אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך…

1״אם אינך יודעת לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבות הצאן ורעי את גדיותייך ליד משכנות הרועים״.

והנה כתוב: ״ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה״. פירוש ״יפת תואר״ הוא בצורת האיברים, לפי תכונתם ומידותיהם; ו״יפת מראה״ הוא בזוהר והוד קלסתר הפנים.

2והנה רחל היא כנסת ישראל, שנקראת בשם רחל על שם הפסוק ״כְּרָחֵל לפני גוזזיה נאלמה״. והעניין הוא ש

כתוב ״נעשה אדם בצלמנו וגו׳״. ופירוש ״בצלמנו״ הוא כמו שכתוב: ״ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם״.

וזו בחינת ״לך ה׳ הגדולה והגבורה וגו׳״. וכך הוא גם בנפש האדם: שבע מדות, אהבה ויראה וגו׳.

אולם אין ערוך בין מדת הנפש, שהיא מוגבלת, לבין מידותיו ית׳, שהרי הוא אין סוף ומידותיו אין סוף.

וכדי שאור האהבה מאור אין סוף ברוך הוא יאיר על נפשו, צריך להיות בבחינת ביטול מציאות הנפש אליו ית׳, כלומר להיות בבחינת עפר ודומם לגבי אור אין סוף ברוך הוא.

3וכמאמר ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, והיא בחינת העפר אשר בקרקע המשכן. ועל ידי כך נעשית נפשו מכון ומשכן לאור אין סוף ברוך הוא, להיות בבחינת ״בצלמנו״, בציור האיברים — אהבה ויראה וגו׳,

מחשבה, דיבור ומעשה וגו׳. וזו בחינת ״יפת תואר״: שכל המדות יתארו בהם בשלמותן וביופיין, כפי שהן למעלה וגו׳.

4וזהו ״ורחל הייתה יפת תואר״: בחינת ״יפת תואר״ באה על ידי בחינת רחל, שהיא כמו שכתוב ״וכרחל לפני גוזזיה וגו׳״.

אך כל זה הוא בבחינת חיצוניות, שהן אהבה ויראה וגו׳ ומחשבה, דיבור ומעשה וגו׳; אבל בחינת פנימיות היא בחינת רעותא דלבא, שהיא הארה מפנימיות אור אין סוף ברוך הוא, דלית מחשבה תפיסא ביה וגו׳.

ובהארה זו, שמשם נמשכת לכנסת ישראל, נקראת ״יפת מראה״, שהיא זיו קלסתר הפנים. לכן נקרא ״פנים״, מפני שהפנימיות מתגלה בו, כמו ״צהבו פניו״ וגו׳. וזהו עניין הכתוב ״יאר ה׳ פניו״ וגו׳.

5וכדי שכנסת ישראל תקבל בחינה והארה זו, הדבר הוא גם מכוח בחינת רחל. והיא בחינת ״ובכל מאדך״ וגו׳,

שעל ידי כך נמשכת אותה הארה עליונה מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין וגו׳, וכמו שכתוב ״ומתחת זרועות עולם״.

וזהו ״היפה בנשים״, פירוש: בחינת ״יפת תואר״ ו״יפת מראה״ הנזכרות לעיל. וזהו שנאמר ״אם לא תדעי לך״, פירושו שלא נמשכת בחינת ״היפה בנשים״ הנזכרת לעיל בבחינת דעת שלמה.

(וכעין מה שכתוב במקום אחר, שיש נשמות הנקראות ״זרע אדם״, שיש בהן בחינת דעת חזקה, והן נשמות דאצילות, כמו נשמת רבי שמעון בר יוחאי. ויש נשמות הנקראות ״זרע בהמה״, שאין בהן בחינת דעת, והיינו

כמו הנשמות שלנו שבבי״ע. ואין הפירוש שאינו יודע ומבין, אלא שלא נמשכת מכך התפעלות אמיתית ואינו ניזון מן ההתבוננות וגו׳. וזהו ״אם לא תדעי לך״, ופירוש ״לך״ מובן ממה שנתבאר על הפסוק ״עיני כל״).

אך זו העצה היעוצה: ״צאי לך בעקבי הצאן״. ״צאן״ הוא מלשון ״צאי״, כלומר דבר היוצא — היינו בחינה היוצאת מלמעלה מסדר ההשתלשלות.

והיא בחינת צאן לבן — לובן העליון. וכל העבודה שעבד יעקב ללבן, ״שש שנים בצאנך״, היא בחינת שיתא סדרי משנה וגו׳,

שהם בחינת צאן שיצאו ונמשכו מעונג העליון, אק״ב, שהוא בחינת עונג, כמו שנתבאר במקום אחר. והתורה שבעל פה נקראת ״פרט״, מלשון ״פרט ועוללות״, שנמשכו שלא כסדר ההשתלשלות מעילה לעילה, אלא בדרך פרט ועוללות.

6וזהו ״ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות״: הוא המשיך בחינת ״צאן רבות״ באמצעות בחינת ״מאד מאד״.

כי בחינת ״ובכל מאדך״ וגו׳ היא ה״מאד״ שלך, כל אחד לפי שיעורו, ואילו ״מאד״ סתם אינו כך; אבל ״מאד מאד״ הוא בחינת ״מאד״ ביחס לכל בחינות ה״מאד״.

ופירוש הפסוק ״ויפרוץ האיש מאד מאד״ הוא, שכיוון שפרץ והרבה לעלות ממדרגה למדרגה עד רום המעלות, לכן הרבה להמשיך בחינת ״צאן״ מבחינת ״רבה וגבה מאד נעלה״, מאור אין סוף ברוך הוא ממש.

(ועיין במה שנתבאר בפרשת שלח בפירוש ״טובה הארץ מאד מאד״.) ועל ידי כך המשיך גם בחינת שפחות ועבדים.

והנה יעקב אבינו עליו השלום, כיוון שהיה בבחינת מרכבה, המשיך את בחינת ״צאן״ על ידי עבודתו ועל ידי מעשה המקלות (וכך גם חפירת הבארות, שהן המשכות אור אין סוף ברוך הוא באמצעות המקלות והבארות),

מפני שהיה במעלה ובמדרגה גבוהה מאד מאד, היה יכול להמשיך אור אין סוף ברוך הוא במעשה שלו עצמו, כך שכל מעשיו יהיו משכן ומכון להשראת אור אין סוף ברוך הוא.

אבל אין לנו כוח זה, אלא במה שכבר מוכן להיות מקום להמשכת אור אין סוף ברוך הוא — כלומר, בבחינת תורה ומצוות שניתנו לנו. וזה נקרא ״בעקבי הצאן״: בחינת העקביים, סוף המדרגות;

כלומר, תורה ומצוות המלובשות בעניינים גשמיים, שעל ידיהן מתקיים ״ורעי את גדיותיך״. הגדיות הן המזלות, מלשון ״גד גדי וסינוק לא״.

7וכמו שנאמר: ״העורכים לגד שולחן״. שהרי כל הדברים שבעולם הזה נתונים תחת המזלות: מזל מחכים, מזל מעשיר וכו׳.

וכך נאמר גם: ״וממגד תבואות שמש״: מזל השמש משפיע את התבואה. כלומר, התורה והמצוות המלובשות בעניינים גשמיים, הנתונים תחת שליטת המזלות.

״רעי״ ופרנס אותם מן התענוג העליון, ״על משכנות הרועים״. פירוש הדבר: הרועים הם שבעת הרועים — אברהם, יעקב, משה וכו׳; הם נקראים רועים משום שהם ממשיכים את בחינת התענוג העליון לכנסת ישראל.

8והנה האבות הם עצמם המרכבה. אבל לנו אין כוח כזה, אלא באמצעות ״משכנות הרועים״ — בחינת כלים, ״כלים מכלים שונים ויין מלכות רב״. בחינת חסד, שהיא הזרוע הימנית, היא כלי לבחינת אברהם ״אוהבי״; כלומר, למצוות הצדקה והחסד.

וכך גם סדר זרעים, אחד מששת סדרי המשנה, שייך לחסד. כל אלה נקראים ״משכנות הרועים״; שם ״תרעה את גדיותיך״. באמצעות זאת תזכה להגיע למדרגה נעלית יותר — להיות ״על משכנות הרועים״, למעלה מבחינת ה״משכנות״, כלומר, למקום שבו נמצאים הרועים עצמם.

9(על פי כל זה יובן הפסוק: ״עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך״. שהרי נאמר: ״וללבן שתי בנות, שם הגדולה״ — הנקראת ״הה״ הגדולה — ״לאה״, ששורשה מבחינת הה״ העליונה של שם הוי׳;

״ושם הקטנה רחל״ וכו׳. הן נקראות שכינה עליונה ושכינה תחתונה, והן מקור הנשמות שבאצילות. גם בנשמות דאצילות יש שתי מדרגות: יש נשמות הנקראות ״אחים למקום״, ויש הנקראות ״בנים״.

אבל על רחל נאמר: ״ורחל באה עם הצאן אשר לאביה״ — והצאן הם נשמות בריאה, יצירה ועשיה, הנקראות ״זרע בהמה״. זהו גם פירוש ״אם לא תדעי לך היפה בנשים״: הדברים מכוונים לנשמות בריאה, יצירה ועשיה, הנקראות ״בהמה״ ו״צאן״, שאינן יכולות להמשיך בנפשן את בחינת ה״יפה״ וכו׳.

ולהיות ״יפת תואר ויפת מראה״, בגלל מדרגתה הנמוכה של נשמתן וההסתר שמטילים הגוף והנפש הבהמית. וכמו שמוסבר במקום אחר על הפסוק ״וראית בשביה אשת יפת תואר״ וכו׳: בחינת ״יפת תואר״ נמצאת בגלות ובשבי בתוך הנפש הבהמית.

לכן העצה היא בחינת ״שש שנים בצאנך״, שהם ששת סדרי המשנה. התורה נקראת ״עוז ותושיה״, משום שהיא נותנת כוח לנפש האלקית ומתשת את כוחה של הנפש הבהמית. באמצעותה גם הן יוכלו להגיע לבחינת ״ורחל היתה יפת תואר״ וכו׳.

כמו שנאמר: ״לך אמר לבי בקשו פני״ — לבקש את גילוי פנימיות הלב. כיצד יבקש האדם ויחפש אחריה? ״את פניך ה׳ אבקש״.

כלומר, באמצעות העיסוק בתורה ובמצוות. הרי התורה יוצאת מחכמה, והיא בחינת הארת פנימיות הוי׳: ״חכמת אדם תאיר פניו״. ועל ידי כך ״יאר ה׳ פניו אתנו סלה״. וכמו שמוסבר במקום אחר על הפסוק ״בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים״ וכו׳. זהו המסלול מלמטה למעלה.

לעומת זאת, אצל הנשמות העליונות המסלול הוא מלמעלה למטה: תחילה ״ואהבת״ וכו׳, ואחר כך ״והיו הדברים״ וכו׳. זהו עניינן של ״ארבע עשרה שנה״: שבע המידות העליונות, שהן בחינת ״שבעה ושבעה מוצקות״ וכו׳, כפי שיוסבר בהמשך על הפסוק ״כי עמך מקור חיים״.

זהו ״אם לא תדעי״ וכו׳: אם אינך יכולה ללכת במסלול מלמעלה למטה, אז ״צאי״ וכו׳. וכפי שמוסבר על הפסוק ״והתהלכתי בתוככם״ וכו׳, יש שני מסלולים בעבודת ה׳.

המסלול הראשון מיועד לנשמות הצדיקים הגדולים, שעבודתם ודרכם בקודש מתנהלות לפי סדר ההמשכה מלמעלה למטה. כך נאמר בפרשת ״שמע ישראל״: תחילה ״ואהבת את הוי׳״, שהיא בחינת אהבה ויראה, והיא נמשכת מתוך ההתבוננות ב״שמע ישראל״ וכו׳;

ואחר כך ״והיו הדברים״ וכו׳, ״ודברת בם״ וכו׳, שהיא מצוות תלמוד תורה; ואחר כך ״וקשרתם לאות״, שהיא קיום המצוות. סדר זה תואם את סדר ההמשכה של שם הוי׳ ברוך הוא: י״ה הן בחינת יראה ואהבה, ו׳ היא בחינת התורה, והה״ היא בחינת המצוות.

אולם יש גם מסלול שני: ההליכה מלמטה למעלה. הוא מיועד לנשמות שאין להן די כוח להוליד אהבה ויראה מרוח הבינה שבהן, אלא רק לאחר שהקדימו לעסוק בתורה ובמצוות; דווקא מכך הן מקבלות את הכוח להגיע לאהבה וליראה וכו׳.

על כך נאמר: ״אם לא תדעי לך״ — אם אינך יכולה להמשיך ולהאיר בנפשך גילוי של אהבה ויראה מבחינת ״היפה בנשים״, שהיא בחינת ״יפת תואר ויפת מראה״ המתוארת למעלה, אז תחילה ״צאי לך בעקבי הצאן״. זהו סדר ההליכה מלמטה למעלה.)