות״
  9. 9יבל הוא היה אבי יושב אהל…״יבל — הוא היה אבי ישב אהל ומקנה״
  10. 10צאינה וראינה וגו׳צאינה וראינה
  11. 11בעטרה שעטרה לו אמו כי מצות…״בעטרה שעטרה לו אמו״
שאלו את פרעג על כל פסקה