· The Subject of the Field of Machpelah · Torah Ohr, Chayei Sarah 1

Torah Ohr · Parshas Chayei Sarah · Maamar 1

The Subject of the Field of Machpelah

25 paragraphs · 77 sections
about 45 min of study
85 sources

Your progress 0 of 77 sections

The big idea

G‑dliness reaches the created world only through garments and reflections: the doubled hei of Machpelah, the food of Shabbos, the mitzvos that clothe the soul. Yet because these garments come from G‑d’s will itself, what is done with them below reaches higher than the revealed light of the World to Come.

The maamar in brief

The first discourse begins with the Shabbos song’s prayer to reveal the secret of the twelve “doubled and thin” loaves, and with the Cave of Machpelah, the doubled final hei of the Name Ban. It explains eating: on weekdays food is refined, raised into a heart and mind that serve G‑d while its craving, the hold of kelipah, is emptied out; on Shabbos the food’s higher root in Tohu is revealed and life flows from it into the soul, with no waste, while the festivals, which permit food labors, need the remedy of gladdening the poor. The flow comes “thin,” as yud drawn into vav, and “doubled,” as the hidden power of the upper hei revealed as a second hei; in the future the upper hei itself will be revealed. The second discourse asks how an hour of good deeds can be better than all the World to Come, and answers that Torah and mitzvos, rooted in G‑d’s will, are higher than the radiance enjoyed there and serve as its garments, like Moses’ cloud. The last section turns to love in the Shema, Torah study, and the blessings.

Outline

The doubled hei and the question of eatingThe Shabbos song’s “doubled” loaves and the Cave of Machpelah as the doubled hei; food becomes the blood that feeds the heart and brain.¶1–2
Weekday refinement and Shabbos delightOn weekdays man refines food and empties the kelipah of its hold; on Shabbos the food’s higher root in Tohu is revealed and feeds the soul from above.¶3–6
No waste on Shabbos; the festivals and the poorThe Zohar’s “dung of your festivals” and not of Shabbos: refinement leaves waste, and on festivals joy shared with the poor sweetens the judgment.¶7–8
Thin and doubled, now and in the futureYud extends into vav; the unlimited upper hei can come down only as its hidden filling, the second hei, until the future when it will be revealed itself.¶9–11
Why an hour of good deeds outweighs the World to ComeOn “Abraham was old, advanced in days”: if mitzvos are only garments for the World to Come, how can they be greater than it?¶12–13
The hidden life-force and the revealed radianceThe divine life in the worlds is hidden and reflects G‑d’s humility; the World to Come is a revealed grasp of the essence of His radiance.¶14–17
The soul’s garments, like Moses’ cloudA created soul grasps G‑dliness through garments rooted in G‑d’s will; so Torah and mitzvos are both higher than the World to Come and the means of enjoying it.¶18–19
Love in the Shema and Torah studyContemplating the worlds’ nullification awakens love, carried into Torah study, which unites the soul with G‑d; G‑d separates good from evil within the person.¶20–24
The blessings and the dwelling below“Blessed are You” draws Havayah into revelation; bowing shows nullification, reaching the heart, because G‑d desires a dwelling in the lowest realm.¶25

Key concepts

refinement (birur)בירור: Sorting and raising the holy sparks in physical things, above all in food, by using them in the service of G‑d.
kefila and kelishaכפילא וקלישא: “Doubled and thin”: two modes of divine flow, the hei revealed through its filling and the yud drawn out into a vav.
filling (milui)מילוי: The letters used to spell out a letter’s name; they express what is hidden in the letter and bring it into revelation.
the shattering of the vesselsשבירת הכלים: The breaking of the first divine vessels in the World of Tohu, whose sparks fell into physical things such as food.
the radiance of the Shechinahזיו השכינה: The revealed light of G‑d enjoyed by souls in the World to Come, a radiance rather than His essence.
garments of the soulלבושים לנשמה: The Torah and mitzvos a person performs, which let a created soul grasp G‑dliness in the Garden of Eden.
a dwelling place among the lower realmsדירה בתחתונים: G‑d’s ultimate intent in creation: to be at home in this physical world, the last in action and first in thought.

Skip to the text

The doubled hei and the question of eating ¶1–2

1(ענין שדה המכפלה)

(The subject of the field of Machpelah.)

Explanation

A heading, not part of the Alter Rebbe’s own words: the maamar is about the Cave of Machpelah, the double cave Abraham bought in this week’s Torah portion as Sarah’s burial place. The name “Machpelah” means “doubled,” and the whole first discourse turns on that idea of doubling.

Paragraph 1 in brief

The heading names the theme: the doubled cave, Machpelah, which becomes a key to a doubled letter hei and to the Shabbos meal.

2יגלה לן טעמיה1 2 כו׳. הנה מילוי ה׳ היא בה׳ אחרת והיא בחי׳ כפילא כנודע מענין מערת המכפלה שהיא ה׳ אחרונה דשם ב״ן3 כו׳.

“May He reveal to us its reasons,” etc. Now, the filling of the [letter] hei is with another hei, and this is the level of kefila (doubled), as is known from the subject of the Cave of Machpelah, which is the final hei of the Name Ban, etc.

Explanation

The opening words come from a Shabbos table song, which asks G‑d to reveal the secret of the twelve loaves set out for the Shabbos meal, describing them as “doubled and thin.” The Alter Rebbe starts from “doubled”: when the letter hei is spelled out in full, its name is written with a second hei (ה״ה). This doubling is kefila, the same word as Machpelah, and in Kabbalah the Cave of Machpelah corresponds to the final hei of the Name Ban, the form of the four-letter Name spelled out so that its letters total 52.

והענין יובן בהקדים להבין ענין האכילה כי הנה עיקר האכילה להיות כי מן המאכל נעשה

And the matter will be understood by first explaining the subject of eating. For the essence of eating is that from the food there is made

Explanation

Before explaining the doubled hei, he lays a foundation: what eating actually accomplishes.

חלב ודם והדם הוא הנפש4 וחיות האדם שמקבל הכבד הדם מן המאכל ושולח ללב ולמוח דתלת שליטין אינון5 6 בעלמא כבדא ולבא ומוחא כו׳.7

fat and blood; and “the blood is the soul” and the life-force of a person, for the liver receives the blood from the food and sends [it] to the heart and to the brain, since “there are three rulers in the world: the liver, the heart and the brain,” etc.

Explanation

Food becomes fat and blood, and the Torah itself says “the blood is the soul,” meaning it carries a person’s life-force. The liver takes that blood from the food and sends it on to the heart and the brain, which together with the liver are called the three “rulers” of the body.

Paragraph 2 in brief

The maamar opens with the riddle of the “doubled” twelve loaves and the doubled hei of Machpelah, and then steps back to lay its foundation: a physiology of eating, in which food becomes the blood that feeds the heart and brain.

Deeper

The Name Ban is the Tetragrammaton spelled out with hei’s (יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה), associated in the Arizal’s system with Malchus and the feminine. Its last letter, ה״ה, is literally a hei filled with another hei, which is why the doubled cave is linked to it. The Kehot notes point to the Arizal’s own comment on the Cave of Machpelah for this.

Marei mekomos

1
On the words
יגלה לן טעמי׳
How it connects
The note says that another transcript of this discourse, recorded by the Mitteler Rebbe, is printed in the Siddur.our note
Where the note points
Siddur with Chassidus (Siddur im Dach), transcript of the Mitteler Rebbeסידור עם דא״ח
202c (רב, ג)
Our explanationIt is a parallel version of the same maamar.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Handwritten manuscript of the Mitteler Rebbeגוף כתב יד קדשו של כ״ק אדמו״ר האמצעי
dated there: Shabbos, Parshas Tetzaveh [5567]
Our explanationThe note records that the discourse is found in the Mitteler Rebbe’s own handwriting, dated Shabbos Parshas Tetzaveh [5567], which tells us when the maamar was delivered.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5567ספר המאמרים תקס״ז
list of maamarim, note 39
Our explanationThe list of that year’s discourses in Sefer HaMaamarim 5567 discusses this maamar and its date.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe’s source notes (Tziyunim)ציונים לכ״ק אדמו״ר
above, in the Rebbe’s notes
Our explanationThe note refers back to the Rebbe’s own source notes on this maamar, printed earlier in the Kehot edition.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5565ספר המאמרים תקס״ה
vol. 1, p. 150 (קנ), on the eating of Shabbos
Our explanationA discourse of 5565 on the eating of Shabbos, cited for the maamar’s themes as a whole.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Chaim, by the Mitteler Rebbeתורת חיים
Lech Lecha 96a (צו, א); Vayakhel 635a ff. (תרלה, א; photo-offset edition of the manuscript of R. Shmuel Sofer)
Our explanationTorah Chaim treats the same subject of eating and refinement at length; the note sends the reader there for the general themes.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Biurei HaZohar, by the Tzemach Tzedekביאורי הזהר
vol. 2, p. 945 (תתמה)
Our explanationA parallel discussion in the Tzemach Tzedek’s explanations of the Zohar, cited for the maamar’s general themes.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Bereishis vol. 7, 1182a (תתשפב, א); Nach, p. 664 (תרסד)
Our explanationThe Tzemach Tzedek’s Or HaTorah develops the same ideas in two places, on Bereishis and on Nach.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe Rashab’s maamar “והוא עומד עליהם” (5663)ד״ה והוא עומד עליהם תרס״ג
A maamar of the Rebbe Rashab, 5663
Our explanationA later maamar of 5663 that takes up the maamar’s theme of eating, cited for the general subject.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5666ספר המאמרים תרס״ו
p. 154 (קנד)
Our explanationA parallel discussion in the discourses of 5666, cited for the maamar’s general themes.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Avodas HaLevi, by Rabbi Aharon HaLevi of Strashelyeעבודת הלוי
Chayei Sarah 28a (כח, א)
Our explanationA discourse on the same parsha in Avodas HaLevi, cited as a parallel treatment.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Tazria 20d (כ, ד)
למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני. שבמרחץ ראה א״ע ערום כו׳. כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו כו׳ כדאיתא במנחות דף מ״ג ע״ב. וכן הוא ג״כ בירושלמי סוף מסכת ברכות. וצריך להבין למה היתה השירה על שניתנה בשמיני דוקא. אך הנה כתיב וביום השמיני ימול כו׳ ואפילו בשבת שמילה דוחה שבת. ולהבין יתרון ומעלה שיש במילה שהיא ביום השמיני לדחות מעלת ומדרגת קדושת השבת, צריך להקדים ענין השבת כי בו שבת כו׳. ושורש הדברים הוא כי הנה כל המלאכות שבימות החול ל״ט מלאכות החורש והזורע כו׳ הם בחי׳ תיקון ובירור להעלות מכח הצומח אשר בארץ להצמיח כל מאכל אשר יאכל האדם וחי בהם כי הוא יברך על המאכל בתחלה ובסוף וממשיך בו קדושה וגם אח״כ כשמקבל חיות מזה המאכל נכלל חיות המאכל בחיות האדם ומתחזק כחו ושכלו ובכח ושכל זה …
Our explanationThe Likkutei Torah discourse on circumcision on the eighth day explains that the 39 labors of the week refine food, so that its life-force joins a person’s strength and intellect, and it refers to this maamar. It shows the weekday “refinement” of this maamar used to explain why the eighth day outranks Shabbos.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Derech Mitzvosecha, by the Tzemach Tzedekדרך מצותיך
90a (צ, א)
Our explanationThe Tzemach Tzedek writes there that he heard the subject of eating on Shabbos from the Alter Rebbe himself, in the village of Piena, in the days before his passing in Teves 5573.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי בסידור רב, ג. נמצא בגוכתי״ק כ״ק אדה״א ורשום שם: יום שבת פ׳ תצוה [תקס״ז]. וראה ברשימת המאמרים בסה״מ תקס״ז הערה 39.
ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע.
לכללות הענינים של המאמר ראה סה״מ תקס״ה ח״א ע׳ קנ בענין האכילה דשבת. תו״ח פ׳ לך צו, א. ובפ׳ ויקהל תרלה, א ואילך (הוצאה צילום כת״י הר״ש סופר). ביאוה״ז להצ״צ כרך ב ע׳ תתמה. אוה״ת בראשית כרך ז תתשפב, א. אוה״ת נ״ך ע׳ תרסד. ד״ה והוא עומד עליהם תרס״ג ע׳ נ. סה״מ תרס״ו ע׳ קנד. וראה עבודת הלוי פ׳ ח״ש כח, א.
בלקו״ת תזריע כ, ד מציין לד״ה זה.
בדרך מצותיך צ, א בשם כ״ק אדה״ז: ששמעתי מפיו הקדוש של מורינו ורבינו נ״ע בכפר פייענע בימים שלפני הסתלקותו בטבת תקע״ג על ענין האכילה בשבת.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
יגלה לן טעמי׳
How it connects
Kehot’s marei makom for these words (its note is below).
Kehot’s note
זמירות לסעודה ב׳ דשבת.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
ה׳ אחרונה דשם ב״ן
How it connects
A parallel discussion of the Cave of Machpelah as the final hei of the Name Ban.our note
Where the note points
Sefer HaMaamarim 5565ספר המאמרים תקס״ה
p. 16 (טז)
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Inyanim, p. 292 (רצב)
Our explanationThe Tzemach Tzedek discusses the same link between Machpelah and the final hei in the “Inyanim” volume of Or HaTorah.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torah of the Arizalלקוטי תורה להאריז״ל
by Rabbi Chaim Vital, from the Arizal · vol. 300
The Arizal’s teachings on the Torah, by parsha.
Kehot’s note
ראה לקו״ת להאריז״ל פ׳ ח״ש ד״ה מערת המכפלה. וראה סה״מ תקס״ה ע׳ טז. אוה״ת ענינים ע׳ רצב.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
4
How it connects
The Torah forbids eating blood “for the blood is the soul.” The Alter Rebbe uses the verse literally: the blood made from food is what carries a person’s life.our note
The source
Deuteronomy 12:23דברים י״ב:כ״גSefaria (opens in a new tab)
22אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת־הַצְּבִי וְאֶת־הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ: 23רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא־תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם־הַבָּשָׂר: 24לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל־הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:
22… is eaten, so thou shalt eat thereof; the unclean and the clean may eat thereof alike. 23Only be stedfast in not eating the blood; for the blood is the life; and thou shalt not eat the life with the flesh. 24Thou shalt not eat it; thou shalt pour it out upon the earth as water.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
5
On the words
דתלת שליטין אינון
How it connects
The Zohar speaks of three rulers in the body: the brain, the heart and the liver. The Alter Rebbe uses it to trace how food, turned into blood by the liver, reaches the heart and brain.our note
The source
Zohar II, 153aזח״ב קנג, אSefaria (opens in a new tab)
Zohar I, 138aזח״א קלח, אSefaria (opens in a new tab)
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
49b (מט, ב), with the notes there
מבחי׳ גלוי משמו הגדול כו׳. אשר כדאי כל יסורי גיהנם כדי לחזות בנועם ה׳ וכמארז״ל מוטב דלידייני׳ כו׳: והנה ארז״ל שאברהם בחר לו שעבוד גלות תחת יסורי גיהנם. כי הנה ענין הגיהנם הוא כדי לצרף הנפש מחולאת הרע אשר בקרבה כמו מצרף לכסף שהפסולת והסיגי׳ נשרפים תוך הכור ונשאר הכסף נקי מכל סיג כך כדי שתוכל הנפש לקבל אור ענג העליון להיות נהנים כו׳ צריכה להתברר תחלה באש של גיהנם להפריד הרע מן הטוב כי לא יגורך רע כתיב והנה אברהם בחר לו שעבוד גלות שהוא ג״כ בחי׳ צירוף לנפש כמ״ש מכור הברזל ממצרים. וגלות אדום נק׳ כור עוני כו׳: אך הנה הנשמה היא נברא׳ ובעל גבול וא״א לנפש לקבל הארת תענוג העליון שהוא בלי גבול עדי עד. אלא ע״י התלבשו׳ אור התענוג בכלי ולבוש כמ״ש עוטה אור כשלמה שהוא …
Our explanationThat discourse speaks of refining the soul of its evil, like silver in a furnace, so that it can receive the supernal delight, and of the soul as a limited creation that can receive the light only through garments. It is cited for another use of the “three rulers.”
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
זח״ב קנג, א. וראה ג״כ זח״א קלח, א. וראה לקמן מט, ב במ״מ לשם.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
דתלת שליטין אינון
How it connects
The Kehot notes cite this Zohar passage as a further source for the three ruling organs of the body.our note
The source
Zohar, Toldot 4:30–9:73ספר הזהר, תולדות ד׳:ל׳-ט׳:ע״גSefaria (opens in a new tab)
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
7
On the words
בסידור מתחיל
How it connects
In the Siddur the maamar opens by first asking what “doubled and thin” mean.our note
Where the note points
Siddur with Chassidus (Siddur im Dach)סידור עם דא״ח
the version beginning “יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי”
Our explanationThe note says this explains why the maamar here ends with kefila and kelisha.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי כו׳, הנה תחילה יש להבין מה שאמר כפילא וקלישא. בזה יובן הסיום דהמאמר כאן בענין כפילא וקלישא.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

Weekday refinement and Shabbos delight ¶3–6

3ועי״ז מתעלה המאכל שנעשה ממנו לב ומוח האדם ועי״ז מתחזק לבו ומוחו בעבודת ה׳ שבלבו בהתלהבו׳ כרשפי אש שנעשה בכח האכילה1 שבלא אכילה הי׳ מתחלש כו׳.

And through this the food is elevated, since a person’s heart and brain are made from it; and through this his heart and brain are strengthened in the service of G‑d: in his heart, with a fervor like flashes of fire, which comes about by the power of the eating, for without eating he would grow weak, etc.

Explanation

Food turned into blood becomes part of a person’s heart and brain, and in that way the food itself is lifted up. His heart now serves G‑d with fiery feeling, and that strength comes from the meal; without food he would be weak.

וגם מוחו נעשה חזק להתבונן בגדולת ה׳ כו׳ וזהו ענין בירור שמן המאכל נעשה אדם.

And also his brain becomes strong to contemplate the greatness of G‑d, etc. And this is the matter of refinement (birur): that from the food a person is made.

Explanation

His mind, too, gains the strength to reflect on G‑d’s greatness. This is what “refinement” (birur) means: the food, a lower thing, is sorted and raised until it becomes part of a person who serves G‑d.

אך כ״ז הוא בימות החול אבל בשבת בורר אסור אלא האכילה היא יותר עליונה2 בבחי׳ המשכה מלמעלה וקראת לשבת ענג.3 אז תתענג על הוי״ה.4

But all this is on the weekdays. On Shabbos, however, sorting is forbidden; rather, the eating is higher, in the manner of a drawing down from above: “And you shall call the Shabbos a delight”; “Then you shall delight in G‑d.”

Explanation

All that describes weekday eating. On Shabbos, “sorting” (borer) is one of the forbidden labors, so Shabbos eating cannot be a work of refinement. Instead it is a flow from above, and Isaiah calls Shabbos “a delight” in which one “delights in G‑d.”

כי הנה כתיב אחור וקדם צרתני5 6 אחור למע״ב כו׳ שהמאכל כמו שהוא למטה בירידתו בשבה״כ7

For it is written, “Back and front You formed me”: “back” [refers to being last] in the work of creation, etc.; for with respect to the food as it is below, in its descent through the shattering of the vessels,

Explanation

Scripture says that man was formed “back and front.” The Midrash reads “back” as last in the order of creation, since man was made after everything else. Food as we meet it below comes from the sparks that fell in the shattering of the vessels, the primordial breaking of the first divine “vessels.”

הנה האדם הוא בבחי׳ קדם שהמאכל הוא מתברר ע״י האדם אבל בשרשו למעלה הוא מעולם התהו לפני מלך מלך לבנ״י8 אלא שאח״כ וימלך וימת.

the person is in the position of “front,” for the food is refined by the person; but in its root above, it is from the World of Tohu, “before any king reigned over the children of Israel,” except that afterward, “and he reigned, and he died.”

Explanation

Measured by its present state, man stands “in front,” since he refines the food. But the food’s root is the World of Tohu (chaos), the first, unstable order of lights, symbolized by the kings of Edom who reigned “before any king reigned over Israel” and then “reigned and died,” that is, broke.

Paragraph 3 in brief

Weekday eating is birur: the person raises the food by making it into heart and mind that serve G‑d. Shabbos eating is different: it is a flow from above, because the food’s own root, in the World of Tohu, is higher than man.

Deeper

The kings of Edom who “reigned and died” (Genesis 36) are the Arizal’s image for the shattering of the vessels in the World of Tohu: lights too intense for their vessels. Their fallen sparks lie in physical things, and above all in food, which is why eating can refine them. The Kehot notes send the reader to parallel discussions in Torah Ohr, Beshalach and Likkutei Torah, Tzav.

Marei mekomos

1
How it connects
Elijah walked forty days “in the strength of that eating.” The Alter Rebbe’s phrase “by the power of the eating” echoes the verse’s wording.our note
The source
I Kings 19:8מלכים א י״ט:ח׳Sefaria (opens in a new tab)
7וַיָּשׇׁב מַלְאַךְ ה׳ שֵׁנִית וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ: 8וַיָּקׇם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹקִים חֹרֵב: 9וַיָּבֹא־שָׁם אֶל־הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר־ה׳ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:
7… and touched him, and said: ‘Arise and eat; because the journey is too great for thee.’ 8And he arose, and did eat and drink, and went in the strength of that meal forty days and forty nights unto Horeb the mount of God. 9And he came thither unto a cave, and lodged there; and, behold, the word of the …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
2
On the words
האכילה היא יותר עליונה
How it connects
A later maamar that discusses why Shabbos eating is higher than weekday eating.our note
Where the note points
The Rebbe Rashab’s maamar “והוא עומד” (5663)ד״ה והוא עומד תרס״ג
A maamar of the Rebbe Rashab, 5663
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה ד״ה והוא עומד תרס״ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
וקראת לשבת עונג
How it connects
The prophet tells Israel to call Shabbos “a delight.” The Alter Rebbe uses it to show that Shabbos eating is delight drawn from above rather than refinement.our note
The source
Isaiah 58:13ישעיהו נ״ח:י״גSefaria (opens in a new tab)
12וּבָנוּ מִמְּךָ חׇרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר־וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת: 13אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: 14אָז תִּתְעַנַּג עַל־Havayah וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־[בָּמֳתֵי] (במותי) אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי Havayah דִּבֵּר:
12… thou shalt be called The repairer of the breach, The restorer of paths to dwell in. 13If thou turn away thy foot because of the sabbath, From pursuing thy business on My holy day; And call the sabbath a delight, And the holy of the LORD honourable; And shalt honour it, not doing thy wonted ways, Nor pursuing thy business, nor speaking thereof; 14Then shalt thou delight thyself in the LORD, And I will make thee to ride upon …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Where the note points
Derech Mitzvosecha, by the Tzemach Tzedekדרך מצותיך
Mitzvas Lo Sevaaru Esh
Our explanationThe Tzemach Tzedek’s discussion of the mitzvah not to kindle fire on Shabbos, where Shabbos delight and the prohibited labors are explained.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Chaim, by the Mitteler Rebbeתורת חיים
maamar beginning “B’etzem HaYom HaZeh,” chapters 10–11
Our explanationA parallel treatment of Shabbos delight in Torah Chaim.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kuntres Etz HaChaim, with the Rebbe’s noteקונטרס עץ החיים
ch. 8 (p. 33, footnote)
Our explanationThe note records that this reference appears in a footnote of the Rebbe in Kuntres Etz HaChaim.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ישעי׳ נח, יג. ראה דרך מצותיך מצות לא תבערו אש. וראה תו״ח ד״ה בעצם היום הזה פרקים י-יא. (כמצויין בהערת כ״ק אדמו״ר זי״ע בקונטרס עץ החיים פרק ח (ע׳ 33 בשולי העמוד).
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
4
On the words
אז תתענג על הוי״ה
How it connects
The next verse promises “then you shall delight in G‑d.” Shabbos delight is delight in G‑dliness itself.our note
The source
Isaiah 58:14ישעיהו נ״ח:י״דSefaria (opens in a new tab)
13… חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: 14אָז תִּתְעַנַּג עַל־Havayah וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־[בָּמֳתֵי] (במותי) אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי Havayah דִּבֵּר:
13… And shalt honour it, not doing thy wonted ways, Nor pursuing thy business, nor speaking thereof; 14Then shalt thou delight thyself in the LORD, And I will make thee to ride upon the high places of the earth, And I will feed thee with the heritage of Jacob thy father; For the mouth of the LORD hath spoken it.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
ישעי׳ נח, יד.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
5
On the words
אחור וקדם צרתני
How it connects
“Back and front You formed me.” The Alter Rebbe applies the two words to man’s relation to food: first in one sense, last in another.our note
The source
Psalms 139:5תהילים קל״ט:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
4כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה׳ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ: 5אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה: 6פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא־אוּכַל לָהּ:
4For there is not a word in my tongue, But, lo, O LORD, Thou knowest it altogether. 5Thou hast hemmed me in behind and before, And laid Thy hand upon me. 6Such knowledge is too wonderful for me; Too high, I cannot attain unto it.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
תהלים קלט, ה.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
אחור וקדם צרתני
How it connects
The Midrash reads the verse as saying man was last in the work of creation and first in another sense. The Alter Rebbe uses “last” to explain why man depends on food for his life.our note
The source
Bereshit Rabbah 8:1בראשית רבה ח׳:א׳Sefaria (opens in a new tab)
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. רבי יוחנן פתח: (תהלים קלט): אחור וקדם צרתני וגו' אמר רבי יוחנן: אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון, שנאמר (שם): ותשת עלי כפכה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב: זכר ונקבה בראם. אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן. איתיבון ליה, והכתיב: ויקח אחת מצלעותיו?! אמר להון: מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר: (שמות כו): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'. רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר: בשעה …
“And God said: Let us make Man in our image, in our likeness, and let them dominate over the fish of the sea, and over the birds of the heavens, and over the animals, and over all the earth, and over every crawling creature that crawls upon the earth” (Genesis 1:26). “And God said: Let us make Man in our image, in our likeness.” Rabbi Yoḥanan began: “Back and front [aḥor vakedem], You shaped me…” (Psalms 139:5) – Rabbi Yoḥanan said: If a person merits, he partakes of two worlds, as it is stated: “Back and front, You shaped me.” can be translated “the end, and that which precedes it,” – an allusion to this world and the World to Come. But if not, he will come to give an accounting, as it is …
Hebrew: Daat Bereshit Rabbah (Public Domain) · English: The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 (CC-BY) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
7
On the words
שהמאכל . . בשבה״כ
How it connects
That discourse explains that man’s root is in Tikkun while the roots of animals are in Tohu, where each quality stands alone, and that food adds light to the G‑dly soul.our note
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
65d (סה, ד)
צריך לו. אך הנה פי׳ יחיה האדם לא קאי על נפש הבהמית לבדה כי הלא גם בהמה מקבלת חיות מן המאכל אלא קאי על נפש האלקית שנתוסף בה אור וחיות מהמאכל וזהו האדם בה׳ הידיעה. ויובן בהקדים תחלה שרש ענין תהו ותקון כי שרש האדם הוא מבחי׳ תקון כי אדם בגימטריא שם מ״ה שהוא שם מ״ה החדש שהוא עיקר התקון. ושרש בהמות וחיות הם מבחי׳ תהו שקדם לתקון. ושרש הדבר הוא כי הנה ידוע שבחי׳ תהו הוא בחי׳ נקודות זו תחת זו בלי התכללות שכאו״א הוא מהות בפ״ע ומזה נעשה ונמשך ברבוי השתלשלות מעילה לעילה עד שנתהוו דברים גשמיים כמו בהמות וחיות שאנו רואין בחוש שכל מין ומין יש לו טבע בפ״ע. טבע הנשר הוא מבחי׳ רחמנות. ושור הוא מגבורות שור נגח כו׳ ואין בהם התכללות כלל והטעם הוא
Our explanationIt fills in why food, rooted in Tohu, can be higher than man.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Tzav 13b (יג, ב)
ולהבין כ״ז צריך להקדים ענין מ״ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו׳, דבזה מתורץ הקושיא איך יש בכח המאכל להחיות את
Our explanationThat passage opens with “Not by bread alone does man live” and the question of how food can give life to a person, the same question this maamar answers.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Maamarei Admur HaZaken 5568מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח
pp. 17, 48 (יז, מח)
Our explanationDiscourses of 5568 in the Alter Rebbe’s collected maamarim that discuss food as fallen from the shattering of the vessels.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohr, Beshalach, maamar 7לקמן סה, ד
page 65d, ¶19
במ״ת הוי״ה בצאתך משעיר משא״כ שארי השפעות שנמשכים ע״י המזלות בהן שייך השתלשלות עילה ועלול כי הם בחי׳ חיצוניות ובבחי׳ זו אין שום שינוי בשבת מבחול שחיצוניות העולמות אין להם עלייה דהעלייה בבחי׳ פנימיות וכמ״ש כי שבת היום להוי״ה.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Likkutei Torah, Tzav, maamar 7לקו״ת פ׳ צו יג, ב
page 13b, ¶2
ועוד דהנה ענין וביום השביעי עצרת להוי׳ אלקיך היינו לפי שבשביעי של פסח היה הנס דקי״ס.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה לקמן סה, ד. לקו״ת פ׳ צו יג, ב. מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ע׳ יז. מח.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
8
On the words
לפני מלך מלך לבנ״י
How it connects
The kings who reigned in Edom “before any king reigned over the children of Israel.” In Kabbalah they stand for the World of Tohu, the root of the food.our note
The source
Genesis 36:31בראשית ל״ו:ל״אSefaria (opens in a new tab)
30אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר: 31וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלׇךְ־מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: 32וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן־בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
30… the chiefs that came of the Horites, according to their chiefs in the land of Seir. 31And these are the kings that reigned in the land of Edom, before there reigned any king over the children of Israel. 32And Bela the son of Beor reigned in Edom; and the name of his city was Dinhabah.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
בראשית לו, לא.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

4וימת וימלך כו׳. אך מ״מ נראה ששרשו יותר גבוה מהאדם שהרי המאכל הוא המחי׳ את האדם.

“And he died, and there reigned,” etc. Yet nevertheless it is evident that its root is higher than the person, for the food is what gives life to the person.

Explanation

The verse about the Edomite kings continues “and he died, and there reigned.” Even so, the food’s root is higher than man, and the proof is simple: man lives from food, not the other way round.

והאדם הוא מקבל החיות מן המאכל לפי שהוא בבחי׳ אחור למע״ב כו׳ ובשבת שהוא זמן עליית העולמות מתעלה המאכל

And the person receives life-force from the food because he is in the position of “back” [last] in the work of creation, etc. And on Shabbos, which is the time of the ascent of the worlds, the food is elevated

Explanation

Man takes his life from food because he was created last, after the plants and animals whose root is earlier and higher. On Shabbos all the worlds rise, and the food rises too,

כמו שהוא בשרשו ונמשך ממנו חיות להנפש מלמעלה למטה ע״י י״ב לחמים כו׳ וזהו ענין צדיק אוכל לשובע נפשו1 כי יש ב׳ אכילות הא׳ הוא לשובע נפשו.

as it is in its root, and life-force is drawn from it to the soul from above to below, through the twelve loaves, etc. And this is the meaning of “The righteous one eats to satisfy his soul”; for there are two kinds of eating: the first is “to satisfy his soul,”

Explanation

back to its root, so that instead of being refined by man it pours life into his soul from above. That flow comes through the twelve loaves of the Shabbos table. This is what Proverbs means by “The righteous one eats to satisfy his soul”: there are two kinds of eating, and the first is eating that satisfies the soul.

Paragraph 4 in brief

Food lives from a higher root than man, which is why man depends on it. On Shabbos that root is revealed, and the food feeds the soul from above: the first of the two kinds of eating in Proverbs.

Deeper

The twelve loaves recall the Arizal’s custom of setting twelve loaves on the Shabbos table, corresponding to the twelve loaves of the showbread, and the Shabbos song this maamar opened with.

Marei mekomos

1
On the words
צדיק אוכל לשובע נפשו . . ובטן רשעים תחסר
How it connects
“The righteous one eats to satisfy his soul, but the belly of the wicked shall lack.” The Alter Rebbe reads the two halves of the verse as two kinds of eating.our note
The source
Proverbs 13:25משלי י״ג:כ״הSefaria (opens in a new tab)
24חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: 25צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:
24He that spareth his rod hateth his son; But he that loveth him chasteneth him betimes. 25The righteous eateth to the satisfying of his desire; But the belly of the wicked shall want.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
65b (סה, ב)
הקדים המן לקבלת התורה למען אנסנו אם יוכל להיות קבלת התורה. ואיזה שייכות יש לנסיון זה על התורה. וגם מהו לשון הילך בתורתי הל״ל היקיימו תורתי: אך הנה זאת התורה היא בחי׳ אותיות. ס״ר אותיות כנגד ס״ר נשמות. והענין כי אותיות מלשון אתא בקר שהוא לשון המשכה מלמעלה למט׳ מבחי׳ סוכ״ע בבחי׳ ממכ״ע. כי לכן נק׳ אותיות סוסים כי תרכב על סוסיך כו׳. כי ידוע שהתהוות העולמות מאין ליש היא בחי׳ הארה דהארה כי נשגב שמו לבדו שמו היינו בחי׳ מלכותו שהיא מחשבה הקדומה אנא אמלוך שממנו נבראו העולמות ושמו הוא ג״כ בבחי׳ לבדו רק הודו מבחינת שמו על ארץ ושמים שבריאת שמים וארץ אינו כמעשה בו״ד שהכח הפועל הוא בנפעל והשכל המלובש במעשה זה לא היה בו קודם שהתחיל לעשות. ומכ״ש האותיות. אבל בהשי״ת לא שייך זה כי אני …
Our explanationThat discourse on the manna and the giving of the Torah speaks of the letters of Torah as a drawing down from the light that encompasses all worlds into the light that fills them. It is cited for the same verse about two kinds of eating.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5565ספר המאמרים תקס״ה
p. 150 ff. (קנ ואילך)
Our explanationA lengthy discussion of this verse and the two kinds of eating.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Sichosלקוטי שיחות
vol. 16, p. 189
Our explanationA talk in Likkutei Sichos that discusses this verse and its explanation.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kuntres Etz HaChaimקונטרס עץ החיים
p. 23 (כג)
Our explanationA further place where the verse’s two kinds of eating are discussed.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
משלי יג, כה. ראה לקמן סה, ב. ראה בארוכה בסה״מ תקס״ה ע׳ קנ ואילך. לקו״ש חט״ז ע׳ 189. וראה קונטרס עץ החיים ע׳ כג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

5והב׳ הוא ובטן רשעים תחסר1. לשובע נפשו הוא חיות הנפש הבאה מלמעלה. ובטן רשעים כו׳ היינו

and the second is “but the belly of the wicked shall lack.” “To satisfy his soul” is the life-force of the soul that comes from above. “But the belly of the wicked,” etc., means

Explanation

The second kind of eating is “the belly of the wicked shall lack.” Eating “to satisfy the soul” means receiving life that comes down from above. Now the second half of the verse is explained.

כי רשעים הם החיצונים וע״י האכילה מבררים מהם חיל בלע ויקיאנו כי בכל מאכל יש תאוה שהוא שרש הקליפה

that “the wicked” are the external forces, and through eating, [what they hold] is refined out of them: “He has swallowed wealth, and he shall vomit it up.” For in every food there is craving, which is the root of kelipah (the husk);

Explanation

“The wicked” here are not people but the external forces, the powers opposed to holiness. Eating takes back from them what they hold, as Job says of the wicked man who “swallowed wealth and will vomit it up.” Their foothold in food is the craving that comes with eating, which is the root of kelipah.

וע״י שנכלל בגוף האדם ונעשה ממנו דם הנשלח ללב ומוח מתהפך לטוב בקדושה ע״י חיזוק הלב ומוח בעבודת ה׳ ועי״ז לוקח ממנו החיות שבזלעו״ז וזהו ובטן רשעים תחסר שנחסר החיות שבלעו. ומבטנו יורישנו אל.2

and by its being absorbed into the body of the person and made into blood that is sent to the heart and brain, it is turned to good, into holiness, through the strengthening of the heart and brain in the service of G‑d. And through this the life-force that is in the “one opposite the other” is taken from it; and this is “but the belly of the wicked shall lack”: the life-force that it swallowed is lacking. “G‑d shall drive it out of his belly.”

Explanation

Once the food is absorbed into a person and becomes blood feeding the heart and mind that serve G‑d, it is turned to good. The life-force that the opposing realm had swallowed is taken away from it, so “the belly of the wicked” is left lacking; as Job continues, “G‑d shall drive it out of his belly.”

Paragraph 5 in brief

The weekday kind of eating is a battle: the food’s holy life is taken out of the grip of kelipah and turned to good, leaving “the belly of the wicked” empty.

Deeper

The Kehot notes cite the Tzemach Tzedek’s reading of Job’s verse as referring to the G‑dly spark drawn out of the impure kelipos. The phrase “one opposite the other” is Ecclesiastes’ statement that G‑d made holiness and its opposite as counterparts.

Marei mekomos

1
How it connects
The second half of the verse, which the Alter Rebbe reads as the weekday eating that empties the kelipah of its hold.our note
The source
Proverbs 13:25משלי י״ג:כ״הSefaria (opens in a new tab)
24חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: 25צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:
24He that spareth his rod hateth his son; But he that loveth him chasteneth him betimes. 25The righteous eateth to the satisfying of his desire; But the belly of the wicked shall want.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
2
On the words
חיל בלע ויקיאנו . . ומבטנו יורישנו אל
How it connects
“He swallowed wealth and will vomit it up; G‑d will drive it out of his belly.” The kelipah must give back the holy life it swallowed.our note
The source
Job 20:15איוב כ׳:ט״וSefaria (opens in a new tab)
14לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ: 15חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵל: 16רֹאשׁ־פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה:
14Yet his food in his bowels is turned, It is the gall of asps within him. 15He hath swallowed down riches, and he shall vomit them up again; God shall cast them out of his belly. 16He shall suck the poison of asps; The viper’s tongue shall slay him.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Where the note points
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Toldos 154a (קנד, א); Nach vol. 1, p. 663 (תרסג)
Our explanationThe note says that in Or HaTorah on Nach the verse is read as referring to the G‑dly spark drawn out of the impure kelipos.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohrתורה אור
20c (כ, ג), with the notes there
מעשרין את התבן ומצד הפנימיות אין ש״ש שגור בפיו: והנה נודע כי החיות בעשר כתרין דמסאבותא הוא מפני כי חיל בלע ויקיאנו ועת אשר שלט האדם באדם לרע לו והוא מפני הנצוצות שנפלו בהם בתחלת בריאת העולם בשבה״כ וימלך וימת כו׳ וגם מחמת חטא עה״ד כמ״ש בס׳ הגלגולים ולפיכך נמשך להם החיות בם שהוא בסוד גלות כמארז״ל לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרי׳ וכן בעשו היו ניצוצות כמו ר״מ ואונקלוס ושמעי׳ ואבטליון ועובדיה ומהם הי׳ ציד בפיו והי׳ רוצה יצחק להוציא ממנו בעצמו שלא ע״י יעקב כי הרי גם עכשיו חיל בלע ויקיאנו רק שהוא ע״י יעקב שהוא בחי׳ ז״א שכל האורות שלמעלה נכללים בו והוא מתלבש ביצי׳ ביומין דחול בחי׳ עבדו זקן ביתו להעלות משם ולברר כנ״ל. אך יצחק רצה שיהי׳ זה שלא ע״י ז״א רק שיהי׳ …
And because it is an encompassing light, above their awareness, and they do not sense it, while the life-force drawn to them inwardly is swallowed up, as explained above, therefore they grow haughty and raise themselves up with brazenness, as explained above.
Our explanationThat discourse explains that the kelipos have life only because of the sparks they swallowed at the shattering of the vessels and through the sin of the Tree of Knowledge, and that Jacob, working through the weekdays, draws them out. It is the same process this paragraph calls refinement.
Read it here
Torah Ohr, Toldos, maamar 5לקמן כ, ג
page 20c, ¶3
גלות ולפיכך הגם שנמשך אליהם מחיות דקדושה אינם בטלים ואדרבה מגביהים א״ע כנשר כו׳ והחיות שנמשך להם הוא נבלע בתוכם. אך כיצד הם חיים וקיימים מקדושה מאחר שהחיות נבלע בתוכם הנה זהו ענין לבונה שבי״א סממני הקטורת שהוא אור המקיף עליהם מלמעלה ואינו נבלע בתוכם.
with brazenness. This is because the life-force drawn to them is, within them, in the mode of exile; therefore, even though they receive life-force from holiness, they are not nullified. On the contrary, they raise themselves up “like the eagle,” etc., and the life-force drawn to them is swallowed up within them.
Read it here
Kehot’s note
איוב כ, טו. ראה אוה״ת תולדות קנד, א. אוה״ת נ״ך כרך א ע׳ תרסג שקאי על הניצוץ אלקי שמוציאים מג״ק הטמאות. ראה לקמן כ, ג ובמ״מ לשם.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

6והנה האכילה שבחול שהיא בבחי׳ בירור הוא להיות ובטן רשעים תחסר1. אבל האכילה שבשבת היא המשכה מלמעלה לשובע נפשו מחמת המאכל כמו שהוא בשרשו למעלה קודם שנפל בשבה״כ שאין בו בירור.

Now the eating of the weekdays, which is in the manner of refinement, is so that “the belly of the wicked shall lack.” But the eating of Shabbos is a drawing down from above, “to satisfy his soul,” by virtue of the food as it is in its root above, before it fell in the shattering of the vessels, in which there is no refinement.

Explanation

The summary: weekday eating is refinement, whose goal is to empty “the belly of the wicked.” Shabbos eating is the other kind: a flow from above that “satisfies the soul,” because the food is met at its root, as it was before it fell in the shattering of the vessels, where there is nothing to refine.

Paragraph 6 in brief

The paragraph assigns the two halves of the verse: weekday eating to refinement, Shabbos eating to a flow from the food’s unbroken root.

Marei mekomos

1
How it connects
Both halves of the verse are now matched: “to satisfy his soul” is Shabbos, “the belly of the wicked shall lack” is the weekdays.our note
The source
Proverbs 13:25משלי י״ג:כ״הSefaria (opens in a new tab)
24חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: 25צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:
24He that spareth his rod hateth his son; But he that loveth him chasteneth him betimes. 25The righteous eateth to the satisfying of his desire; But the belly of the wicked shall want.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria

No waste on Shabbos; the festivals and the poor ¶7–8

7וכמ״ש בזוהר1 פרש שבתכם לא קאמר שמה שנעשה מלמטה למעלה ע״י בירור כמו בימות החול יש בו פרש שהוא פסולת שהמובחר שולח ללב ולמוח והפסולת יורד למטה בקרביים ובני מעיים כו׳ וזהו הבירור

And as it says in the Zohar: “the dung of your Shabbosos” is not said. For what is done from below upward through refinement, as on the weekdays, has “dung” in it, which is waste: the choicest [part] is sent to the heart and to the brain, and the waste goes down into the innards and intestines, etc.; and this is the refinement.

Explanation

The prophet Malachi says “I will spread dung on your faces, the dung of your festivals,” and the Zohar notes that he does not say “the dung of your Shabbosos.” Weekday eating works from below upward, by refinement, so it leaves waste: the best of the food goes to the heart and brain and the rest goes out through the intestines. That separation is the refinement.

אבל בשבת שהוא נעשה מלמעלה למטה אין בו פסולת כלל2 כי הפסולת הוא מעה״ד טו״ר ולמטה נעשה טו״ר בכל הבחי׳ ע״י אכילת אדה״ר מעה״ד טו״ר

But on Shabbos, when it is done from above downward, there is no waste in it at all; for waste comes from the Tree of Knowledge of good and evil, and below, good and evil came about in every level through Adam’s eating from the Tree of Knowledge of good and evil.

Explanation

Shabbos eating comes from above downward, so there is no waste in it. Waste belongs to the mixture of good and evil that entered every level through Adam’s eating from the Tree of Knowledge.

וגם בכל אדם יש תערובת טו״ר כו׳ רק שאינו שוה בכל נפש יש שטוב שלו מרובה כו׳

And also in every person there is a mixture of good and evil, etc., only that it is not equal in every soul: there are those whose good is the greater, etc.,

Explanation

People too are a mixture of good and evil, in different proportions: in some the good is greater,

וכן יש שטוב שלו הוא בבחי׳ זו כו׳ אבל בשבת אז תתענג על3 ה׳ למעלה מעה״ד ולא יגורך רע4 כלל.

and likewise there are those whose good is at such-and-such a level, etc. But on Shabbos, “then you shall delight in G‑d,” above the Tree of Knowledge, and “evil shall not dwell with you” at all.

Explanation

and in others the good reaches only a certain level. On Shabbos, though, the delight is “in G‑d,” above the Tree of Knowledge, where “evil shall not dwell with you” at all.

רק ביו״ט כתיב פרש חגיכם5 לפי שביו״ט יש בו קצת בירור שהרי הותרה בו מלאכת אוכל נפש כאפיה ובישול כו׳

Only of the festivals is it written, “the dung of your festivals,” because on a festival there is some refinement, since the work of preparing food is permitted on it, such as baking and cooking, etc.,

Explanation

The festivals, by contrast, are called “your festivals” with “dung” because on a festival some refinement takes place: cooking and baking for the day’s meals are permitted.

ואינו אסור רק קצירה וזריעה וחרישה כו׳ ולפי שהותרו קצת מלאכות באוכל נפש יש בו בירור ושייך פסולת והתקון הוא למחדי למסכני.

and only reaping, sowing and plowing, etc., are forbidden. And because some kinds of work for preparing food were permitted, there is refinement on it, and waste applies. And the remedy is “to gladden the poor.”

Explanation

Only labors like reaping, sowing and plowing stay forbidden. Since some food labors are allowed, there is refinement on a festival, and therefore waste. The Zohar gives the remedy: “to gladden the poor.”

כי שעת שמחה היא לשמח את הכל וכמ״ש ושמחת בחגך6 אתה והלוי והגר כו׳ לפי שהשמחה היא בחי׳ המתקת הדינין וצריך לשמח את כולם שיהיו כולם נכללים בבחי׳ שמחה.

For a time of joy is [the time] to gladden everyone, as it is written, “And you shall rejoice in your festival, you... and the Levite and the stranger,” etc.; for joy is the level of the sweetening of the judgments, and one must gladden everyone, so that all will be included in the level of joy.

Explanation

A time of joy means making everyone happy, as the Torah commands for the festival: “you... and the Levite and the stranger.” Joy sweetens the judgments, the forces of severity, and so everyone must be brought into the joy.

Paragraph 7 in brief

Using the Zohar on “the dung of your festivals,” the paragraph shows that only eating by refinement leaves waste. Shabbos has none, while the festivals, which allow food labors, do, and their remedy is gladdening the poor.

Deeper

The Zohar passage (2:88b) contrasts Shabbos with the festivals: on a festival one must share with the poor, or the meal becomes the “dung” the prophet speaks of. The Alter Rebbe grounds this in halachah: “sorting” is forbidden on Shabbos, while on Yom Tov the labors of preparing food are permitted.

Marei mekomos

1
On the words
וכמ״ש בזהר
How it connects
The Zohar notes that Malachi says “the dung of your festivals” and not “of your Shabbosos,” and teaches that the festival meal must gladden the poor. The Alter Rebbe explains why the difference exists.our note
The source
Zohar II, 88bזח״ב פח, בSefaria (opens in a new tab)
Where the note points
Derech Mitzvosecha, by the Tzemach Tzedekדרך מצותיך
Mitzvas Lo Sevaaru Esh
Our explanationThe Tzemach Tzedek’s discussion of not kindling fire on Shabbos, which also takes up this Zohar passage.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
זח״ב פח, ב. ראה דרך מצותיך מצות לא תבערו אש.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
אין בו פסולת כלל
How it connects
The discourse on the manna, which came down from above as food without waste, is a parallel to Shabbos eating that has no waste.our note
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
end of 65b ff. (סה, סע״ב ואילך)
הקדים המן לקבלת התורה למען אנסנו אם יוכל להיות קבלת התורה. ואיזה שייכות יש לנסיון זה על התורה. וגם מהו לשון הילך בתורתי הל״ל היקיימו תורתי: אך הנה זאת התורה היא בחי׳ אותיות. ס״ר אותיות כנגד ס״ר נשמות. והענין כי אותיות מלשון אתא בקר שהוא לשון המשכה מלמעלה למט׳ מבחי׳ סוכ״ע בבחי׳ ממכ״ע. כי לכן נק׳ אותיות סוסים כי תרכב על סוסיך כו׳. כי ידוע שהתהוות העולמות מאין ליש היא בחי׳ הארה דהארה כי נשגב שמו לבדו שמו היינו בחי׳ מלכותו שהיא מחשבה הקדומה אנא אמלוך שממנו נבראו העולמות ושמו הוא ג״כ בבחי׳ לבדו רק הודו מבחינת שמו על ארץ ושמים שבריאת שמים וארץ אינו כמעשה בו״ד שהכח הפועל הוא בנפעל והשכל המלובש במעשה זה לא היה בו קודם שהתחיל לעשות. ומכ״ש האותיות. אבל בהשי״ת לא שייך זה כי אני …
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim, Hanachos HaRapספר המאמרים הנחות הר״פ
p. 74 ff. (עד ואילך)
Our explanationTranscripts of discourses in which the same idea of food without waste is discussed.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5568ספר המאמרים תקס״ח
p. 32 (לב)
Our explanationA parallel discussion in the discourses of 5568.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Derech Mitzvosecha, by the Tzemach Tzedekדרך מצותיך
90a ff.; end of 92a ff. (צ, א ואילך; צב סע״א ואילך)
Our explanationThe Tzemach Tzedek’s discussion of Shabbos eating, which he heard from the Alter Rebbe, including why it has no waste.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe Rashab’s maamar “והוא עומד” (5663)ד״ה והוא עומד תרס״ג
A maamar of the Rebbe Rashab, 5663
Our explanationA later maamar that discusses Shabbos eating as free of waste.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Levi Yitzchak on the Zoharלקוטי לוי יצחק לזהר
vol. 3, p. 203 (רג)
Our explanationNotes on the Zohar that take up this passage about the dung of the festivals.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Sichosלקוטי שיחות
vol. 16, p. 189
Our explanationA talk in Likkutei Sichos on the same subject.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה לקמן סה, סע״ב ואילך. סה״מ הנחות הר״פ ע׳ עד ואילך. סה״מ תקס״ח ע׳ לב. דרך מצותיך צ, א ואילך. צב סע״א ואילך. ד״ה והוא עומד תרס״ג. לקוטי לו״י לזח״ג ע׳ רג. לקו״ש חט״ז ע׳ 189.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
How it connects
Shabbos delight is “in G‑d,” above the mixture of good and evil.our note
The source
Isaiah 58:14ישעיהו נ״ח:י״דSefaria (opens in a new tab)
13… חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: 14אָז תִּתְעַנַּג עַל־Havayah וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־[בָּמֳתֵי] (במותי) אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי Havayah דִּבֵּר:
13… And shalt honour it, not doing thy wonted ways, Nor pursuing thy business, nor speaking thereof; 14Then shalt thou delight thyself in the LORD, And I will make thee to ride upon the high places of the earth, And I will feed thee with the heritage of Jacob thy father; For the mouth of the LORD hath spoken it.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
4
On the words
ולא יגורך רע
How it connects
“Evil shall not dwell with You.” On Shabbos there is no waste, because evil has no place there.our note
The source
Psalms 5:5תהילים ה׳:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
4ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרׇךְ־לְךָ וַאֲצַפֶּה: 5כִּי לֹא אֵל־חָפֵץ־רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע: 6לֹא־יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כׇּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן:
4… my voice; In the morning will I order my prayer unto Thee, and will look forward. 5For Thou art not a God that hath pleasure in wickedness; Evil shall not sojourn with Thee. 6The boasters shall not stand in Thy sight; Thou hatest all workers of iniquity.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
5
On the words
פרש חגיכם
How it connects
“I will spread dung on your faces, the dung of your festivals.” The prophet’s rebuke is the basis of the Zohar’s contrast.our note
The source
Malachi 2:3מלאכי ב׳:ג׳Sefaria (opens in a new tab)
2… כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר ה׳ צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת־הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת־בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל־לֵב: 3הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת־הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל־פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו: 4וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת־לֵוִי אָמַר ה׳ צְבָאוֹת:
2… will curse your blessings; Yea, I curse them, Because ye do not lay it to heart. 3Behold, I will rebuke the seed for your hurt, And will spread dung upon your faces, Even the dung of your sacrifices; And ye shall be taken away unto it. 4Know then that I have sent This commandment unto you, That My covenant might be with …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
מלאכי ב, ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
ושמחת בחגך
How it connects
The Torah commands rejoicing on the festival together with the Levite, the stranger, the orphan and the widow. The Alter Rebbe reads it as the remedy for the festival’s “waste.”our note
The source
Deuteronomy 16:14דברים ט״ז:י״דSefaria (opens in a new tab)
13חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: 14וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: 15שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה׳ אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה׳ כִּי יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה …
13… tabernacles seven days, after that thou hast gathered in from thy threshing-floor and from thy winepress. 14And thou shalt rejoice in thy feast, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are within thy gates. 15Seven days shalt thou keep a feast unto the LORD thy God in the place which …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
דברים טז, יד.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

8וכנודע ממי שהוא בשעת שמחה שאז רוצה שיהיו כולם שמחים שבזה נמתק הדין מאחר שמשוה את כולם.

As is known of one who is in a time of joy: he then wants everyone to be joyful; and by this the judgment is sweetened, since he makes everyone equal.

Explanation

Anyone who is truly happy wants everyone around him to be happy too. By bringing everyone to the same joy, he sweetens the judgment, the strict measure that separates and distinguishes.

אבל מאן דלא יהיב למסכני1 כו׳ אין הדין נמתק ונשאר הפרש ולכן העונש הוא מדה כנגד מדה שנותנין לו הפרש כי הוא גרם שישאר פסולת הפרש בעבור שלא המתיק הדין.

But “whoever does not give to the poor,” etc., the judgment is not sweetened and the “dung” remains. Therefore the punishment is measure for measure, that they give him the “dung,” for he caused the waste, the “dung,” to remain, since he did not sweeten the judgment.

Explanation

The Zohar warns about one who does not give to the poor on the festival. For him the judgment stays unsweetened and the “dung” remains, so the punishment fits the deed: the “dung” is given to him, since he left the waste in place by not sweetening the judgment.

וזהו ביו״ט אבל בשבת אע״ג דלא יהיב למסכני אין עונשו רב כי בשבת אין פרש כלל לפי שהוא רק בחי׳ המשכה שמלמעלה דלא יגורך רע כלל.

And this is on a festival. But on Shabbos, even though one does not give to the poor, his punishment is not great, for on Shabbos there is no “dung” at all, since it is only the level of a drawing down from above, “evil shall not dwell with you” at all.

Explanation

This applies to the festivals. On Shabbos, even one who does not give to the poor is not punished so severely, because Shabbos has no “dung”: it is only a flow from above, where no evil dwells.

Paragraph 8 in brief

The paragraph explains the Zohar’s punishment measure for measure: sharing joy sweetens the judgment and removes the festival’s waste, while failing to share leaves it, and Shabbos, having no waste, is spared this.

Marei mekomos

1
On the words
מאן דלא יהיב למסכני
How it connects
The Zohar says that one who eats on the festival without giving to the poor is the one to whom “the dung of your festivals” applies. The Alter Rebbe explains the punishment as measure for measure.our note
The source
Zohar II, 88bזח״ב פח, בSefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה זח״ב פח, ב.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

Thin and doubled, now and in the future ¶9–11

9והנה המשכה זו היא בב׳ בחי׳ כפילא וקלישא. פי׳ קלישא1 היא המשכת יודי״ן ווי״ן שמיו״ד נעשה וי״ו שהיו״ד עצמה נמשכה ונעשית וי״ו.

Now this drawing down is in two modes: kefila (doubled) and kelisha (thin). Explanation: kelisha is the drawing out of yuds and vavs, for from a yud a vav is made: the yud itself is drawn out and becomes a vav.

Explanation

The Shabbos song describes the flow as “doubled and thin.” The Alter Rebbe explains “thin” first: it is the letters yud and vav. A vav is simply a yud drawn out downward, a single thin line.

כי לפי שהיו״ד הוא בחי׳ צמצום לכן יכול להיות ממנה המשכה בבחי׳ וי״ו מן היו״ד עצמה אבל הה׳ שהיא התפשטות אורך ורוחב.

For since the yud is the level of tzimtzum (contraction), therefore there can be a drawing forth from it in the manner of a vav, from the yud itself. But the hei, which is expansion in length and breadth:

Explanation

The yud, a tiny point, stands for tzimtzum, the concentration of light into a point; so the yud itself can extend into a vav, a line that carries it downward. The hei is different: it spreads out in length and breadth, as its shape shows.

Paragraph 9 in brief

The paragraph begins to decode “doubled and thin”: the thin mode is a yud extending into a vav, while the hei, which spreads out in width and length, will need a different kind of descent.

Deeper

Yud and vav, and the two hei’s, are the letters of the Name Havayah. The flow “in two modes” thus maps onto the Name: the yud–vav line, and the hei’s whose broad expansion cannot come down as it is.

Marei mekomos

1
On the words
פי׳ קלישא . . ביום ההוא יהי׳
How it connects
The note says this passage, from “kelisha” to the end of the maamar, is quoted in the Tzemach Tzedek’s Or HaTorah.our note
Where the note points
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Bereishis vol. 7, 1201b (תתתא, ב)
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
מובא באוה״ת בראשית כרך ז תתתא, ב.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

10ואין התפשטו׳ אורך ורוחב שלמעלה יכולה להתגלות למטה כמו שהוא למעלה בבחי׳ אורך ורוחב עד אין קץ כו׳ אלא ההמשכה היא בבחי׳ ה׳ אחרת למטה והיא בחי׳ המילוי של ה׳

the expansion in length and breadth that is above cannot be revealed below as it is above, in the manner of length and breadth without end, etc.; rather, the drawing down is in the manner of another hei below, and this is the level of the filling of the hei,

Explanation

The broad expansion of the hei as it is above, boundless in length and breadth, cannot be revealed below as it is. Instead it comes down as “another hei” below: the second hei that spells out the letter’s name, its “filling.”

דהיינו כח הה׳ שהי׳ בהעלם למעלה. כי לעולם המילוי הוא מה שבהעלם ומה שבהעלם למעלה יצא מההעלם אל הגילוי למטה.

that is, the power of the hei that was hidden above. For the filling is always what is in concealment, and what was in concealment above has come out of the concealment into revelation below.

Explanation

The filling of a letter always represents what was hidden in it. So the second hei is the power of the upper hei that was concealed above, now come out of concealment into revelation below. This is the “doubled” hei of Machpelah.

Paragraph 10 in brief

“Doubled” means the hei cannot descend as it is, so its hidden power appears below as a second hei, the letter’s filling. This links back to the doubled hei of Machpelah at the opening.

Deeper

In the Kabbalistic spelling-out of letters (milui), the added letters express the inner, hidden content of the simple letter. Here the principle explains how the infinite expanse of the upper hei reaches us only through its reflection, the hei of the filling.

11והיינו בחי׳ כפיל׳ שהיא בחי׳ מילוי ההי״ן כנודע מענין המכפלה.1 אך כ״ז הוא שאנו מקבלים ההשפעה ע״י י״ב לחמים בזמן הזה

And this is the level of kefila, which is the level of the filling of the hei’s, as is known from the subject of the Machpelah. But all this is [because] we receive the flow of influence through the twelve loaves in this present time;

Explanation

So “doubled” is the hei spelled with a second hei, the filling, as the Cave of Machpelah shows. But this doubled mode belongs to the present: it describes how we now receive G‑d’s flow through the twelve loaves of the Shabbos table.

אבל לע״ל יגלה לן טעמיה דבתריסר נהמי כו׳ ואזי לא יהיה בחי׳ כפילא כו׳ רק הה׳ עצמה שלמעלה יהי׳ לה גילוי למטה ג״כ ע״י כי יגלה לן טעמיה כו׳ וכמ״ש ביום ההוא2 יהיה כו׳:

but in the time to come, “He will reveal to us the reasons of the twelve loaves,” etc., and then there will not be the level of kefila, etc.; rather, the hei itself that is above will be revealed below as well, through “He will reveal to us its reasons,” etc.; and as it is written, “On that day [G‑d] will be [One],” etc.

Explanation

In the time to come the song’s prayer will be answered: G‑d will “reveal the reasons of the twelve loaves.” Then there will be no need for the doubled mode; the upper hei itself will be revealed below, as Zechariah says of that day, when G‑d and His Name will be One.

Paragraph 11 in brief

The first discourse closes by placing “doubled” in time: now the upper hei reaches us only through its filling, but in the time to come the upper hei itself will be revealed below.

Deeper

The Kehot notes send the reader to the Arizal’s comment on the Cave of Machpelah in his Likkutei Torah on Chayei Sarah and to Meorei Or, a Kabbalistic lexicon, for the doubled hei. The verse from Zechariah is read in Chassidus as the time when the Name (the lower revelation) will be one with G‑d Himself.

Marei mekomos

1
On the words
כנודע מענין המכפלה
How it connects
The Tzemach Tzedek discusses the doubled hei of Machpelah in several places; the note records that in the last of them these particular words are missing.our note
Where the note points
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Chayei Sarah vol. 4, 777b (תשעז, ב); vol. 7, 1200b (תתת, ב), 1201b (תתתא, ב), where these words do not appear
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
לקו״ת מהאריז״ל פ׳ ח״ש. מאו״א מ, כג. ראה אוה״ת פ׳ חיי שרה כרך ד תשעז, ב. שם כרך ז תתת, ב. תתתא, ב ושם אין תי׳ אלו.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
ביום ההוא יהי׳
How it connects
“On that day G‑d will be One and His Name One.” The Alter Rebbe cites it for the future revelation of the upper hei itself below.our note
The source
Zechariah 14:9זכריה י״ד:ט׳Sefaria (opens in a new tab)
8וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלַ͏ִם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה: 9וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל־כׇּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: 10יִסּוֹב כׇּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלָ͏ִם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד־מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד־שַׁעַר …
8… And half of them toward the western sea; In summer and in winter shall it be. 9And the LORD shall be King over all the earth; In that day shall the LORD be One, and His name one. 10All the land shall be turned as the Arabah, from Geba to Rimmon south of Jerusalem; …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Where the note points
Likkutei Torahלקוטי תורה
Bamidbar 9d (ט, ד) · not yet checked
Our explanationThat passage explains that now there are ascents and descents because the light that fills the worlds is revealed, but in the time to come the light that encompasses all worlds will be revealed and the bond will be permanent. It parallels the future revelation of the upper hei itself.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Vayetzei vol. 5, 854a (תתנד, א)
Our explanationA parallel discussion of the verse “On that day” in the Tzemach Tzedek’s Or HaTorah.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
זכרי׳ יד, ט. ראה לקו״ת במדבר ט, ד. ובאוה״ת פ׳ ויצא כרך ה תתנד, א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

Why an hour of good deeds outweighs the World to Come ¶12–13

12שייך לפסוק ואברהם זקן בא בימים1

Pertaining to the verse “And Abraham was old, advanced in days.”

Explanation

A heading for a second, separate discourse, based on the opening verse of Genesis 24: Abraham grew old, “coming into days.” The Zohar reads “days” as the garments of the soul, and that reading is the key to what follows.

Paragraph 12 in brief

This heading opens a new maamar in the same portion, built on the verse about Abraham’s old age.

Marei mekomos

1
On the words
ואברהם זקן בא בימים
How it connects
“And Abraham was old, advanced in days.” The discourse builds on the Zohar’s reading of “advanced in days.”our note
The source
Genesis 24:1בראשית כ״ד:א׳Sefaria (opens in a new tab)
1וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה׳ בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל: 2וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכׇל־אֲשֶׁר־לוֹ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:
1And Abraham was old, well stricken in age; and the LORD had blessed Abraham in all things. 2And Abraham said unto his servant, the elder of his house, that ruled over all that …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.

13להבין ענין1 משארז״ל יפה שעה אחת2 בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי עוה״ב.3 וצריך להבין והלא תכלית תשובה ומע״ט הוא שמהם נעשו לבושין לנשמה4 שתוכל ליהנות מזיו השכינה בעוה״ב

To understand the teaching of our Sages, of blessed memory: “Better is one hour of teshuvah and good deeds in this world than all the life of the World to Come.” And this must be understood: is not the purpose of teshuvah and good deeds that garments for the soul are made from them, so that it can enjoy the radiance of the Shechinah in the World to Come,

Explanation

The Mishnah says that one hour of teshuvah and good deeds in this world is better than all the life of the World to Come. That is puzzling: the whole point of teshuvah and good deeds is that they become “garments” for the soul, which let it enjoy the radiance of the Shechinah in the World to Come. How can the means be greater than the goal?

כמאמר הזוהר ע״פ ואברהם זקן5 בא בימים באינון יומין עילאין6 7 כו׳ ווי ליה לההוא גברא דגרע יומין לעילא דכד בעיין לאלבשא ליה באינון יומין יומא דפגם חסרא ליה מההוא לבושא כנ״ל.

as the Zohar says on the verse “And Abraham was old, advanced in days”: “in those supernal days,” etc.; “Woe to the man who diminished days above! For when they come to clothe him in those days, the day that he blemished is missing from that garment,” as mentioned above.

Explanation

The Zohar reads “Abraham came into days” as meaning he entered the World to Come clothed in his days, each day of good deeds becoming part of the soul’s garment. A person who spoiled a day finds that day missing from his garment. So the good deeds seem to exist for the sake of the World to Come.

Paragraph 13 in brief

The second discourse poses its question: if mitzvos are only garments for enjoying the World to Come, how can an hour of them be better than all of it?

Deeper

The Zohar speaks of “supernal days”: each day of a person’s life has a counterpart above, made of what he did with it. This is the root of the Chassidic teaching, discussed in Iggeres HaKodesh, that the mitzvos form the soul’s garments in the Garden of Eden.

Marei mekomos

1
On the words
להבין ענין
How it connects
The note records that this discourse was delivered in 5557, citing the editors’ note in the Alter Rebbe’s short discourses.our note
Where the note points
Maamarei Admur HaZaken HaKetzarimמאמרי אדמו״ר הזקן הקצרים
p. 617 (תריז), note 76
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Manuscripts of this discourseכתבי יד
several manuscripts: Shklov, Vayishlach 5557; one manuscript: Mevarchim Cheshvan 5557
Our explanationThe manuscripts date the discourse: several to Shklov, Parshas Vayishlach 5557, and one to the Shabbos blessing the month of Cheshvan 5557.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe’s source notes (Tziyunim)ציונים לכ״ק אדמו״ר
above, in the Rebbe’s notes
Our explanationThe note refers back to the Rebbe’s own source notes on this maamar.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Bereishis vol. 4, 785b (תשפה, ב), 885a (תתפה, א); Vayechi 366a (שסו, א)
Our explanationIn Or HaTorah on Vayechi the Tzemach Tzedek cites this Torah Ohr maamar for the idea that in the Garden of Eden the radiance is revealed as a grasp of the essence, while in the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah it is hidden, since olam (world) comes from he’elem (concealment).
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Vaetchanan 7b (ז, ב); Shir HaShirim 18c (יח, ג), 22b (כב, ב)
תענית ע״פ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו׳ וכנודע ג״כ מענין משה שנתבא בזה לפי שראה באספקלריא המאירה. וא״כ מהו שנאמר אלע״ל ומלאה הארץ דעה אשר הדעת אינו אלא השגת והרגשת המציאות ולא המהות ממש. והענין כי הנה ע״פ המבואר למעלה יובן שיש ג׳ מדריגות למטה באדם. האחד היא בחי׳ ראייה והשגת המהות. הב׳ בחי׳ הדעת הוא ידיעת והרגשת המציאות ולא השגת המהות. הג׳ בחי׳ האמונה שמאמין האמת בכל לב אף שאין זה בבחי׳ דעת והרגשה אצלו ועד״ז שם שמים שגור בפי הכל כנ״ל והנה א״כ למעלה ג״כ עד״ז הוא בג׳ המדרגות הללו ואמנם ממילא מובן שלמעלה כל מה שהוא יותר גבוה יותר מופלא ונעלם הוא. והנה החכמה נק׳ אתה כי אתה אבינו כמ״ש באדר״ז (דר״צ ע״א) והיינו לפי שהיא ראישת הגילוי כולם בחכמה עשית שמתלבשת בכל העולמות ובג״ע …
Our explanationThe Vaetchanan passage, which mentions this maamar, distinguishes three levels in a person: seeing and grasping the essence, knowing and sensing the existence, and faith. It helps define the “grasp of the essence” that this discourse attributes to the World to Come.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5628ספר המאמרים תרכ״ח
p. 50 ff. (נ ואילך)
Our explanationA later discourse on the same theme, cited for this maamar as a whole.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5634ספר המאמרים תרל״ד
p. 59 (נט)
Our explanationA later discourse on the same theme, cited for this maamar as a whole.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5643ספר המאמרים תרמ״ג
p. 20 ff. (כ ואילך)
Our explanationA later discourse on the same theme, cited for this maamar as a whole.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe Rashab’s maamar “לך לך” (5654)ד״ה לך לך תרנ״ד
A maamar of the Rebbe Rashab, 5654
Our explanationA discourse of 5654 that develops the themes of this maamar.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Maamar beginning “V’taher Libeinu,” 5677ד״ה וטהר לבנו עזר״ת
p. 26 (כו)
Our explanationA discourse of 5677 that develops the themes of this maamar.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe’s maamar “ואברהם זקן” (5738)ד״ה ואברהם זקן תשל״ח
A maamar of the Rebbe, 5738
Our explanationA maamar on the same verse, “And Abraham was old,” that returns to this discourse’s question.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Pelach HaRimonפלח הרמון
Bereishis 115c (קטו, ג)
Our explanationA parallel treatment of the theme in Pelach HaRimon.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim Melukatספר המאמרים מלוקט
by the Rebbe · vol. 1, p. 289
A collection of the Rebbe’s edited maamarim, arranged by subject.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Sichosלקוטי שיחות
by the Rebbe · vol. 20, p. 315
The Rebbe’s edited talks on the parsha and the festivals, with his notes.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
נאמרה בשנת תקנ״ז, ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תריז הערה 76. בכמה כת״י: שקלאוו וישלח תקנ״ז. בכת״י א׳: מברכין חשון תקנ״ז.
ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע.
אוה״ת בראשית כרך ד תשפה, ב. תתפה, א.
מאמר זה נזכר בלקו״ת ואתחנן ז, ב. שה״ש יח, ג. כב, ב.
באוה״ת ויחי שסו, א מציין ”בתו״א פ׳ חיי ענין ג״ע שבו גילוי הזיו בבחי׳ השגת המהות, משא״כ בעולמות בי״ע הרי עולם ל׳ העלם” ע״ש.
לכללות מאמר זה ראה בסה״מ תרכ״ח ע׳ נ ואילך. סה״מ תרל״ד ע׳ נט. סה״מ תרמ״ג ע׳ כ ואילך. ד״ה לך לך תרנ״ד ע׳ נ ואילך. ד״ה וטהר לבנו עזר״ת ע׳ כו. ד״ה ואברהם זקן תשל״ח (נדפס בלקו״ש ח״כ ע׳ 315 ובסה״מ מלוקט ח״א ע׳ רפט). פלח הרמון בראשית קטו, ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
יפה שעה אחת
How it connects
Kehot’s marei makom for these words (its note is below).
Kehot’s note
אבות ד, יז.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי עוה״ב
How it connects
The Mishnah says one hour of teshuvah and good deeds in this world is better than all the life of the World to Come. It is the teaching the discourse sets out to explain.our note
The source
Pirkei Avot 4:17משנה אבות ד׳:י״זSefaria (opens in a new tab)
הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
He used to say: more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; And more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world.
Hebrew: Torat Emet 357 (Public Domain) · English: Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp (CC-BY) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
4
On the words
שמהם נעשו לבושין לנשמה
How it connects
Iggeres HaKodesh 29 discusses the garments of the soul in the Garden of Eden made from Torah and mitzvos, the idea this paragraph assumes.our note
Where the note points
Tanyaתניא
Iggeres HaKodesh, section 29
אשת חיל עטרת בעלה כו׳. איתא בגמרא פרק ד׳ דמגילה: ״ודאשתמש בתגא חלף כו׳״ – ״זה המשתמש במי ששונה הלכות, כתרה של תורה כו׳״, ״תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו כו׳״. וצריך להבין, למה נקראו ההלכות בשם ״תגא״ ו״כתרה של תורה״? וגם, למה ״השונה הלכות״ דוקא ״מובטח לו כו׳״, ולא שאר דברי תורה? וכן להבין מאמר רבותינו זכרונם לברכה בפרק י״א דמנחות: ״אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו׳״ יצא ידי חובתו, ולמה אינו יוצא ידי חובתו בשאר דברי תורה? אך מודעת זאת, מה שאמר האריז״ל, שכל אדם מישראל צריך לבא בגלגולים רבים עד שיקיים כל תרי״ג מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה, להשלים לבושי נפשו ולתקנם שלא יהא לבושא דחסרא כו׳, לבד מצות התלויות במלך, שהוא מוציא כל ישראל, כי הוא כללות כולם כו׳, והטעם הוא …
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Bereishis vol. 4, 787a (תשפז, א)
Our explanationA parallel discussion of the garments of the soul in Or HaTorah.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5701ספר המאמרים תש״א
maamar beginning “Zochreinu L’Chaim,” p. 153
Our explanationA later maamar that discusses how mitzvos become the soul’s garments.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה אגה״ק סי׳ כט. אוה״ת בראשית כרך ד תשפז, א. סה״מ תש״א ד״ה זכרנו לחיים ע׳ 153.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
5
On the words
כמאמר הזהר ע״פ ואברהם זקן
How it connects
The Toldos passage brings the Zohar on “And Abraham was old, advanced in days,” contrasting baalei teshuvah, who draw down an encompassing light beyond any vessel, with Abraham, who “came in days,” with vessels and garments.our note
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
20d (כ, ד); 46c (מו, ג); 75d (עה, ד); 79b (עט, ב); 82a (פב, א)
יעקב: הנה איתא במדרש וירח את ריח בגדיו. בוגדיו בחי׳ בעלי תשובה שהוא בחי׳ מקיף דמשכין ליה בחילא יתיר. שבזוהר אמר ע״פ ואברהם זקן בא בימים כו׳. זכאין אינון מארי דתיובתא דמשכין כו׳. פי׳ למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת שאין לו בחי׳ כלי להכיל. וכמעשה דר״א בן דורדייא. משא״כ באברהם כתיב בא בימים. בחי׳ כלי ולבוש כו׳. והעלאת מ״ן כזה שהוא בחי׳ מקיף הוא מפני שמתבונן בגדולת א״ס ב״ה
Now all this is the understanding of the verse according to Yitzchak's view, for he understood that Esav was before him. But in truth it was Yaakov. How, then, is this level to be explained with regard to Yaakov?
Read it here
Likkutei Torahלקוטי תורה
Shelach 38d (לח, ד), 51c (נא, ג); Yom Kippur 69a (סט, א); Shemini Atzeres end of 87b (פז, סע״ב); Shir HaShirim 16c (טז, ג) · not yet checked
Our explanationOther places in Likkutei Torah where this Zohar about the “days” as garments is discussed.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohr, Toldos, maamar 5לקמן כ, ד
page 20d, ¶8
אבל להמשכ׳ מ״ד של מקיף צ״ל העלאת מ״ן ג״כ בבחי׳ מקיף.
Now, to draw down mayin duchrin (masculine waters) of the inner [level], a raising of mayin nukvin at the inner level suffices; but to draw down mayin duchrin of the encompassing [level], there must be a raising of mayin nukvin at the encompassing level as well.
Read it here
Likkutei Torah, Shelach, maamar 3לקו״ת שלח לח, ד
page 38d, ¶1
בזהר הקדוש הפליא להגדיל בשבח המעשה דמצות אינון לבושין וכשחסר מצוה אחת הוי לבושא חסירא. ולכן אדם צריך לבא בגלגול עד שיקיים כל התרי״ג מצות ולהיות כהן ולוי ג״כ כדי שיקיים המצות התלויות בהם. ולהבין כל זה איך נעשו לבושין ממעשה המצות ומהו ענין לבוש זה ולמה צריכה הנשמה להיות לה לבוש (ועמ״ש מזה בפ׳ חיי שרה ע״פ ואברהם זקן ובמ״א). הנה נודע שירידת הנשמה בעולם הזה היא צורך עלייה …
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
ח״א רכד, א. וראה שם קכט, א הלשון ”יומין עילאין”. וראה לקמן כ, ד. מו, ג. עה, ד. עט, ב. פב, א. לקו״ת שלח לח, ד. נא, ג. יוהכ״פ סט, א. שמע״צ פז, סע״ב. שה״ש טז, ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין
How it connects
The Zohar reads “advanced in days” as Abraham entering in his supernal days, and warns that a blemished day is missing from the soul’s garment. The Alter Rebbe uses it to show that good deeds are garments for the World to Come.our note
The source
Zohar, Vayechi 32:294–303ספר הזהר, ויחי ל״ב:רצ״ד-ש״גSefaria (opens in a new tab)
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
7
On the words
באינון יומין עילאין
How it connects
The Kehot notes point here for the Zohar’s phrase “supernal days.”our note
The source
Zohar, Chayei Sara 15:114–16:121ספר הזהר, חיי שרה ט״ו:קי״ד-ט״ז:קכ״אSefaria (opens in a new tab)
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.

The hidden life-force and the revealed radiance ¶14–17

14והענין דהנה ענין זיו השכינה1 בעוה״ב אינו כמו התפשטות חיות אלקות בתוך העולמות. כמ״ש ואתה מחיה את כולם2 שהחיות אלקות המתלבש תוך עלמין אינו מושג ונראה.3

The explanation is that the radiance of the Shechinah in the World to Come is not like the spreading forth of the divine life-force within the worlds, as it is written, “And You give life to them all”; for the divine life-force that is clothed within the worlds is not grasped or seen.

Explanation

The answer begins by distinguishing two things. The radiance of the Shechinah enjoyed in the World to Come is not the same as the divine life that spreads through the worlds and keeps them alive, of which it is said “You give life to them all.” That life-force, clothed within the worlds, is neither grasped nor seen.

כמשל התפשטות החיות של הנשמה תוך הגוף בהתחלקות האברים ובודאי בהחיות רוחני לא שייך כלל שיהיה בו ג״כ התחלקות החיות לחלקים כי אין ברוחניות שום תמונה וציור.

As in the analogy of the spreading forth of the soul’s life-force within the body, divided among the limbs; and certainly, in the spiritual life-force, division of the life-force into parts does not apply at all, for in spirituality there is no image or form.

Explanation

An analogy: the soul’s life spreads through the body and seems divided among the limbs, sight in the eye, hearing in the ear. But the soul’s life itself cannot really be divided into parts, since something spiritual has no shape or form.

Paragraph 14 in brief

The paragraph distinguishes the hidden divine life-force within the worlds from the radiance of the Shechinah in the World to Come, beginning an analogy from the soul in the body.

Deeper

The Kehot notes observe that other Chassidic texts say that even in the World of Beriah only the existence of G‑dliness, not its essence, is grasped, and that only in the Garden of Eden is the essence grasped, and they discuss how this fits with Likkutei Torah’s account of the worlds coming from Malchus.

Marei mekomos

1
On the words
דהנה ענין זיו השכינה . . השגת מהות
How it connects
The note observes that the Devarim passage implies that even in the World of Beriah only the existence of G‑dliness is grasped, not its essence, which is grasped only in the Garden of Eden.our note
Where the note points
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Bereishis vol. 3, 530a (תקל, א); Devarim vol. 6, maamar “L’maan Tira,” p. 2230 (ב׳רל); Zachor, p. 1770 (א׳תשע)
Our explanationIt notes this seems to conflict with Likkutei Torah’s account of how the worlds come from Malchus.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Vaetchanan 10b (י, ב)
דכ״ו ע״א גן דא שכינתא תתאה כו׳ ובפ׳ תרומה קס״ו ב׳ ויקהל דר״י ע״ב ובפ׳ פנחס דר״מ ע״ב) כי הנה ענין הג״ע הוא בבחי׳ השגת אלקות יושבין ונהנין מזיו השכינה וזהו מבחי׳ בינה דוקא אך לא מבחי׳ בינה כמו שהוא בבחי׳ האצילות אלא אחר שעוברת דרך המל׳. והטעם הוא כי הנבראים הם בע״ג ומחודשים מאין ליש ממש וא״א להם להכיל בהם אור ההשגה כמו שהוא בבחי׳ אצילות מאחר שאין ערך ביניהם כלל (וכמ״ש במ״א שלכן נק׳ יסוד יתום מאמו דהיינו מ״ש גבי יוסף יפה תואר ויפה מראה ר״ת יתום כי יסוד הוא מקור ההשפעה בבי״ע ואי אפשר להיות בהשפעה זו גילוי בחי׳ בינה ממש כמו שהיא באצילות כמ״ש מזה ע״פ הרע״מ פ׳ כי תשא גבי והדל לא ימעיט כו׳) אם לא ע״י שעוברת ההארה באמצעות בחי׳ המל׳ שהיא הגורמת פעולת …
Our explanationThat passage explains that the Garden of Eden is a grasp of G‑dliness, “enjoying the radiance of the Shechinah,” from Binah, but only as it passes through Malchus, since created beings cannot hold the light as it is in Atzilus. It sharpens what kind of “grasp” the World to Come involves.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Likkutei Torah, Va’eschanan, maamar 8בלקו״ת פ׳ ואתחנן י, ב
page 10b, ¶23
היינו המשכת גילוי רצה״ע ב״ה בחי׳ סוכ״ע בממכ״ע הנק׳ ארץ ואח״כ למען תירא כו׳ לשמור. ועוד ושמרת לעשות היינו ב׳ שמירות שמירה מבפנים ומבחוץ בחי׳ מזון ובחי׳ בית והיינו ע״י תשב״כ ותשבע״פ ודברת בם כו׳ לשמור ושמרת כו׳:
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה באוה״ת פ׳ בראשית כרך ג תקל, א. וראה גם באוה״ת דברים כרך ו ד״ה למען תירא ע׳ ב׳רל, שכאן משמע שאפילו בעולם הבריאה אינו מושג המהות רק המציאות כ״א בג״ע מושג המהות, שלכאורה זה סותר למ״ש בלקו״ת פ׳ ואתחנן י, ב אופן התהוות בי״ע מבחי׳ מל׳.
נזכר באוה״ת זכור ע׳ א׳תשע.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
ואתה מחי׳ את כולם
How it connects
“You give life to them all.” The Levites’ praise describes the divine life-force within creation, which the Alter Rebbe contrasts with the radiance enjoyed in the World to Come.our note
The source
Nehemiah 9:6נחמיה ט׳:ו׳Sefaria (opens in a new tab)
5… שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת־ה׳ אֱלֹקֵיכֶם מִן־הָעוֹלָם עַד־הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל־כׇּל־בְּרָכָה וּתְהִלָּה: 6אַתָּה־הוּא ה׳ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכׇל־צְבָאָם הָאָרֶץ וְכׇל־אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכׇל־אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: 7אַתָּה־הוּא ה׳ הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם:
5… let them say: Blessed be Thy glorious Name, that is exalted above all blessing and praise. 6Thou art the LORD, even Thou alone; Thou hast made heaven, the heaven of heavens, with all their host, the earth and all things that are thereon, the seas and all that is in them, and Thou preservest them all; and the host of heaven worshippeth Thee. 7Thou art the LORD the God, who didst choose Abram, and broughtest him forth out of …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
נחמי׳ ט, ו.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
התפשטות חיות . . אינו מושג ונראה
How it connects
A marginal gloss in Torah Ohr points to this Likkutei Torah discourse, which explains that the soul itself is not seen.our note
Where the note points
Likkutei Torahלקוטי תורה
maamar beginning “Al Ken Yomru HaMoshlim” (cited in a marginal gloss on Torah Ohr) · not yet checked
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
”ע׳ בלקו״ת ד״ה ע״כ יאמרו המושלים אשר הנשמה אינו נראה” — הג״ה בתו״א על הגיליון.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

15והנה התפעלות החיות באברים1 ניכר ונראה. אבל מהות ועצמות החיות אינו נראה וניכר כלל.

Now the effect of the life-force in the limbs is recognizable and visible, but the essence and being of the life-force is not visible or recognizable at all.

Explanation

What we see in the limbs is the life-force’s effect, the movement and action it produces; the life-force itself, its essence, is not seen at all.

כמו כן חיות אלקות המחיה כל העולמות בע״ג ותכלית בודאי אין בהחיות הרוחני בחי׳ גבול ותכלית ד״מ חיות המחיה את עיגול כדור השמים2 בודאי לא יתכן לומר שגם החיות הרוחני הוא בתמונת עיגול כנ״ל

So too the divine life-force that gives life to all the worlds, which are bounded and finite: certainly in the spiritual life-force there is no aspect of limit and end. For example, the life-force that gives life to the round sphere of the heavens: certainly it cannot be said that the spiritual life-force too is in the form of a circle, as mentioned above;

Explanation

The same is true of the divine life-force in the worlds, which are finite. The life-force itself has no limits. The life-force that animates the round sphere of the heavens, for example, is not itself round.

רק שהתפשטות החיות הוא לפי תמונת כלי המקבל החיות ואע״פ שהחיות מתלבש לתוכו מ״מ החיות עצמו אינו בגדר מקום וגבול:3

only that the spreading forth of the life-force accords with the form of the vessel that receives the life-force; and even though the life-force is clothed within it, nevertheless the life-force itself is not within the bounds of place and limit.

Explanation

Its expression only takes the shape of the vessel that receives it. Though it is clothed in that vessel, the life-force itself is not bound by place or limit.

Paragraph 15 in brief

The analogy is completed: in both the body and the world, what appears is only the effect of the life-force shaped by its vessel, while the life-force itself remains unseen and unlimited.

Marei mekomos

1
On the words
והנה התפעלות החיות באברים
How it connects
A marginal gloss points to Likkutei Torah’s explanation of the word hispa’alus, “effect” or “being affected,” used here.our note
Where the note points
Likkutei Torahלקוטי תורה
maamar beginning “V’nikdashti,” section 1, on the word hispa’alus (cited in a marginal gloss on Torah Ohr) · not yet checked
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
”ע׳ לקו״ת ד״ה ונקדשתי סעי׳ א פי׳ תיבת התפעלות” הג״ה בגיליון תו״א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
כדור השמים
How it connects
This manuscript reads “the sphere of the sun” instead of “the sphere of the heavens.”our note
Where the note points
Manuscript Bavuch 595כתב יד בבוך תקצ״ה
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
בבוך תקצ״ה: כדור השמש.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
מ״מ החיות עצמו אינו בגדר מקום וגבול
How it connects
A marginal gloss points to the opening of Likkutei Torah’s explanation of “Sos Asis” for the point that the life-force itself is not bound by place or limit.our note
Where the note points
Likkutei Torahלקוטי תורה
beginning of the explanation of “Sos Asis” (cited in a marginal gloss on Torah Ohr) · not yet checked
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
”ע׳ בתחלת ביאור שוש אשיש בלקו״ת” הג״ה בגיליון התו״א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

16ובזה יובן דכתיב מכה״כ1 ותרגומו זיו יקריה2 שהוא רק זיו והתפשטות הארה בלבד.3 וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא.4

And with this will be understood what is written, “The whole earth is full of His glory,” and its Targum [renders], “the radiance of His glory,” which is only a radiance, a spreading forth of illumination alone. And it is written, “The heavens and the earth I fill.”

Explanation

This explains two verses that seem to conflict. Isaiah says “the whole earth is full of His glory,” and the Targum renders it “the radiance of His glory”: only a radiance spreads through the world. Yet Jeremiah has G‑d say “I fill the heavens and the earth,” which speaks of G‑d Himself.

והענין ששניהם אמת כנ״ל5 וזשארז״ל במקום שאתה מוצא גדולתו6 של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו כו׳.

And the explanation is that both are true, as mentioned above. And this is what our Sages, of blessed memory, said: “Wherever you find the greatness of the Holy One, blessed be He, there you find His humility,” etc.

Explanation

Both are true, in the way just explained: the radiance is what is clothed in the world, while G‑d’s essence fills it without being contained. This is what the Talmud means by “Wherever you find G‑d’s greatness, there you find His humility.”

דהיינו לא כמו שהעולם סוברים שגדולת הבורא נק׳ מה שהוא ית׳ מחיה כל העולמות שאדרבה זו היא ירידה אצלו ית׳ שמשפיל עצמו ומתלבש תוך כ״ע להחיותם ולקיימם.

That is: not as people think, that what is called the greatness of the Creator is that He, blessed be He, gives life to all the worlds; for on the contrary, this is a descent for Him, blessed be He, that He lowers Himself and is clothed within all the worlds to give them life and to sustain them.

Explanation

People usually think G‑d’s greatness lies in His giving life to all the worlds. On the contrary: that is a descent for Him, a lowering of Himself to be clothed in the worlds in order to give them life and keep them in existence.

Paragraph 16 in brief

The paragraph reconciles “full of His glory” (only a radiance) with “I fill the heavens and the earth” (G‑d Himself), and shows that sustaining the worlds reflects G‑d’s humility rather than His greatness.

Deeper

The Kehot notes quote a later maamar that glosses the radiance as the light drawn from the Infinite Light and clothed in all the worlds to create them from nothing, and “I” as the Infinite One’s essence, not held within measure or limit.

Marei mekomos

1
On the words
מכה״כ
How it connects
The angels’ call, “the whole earth is full of His glory.” The Alter Rebbe reads “glory” as only a radiance of G‑d.our note
The source
Isaiah 6:3ישעיהו ו׳:ג׳Sefaria (opens in a new tab)
2שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף: 3וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת מְלֹא כׇל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: 4וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן:
2… covered his face and with twain he covered his feet, and with twain he did fly. 3And one called unto another, and said: Holy, holy, holy, is the LORD of hosts; The whole earth is full of His glory. 4And the posts of the door were moved at the voice of them that called, and …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
ישעי׳ ו, ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
זיו יקריה
How it connects
The Aramaic translation renders “His glory” as “the radiance of His glory,” which the Alter Rebbe takes as proof that only a radiance fills the world.our note
The source
Targum Jonathan on Isaiah 6:3תרגום יונתן על ישעיהו ו׳:ג׳Sefaria (opens in a new tab)
2… לְחַד שִׁתָּא גַפִּין לְחַד בִּתְרִין מְכַסֵי אַפּוֹהִי דְלָא חָזֵי וּבִתְרֵין מְכַסֵי גְוִיָתֵיהּ דְלָא מִתְחֲזֵי וּבִתְרֵין מְשַׁמֵשׁ: 3וּמְקַבְּלִין דֵין מִן דֵין וְאָמְרִין קַדִישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָאָה בֵית שְׁכִנְתֵּיהּ קַדִישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְבוּרְתֵּיהּ קַדִישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא יְיָ צְבָאוֹת מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵיהּ: 4וְזָעוּ אֵילְוַת סִפֵּי הֵיכְלָא מִקָל מִלוּלָא וּבֵית מַקְדְשָׁא אִתְמְלֵי אֲמִטְתָא:
2… he covered his body, that it should not be seen; and with twain he was ministering. 3And one cried unto another, and they were saying, Holy in the highest and exalted heavens is the house of His Shekinah, holy upon the earth is the work of His might, holy for ever, world without end, is the Lord of hosts, the whole earth is full of the brightness of His glory. 4And the posts of the threshold of the temple moved at the voice of him that …
Hebrew: Mikraot Gedolot (Public Domain) · English: London "Chaldee Paraphrase," 1871 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
3
On the words
שהוא רק זיו והתפשטות הארה בלבד
How it connects
That maamar glosses the radiance as the light “drawn from the Infinite Light and clothed in all the worlds, to bring them into being and give them life from nothing,” and “I” as the Infinite One’s essence, not held within measure or limit.our note
Where the note points
The Rebbe Rashab’s maamar “עטרת תפארת” (5647)ד״ה עטרת תפארת תרמ״ז
A maamar of the Rebbe Rashab, 5647
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Ha’Azinu 78a (עח, א)
(ועמ״ש בפ׳ וישב בד״ ונתתי לך מהלכים בין העומדים וממש״ש ונמצא שהשפעת המלאכים מישראל היא בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה כו׳ ע״ש מזה יובן פי׳ עולים ויורדים כו׳ שהם ב׳ בחי׳ הילוך הנזכר שם). והנה כתיב עולים ויורדים עולים תרי והיינו פני ארי׳ ופני שור ויורדים הוא בחי׳ נשר כי נשר הוא מלשון נושר דהיינו דבר שנפל למטה והוא הוא בחי׳ הרחמנות על ניצוץ אלקות שהרחמנות אינה על גופו ונפשו הבהמית אלא כמ״ש וישוב אל ה׳ וירחמהו דהיינו על ניצוץ אלקות שנפל מאיגרא רמה כו׳ בהתלבשו׳ בגוף הגשמי בעוה״ז שמחמת זה נמשך אחר חומריות הגוף ולכן אומרים מחל לנו כי פשענו כי הנה כתיב ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה שצריך שמירה לג״ע הוא בחי׳ גילוי אלקות שמתגלה בנפשו (עמ״ש בד״ה כי תשמע בקול בפ׳ ראה) וע״ז ארז״ל צדיקים יושבים ועטרותיהן …
Our explanationThat discourse speaks of the Garden of Eden as the revelation of G‑dliness in the soul, where “the righteous sit with their crowns” and enjoy the radiance of the Shechinah, and refers to this maamar for the meaning of that radiance.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
”הנמשכת מאוא״ס ומתלבשת תוך כל העולמות להוותם ולהחיותם מאין ליש” — ד״ה עטרת תפארת תרמ״ז ע׳ לה.
מענין זיו השכינה — בלקו״ת האזינו עח, א מציין לכאן.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
4
On the words
את השמים ואת הארץ אני מלא
How it connects
“Do I not fill the heavens and the earth?” G‑d speaks of Himself, not of a radiance, which seems to contradict Isaiah.our note
The source
Jeremiah 23:24ירמיהו כ״ג:כ״דSefaria (opens in a new tab)
23הַאֱלֹקֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם־ה׳ וְלֹא אֱלֹקֵי מֵרָחֹק: 24אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ נְאֻם־ה׳ הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם־ה׳ 25שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי:
23Am I a God near at hand, saith the LORD, And not a God afar off? 24Can any hide himself in secret places That I shall not see him? saith the LORD. Do not I fill heaven and earth? Saith the LORD. 25I have heard what the prophets have said, That prophesy lies in My name, saying: ‘I …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Where the note points
Sefer HaMaamarim 5647ספר המאמרים תרמ״ז
by the Rebbe Rashab · p. 35
The maamarim the Rebbe Rashab said in 5647.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ירמי׳ כג, כד. ”ואני הוא בחי׳ א״ס עצומ״ה שאינו נתפס בתוך מדה וגבול” — סה״מ תרמ״ז ע׳ לה.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
5
On the words
שו״ה והענין — כנ״ל
How it connects
A marginal gloss reads “as mentioned below” in place of “as mentioned above.”our note
Where the note points
Marginal gloss on Torah Ohrהגהה בגליון תורה אור
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
”כנזכר לקמן” — הג״ה בגיליון התו״א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
במקום שאתה מוצא גדולתו
How it connects
Rabbi Yochanan teaches that wherever Scripture mentions G‑d’s greatness it also mentions His humility. The Alter Rebbe reads it as saying that G‑d’s giving life to the worlds is humility, not greatness.our note
The source
Megillah 31a:12–13מגילה ל״א א:י״ב-י״גSefaria (opens in a new tab)
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְותָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״כִּי ה׳ אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״עוֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה״. שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים: ״כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״, מְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: ״סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּקָהּ שְׁמוֹ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״אֲבִי יְתוֹמִים …
Yohanan said: Wherever you find [mentioned in the Bible] the power of the Holy One, blessed be He, you also find his humility. This fact is stated in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the [Sacred] Writings. It is written in the Torah, “For the Lord your God, He is the God of gods and Lord of lords,” and it says immediately afterwards, “He executes justice for the orphan and widow” (Deuteronomy 10:17). It is repeated in the Prophets: “For thus said He who high aloft forever dwells, whose name is holy” and it says immediately afterwards, “I dwell on high, in holiness yet with the contrite and lowly spirit” (Isaiah 57:15). It is stated a third time in the [Sacred] …
Hebrew: William Davidson, Vocalized Aramaic (CC-BY-NC) · English: Daf Shevui (CC0) · via Sefaria
Where the note points
The Rebbe’s notes in Sefer HaMaamarim 5700 and 5704הערות כ״ק אדמו״ר בספר המאמרים ת״ש ותש״ד
5700, p. 40; 5704, p. 210
Our explanationThe Rebbe’s notes there discuss the exact wording of this Talmudic saying.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohrתורה אור
31d (לא, ד); 60a (ס, א)
וביאור הכתוב רבות עשית. פי׳ רבות כל דבר שהוא רב ועצום דהיינו עולמות עליונים הגדולות ונוראות עשית בבחי׳ עשיה גשמית שנשתלשלו מעילה לעלול במדרגות רבות ושונות כמו שאמר בפסוק אגידה ואדברה עצמו מספר עד שנתהוו בבחי׳ עשי׳ גשמית. וכמ״ש (שם קלה) למה יאמרו איה אלקיהם שהוא בבחי׳ אי״ה. שהוא מובדל ומכוסה ורחוק מהם כמ״ש רם על כו׳. ולא ידעו ולא יבינו כי כל אשר חפץ ה׳ עשה שנשתלשל חפץ ה׳ כ״כ עד שהוא בעשיה גשמית וכ״כ למה כדי שיהיה הוי״ה אלהי אלוה שלי ע״י כי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כי אורייתא מחכמה נפקת פי׳ עיקר התגלותה הוא מחכמה. אבל באמת הוא רצונו של מקום והוא ורצונו אחד. וזהו נפלאותיך מה שהוא מופלא ומובדל ומכוסה שאין בו השגה כלל פלא עליון. ומחשבותיך הוא בחי׳ חכמה עילאה נמשך אלינו ע״י התורה. אין ערוך …
Our explanationThat discourse explains how the great and awesome higher worlds descended step by step into physical action, so that the Supernal Will, which is one with G‑d, reaches us through the Torah. It is another place where G‑d’s descent into the worlds is discussed.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
מגילה לא, א. ראה הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע בספר המאמרים ת״ש ע׳ 40. תש״ד ע׳ 210 בדיוק גי׳ זו. ראה לקמן לא, ד. ס, א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

17ומ״ש ואתה מחיה את כלם אינו שבח בבחי׳ גדולתו ית׳ שלגדולתו אין חקר1 ולתבונתו אין מספר2 אלא השבח הוא בבחי׳ ענוה שלו שיוכל להשפיל עצמו וכו׳.

And what is written, “And You give life to them all,” is not praise in terms of His greatness, blessed be He, for “His greatness is unsearchable” and “His understanding is beyond number”; rather, the praise is in terms of His humility, that He is able to lower Himself, etc.

Explanation

So the verse “You give life to them all” is not praising G‑d’s greatness, which Psalms calls unsearchable and beyond number. It praises His humility, His willingness to lower Himself.

אבל ענין עוה״ב שנהנין מזיו השכינה הוא השגת מהות ועצמות התפשטות החיות אלקות בבחי׳ גילוי:3

But the World to Come, in which they enjoy the radiance of the Shechinah, is the grasp of the essence and being of the spreading forth of the divine life-force, in a manner of revelation.

Explanation

The World to Come is different. There the soul enjoys the radiance of the Shechinah by actually grasping the essence of the divine life-force as it spreads forth, openly revealed, not just its effects.

Paragraph 17 in brief

The paragraph concludes the distinction: sustaining the worlds is G‑d’s humility and remains hidden, while the World to Come is a revealed grasp of the very essence of the divine radiance.

Marei mekomos

1
On the words
שלגדולתו אין חקר
How it connects
“His greatness is unsearchable.” G‑d’s true greatness is beyond any relation to the worlds.our note
The source
Psalms 145:3תהילים קמ״ה:ג׳Sefaria (opens in a new tab)
2בְּכׇל־יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: 3גָּדוֹל ה׳ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: 4דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ:
2Every day will I bless Thee; And I will praise Thy name for ever and ever. 3Great is the LORD, and highly to be praised; And His greatness is unsearchable. 4One generation shall laud Thy works to another, And shall declare Thy mighty acts.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
תהלים קמה, ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
ולתבונתו אין מספר
How it connects
“His understanding is beyond number.” A second verse for the greatness that giving life to the worlds does not express.our note
The source
Psalms 147:5תהילים קמ״ז:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
4מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא: 5גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר: 6מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה׳ מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָרֶץ:
4He counteth the number of the stars; He giveth them all their names. 5Great is our Lord, and mighty in power; His understanding is infinite. 6The LORD upholdeth the humble; He bringeth the wicked down to the ground.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
תהלים קמז, ה.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
אבל ענין עוה״ב . . בבחי׳ גילוי
How it connects
A parallel discussion in Or HaTorah of the World to Come as a revealed grasp of the essence of the divine radiance.our note
Where the note points
Or HaTorah, by the Tzemach Tzedekאור התורה
Vayetzei vol. 4, 788a (תשפח, א)
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה באוה״ת פ׳ ויצא כרך ד תשפח, א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

The soul’s garments, like Moses’ cloud ¶18–19

18ועתה צריך להבין איך תוכל הנשמה שהיא בחינת נברא יש ודבר בפ״ע להשיג מהות ועצמות אלקות1 שאינו בבחי׳ השגה וגבול

Now it must be understood: how can the soul, which is a created being, an existence and a thing unto itself, grasp the essence and being of G‑dliness, which is not within the bounds of comprehension and limit?

Explanation

A new question: the soul is a created being, a separate existence. How can it grasp the essence of G‑dliness, which is beyond all comprehension and limit?

ואף שהנשמה היא חלק אלוה ממעל2 הוא ד״מ כענין טפת הזרע שנמשכה מן המוח שלא יתכן לומר שגם עודנה במוחו היתה טפת זרע גשמית שא״כ הי׳ נחסר מהמוח כו׳.

And even though the soul is “a part of G‑d above,” this is, by way of analogy, like the drop of seed that is drawn from the brain: it cannot be said that while still in his brain it was a physical drop of seed, for if so, the brain would be diminished, etc.

Explanation

True, the soul is “a part of G‑d above.” But that works like the analogy of the seed drawn from the brain: while it is still in the brain it is not a physical drop, or the brain would be diminished by its loss.

אך שבאמת התחלת המשכתה מן המוח הוא כח רוחני לבד אלא שאח״כ בהשתלשלות ירידתה דרך חוט השדרה נשתנית ונעשית טפה גשמית.

Rather, in truth, the beginning of its drawing forth from the brain is a spiritual power alone; only afterward, in the successive stages of its descent through the spinal cord, it is changed and becomes a physical drop.

Explanation

Its source in the brain is a purely spiritual power; only as it descends through the spinal cord does it change and become a physical drop.

כן עד״מ הנשמה עיקר שרשה מבחי׳ אלקות ממש רק שנשתלשלה בירידתה להיות בחי׳ נברא יש ודבר בפ״ע כו׳.3 4

So, by way of analogy, the soul: its essential root is from the level of G‑dliness itself, only that it descended step by step to become a created being, an existence and a thing unto itself, etc.

Explanation

So too the soul: its root is G‑dliness itself, but it came down in stages until it became a created being, a separate existence. As such, it cannot of itself grasp G‑d’s essence.

Paragraph 18 in brief

Even though the soul’s root is G‑dly, it has descended into a created existence, so the question stands: how can a created soul grasp the essence of G‑dliness in the World to Come?

Deeper

The analogy of the seed and the brain appears in Tanya, chapter 2, for how the soul descends from G‑d’s “thought” and yet remains connected to its source. A marginal gloss by a chassid cited in the Kehot notes adds that because the soul is a created, separate existence it can be subject to reward and punishment and can act against G‑d’s will.

Marei mekomos

1
On the words
איך תוכל הנשמה . . להשיג מהות ועצמות אלקות
How it connects
A later discourse on how a created soul can grasp the essence of G‑dliness.our note
Where the note points
Sefer HaMaamarim 5628ספר המאמרים תרכ״ח
p. 54 (נד)
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim 5634ספר המאמרים תרל״ד
p. 59 (נט)
Our explanationThe same question is taken up in the discourses of 5634.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה בסה״מ תרכ״ח ע׳ נד. סה״מ תרל״ד ע׳ נט.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
חלק אלוה ממעל
How it connects
“A portion of G‑d from above.” Chassidus reads the phrase as describing the G‑dly soul, whose root is G‑d Himself.our note
The source
Job 31:2איוב ל״א:ב׳Sefaria (opens in a new tab)
1בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל־בְּתוּלָה: 2וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁ־דַּי מִמְּרֹמִים: 3הֲלֹא־אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן:
1I made a covenant with mine eyes; How then should I look upon a maid? 2For what would be the portion of God from above, And the heritage of the Almighty from on high? 3Is it not calamity to the unrighteous, And disaster to the workers of iniquity?
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
3
On the words
ועתה צ״ל
How it connects
The note says that a passage from here onward is quoted in Sefer HaMaamarim 5634.our note
Where the note points
Sefer HaMaamarim 5634ספר המאמרים תרל״ד
p. 59 (נט)
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
קטע מכאן בסה״מ תרל״ד ע׳ נט.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
4
On the words
כו׳ וא״כ איך תוכל להשיג מהות ועצמות אלקות
How it connects
The gloss reports a manuscript reading that adds: therefore the soul can be subject to reward and punishment, able to act against G‑d’s will, as it says “a soul that sins.”our note
Where the note points
Marginal gloss by a chassid on Torah Ohrהגהה בגליון תורה אור מחסיד
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
explanation of “Shabsosai,” section 2 (cited in a marginal gloss on Torah Ohr) · not yet checked
Our explanationThe gloss refers to the explanation of “Es Shabsosai” in Likkutei Torah for the same point about the soul as a created being.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Kehot’s note
”בכ״י מצאתי כו׳ לכן תוכל להיות בבחי׳ שכר ועונש שתוכל לעשות היפך הרצון כמ״ש נפש כי תחטא, וע׳ בלקו״ת ביאור שבתותי אות ב׳ וא״כ”. הג״ה בגיליון תו״א מחסיד.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

19וא״כ איך תוכל להשיג מהות ועצמות אלקות. והענין דהנה כתיב ויבא משה בתוך הענן1 ויהי שם ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל2 3 כו׳.

If so, how can it grasp the essence and being of G‑dliness? The explanation: it is written, “And Moses came into the midst of the cloud... and he was there forty days and forty nights; bread he did not eat,” etc.

Explanation

The answer comes from Moses at Sinai: he entered the cloud and stayed forty days and forty nights without eating bread.

והי׳ גופו הגשמי ניזון ממזון רוחני לבד כמ״ש לחם אבירים אכל איש וכו׳ ממש כמו המלאכים4 ואיך יוכל להיות זה שגשמי יקבל מזון וחיות מרוחני שמובדלים זמ״ז בתכלית.

And his physical body was nourished by spiritual food alone, as it is written, “Man ate the bread of the mighty,” etc., just like the angels. And how can this be, that something physical should receive food and life-force from something spiritual, when they are utterly separate from one another?

Explanation

His physical body lived on spiritual food alone, like the “bread of the mighty,” the food of angels. But how can a physical body be fed by something spiritual, when the two are utterly different?

אך זהו ענין הענן שהיה משה ע״ה מתכסה בו דהיינו שהיה הענן שרשו ממדרגת אלקות מאד נעלה.

But this is the meaning of the cloud with which Moses, peace be upon him, was covered: the cloud had its root in a very exalted level of G‑dliness,

Explanation

The answer lies in the cloud that covered Moses. The cloud’s root was in a very high level of G‑dliness,

אך שנשתלשל ונתגשם להיות לבוש למשה ע״ה שע״י יוכל להשיג אלקות והיה לו למזון כמשל אדם הרואה ומסתכל באור צח דרך יריעה.

only it descended step by step and became material, to be a garment for Moses, peace be upon him, through which he could grasp G‑dliness, and it was food for him; as in the analogy of a person who sees and gazes at a bright light through a curtain.

Explanation

but it came down in stages and became material, a garment for Moses through which he could grasp G‑dliness, and that was his food. It is like looking at a dazzling light through a curtain: the screen lets you see what you could not look at directly.

כמו כן תורה ומצות מעשיות ששרשם מרצה״ע מחכמתו ית׳ שהם מיוחדים בו ית׳ הוא חכים5 כו׳

So too the Torah and the practical mitzvos, whose root is from the Supernal Will, from His wisdom, blessed be He, which are one with Him, blessed be He: “He is wise,” etc.,

Explanation

The Torah and the practical mitzvos work the same way. Their root is in G‑d’s Supernal Will and wisdom, which are one with Him, as the Tikkunei Zohar says, “He is wise” with a wisdom that is not separate from Him.

שהם למעלה מזיו השכינה שהוא רק התפשטות החיות כו׳ ונשתלשלו ונתפשטו ונתלבשו בעניני זה העולם הגשמי כמו קלף של תפלין וצמר של ציצית וצדקה כו׳

which are higher than the radiance of the Shechinah, which is only the spreading forth of the life-force, etc.; and they descended step by step, spread forth and were clothed in the matters of this physical world, such as the parchment of tefillin, the wool of tzitzis, and charity, etc.

Explanation

So they are higher than the radiance of the Shechinah, which is only a spreading forth of divine life. Yet they came down and were clothed in physical things: the parchment of tefillin, the wool of tzitzis, charity.

כשאדם עוסק בתורה ובמצות נעשה לנשמתו לבושים6 שנתלבש בהם בגעה״ע שע״י תוכל הנשמה שהיא בחי׳ נברא להשיג זיו השכינה עצמות אלקות.

When a person occupies himself with Torah and mitzvos, garments are made for his soul, which it puts on in the Garden of Eden, through which the soul, which is a created being, can grasp the radiance of the Shechinah, the essence of G‑dliness.

Explanation

When a person studies Torah and keeps the mitzvos, these become garments for his soul in the Garden of Eden. Like Moses’ cloud, they let a created soul grasp the radiance of the Shechinah, the essence of G‑dliness.

וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט7 שהם שרשם מרצה״ע ב״ה. מכל חיי עוה״ב שהוא רק זיו השכינה כידוע מ״מ הם נקראים לבושים שע״י תוכל להשיג זיו השכינה וד״ל:

And this is “Better is one hour of teshuvah and good deeds,” whose root is from the Supernal Will, blessed be He, “than all the life of the World to Come,” which is only the radiance of the Shechinah, as is known. Nevertheless, they are called garments, through which [the soul] can grasp the radiance of the Shechinah. And this will suffice for one who understands.

Explanation

This answers the opening question. An hour of teshuvah and good deeds touches their root in the Supernal Will itself, which is higher than all the life of the World to Come, the radiance of the Shechinah. Only in relation to the soul are they called garments, since they are how it grasps that radiance.

Paragraph 19 in brief

Like the cloud that let Moses live on G‑dliness, Torah and mitzvos are G‑d’s will clothed in physical things. As garments they let the soul grasp the radiance of the Shechinah, but in their root they are higher than it, which is why an hour of good deeds is better than all the World to Come.

Deeper

The Kehot notes discuss whether Moses was nourished by spiritual food or by the “bread of the mighty,” two views in the Talmud (Yoma 75b), and bring the Rebbe’s suggestion that the difference depends on whether Moses was learning from G‑d or reviewing on his own. A later maamar notes a distinction: in general Torah and mitzvos are both garments, but in detail only the mitzvos are the garments (“days”), while the Torah is “old” (zaken).

Marei mekomos

1
On the words
ויבא משה בתוך הענן
How it connects
Moses entered the cloud and ascended the mountain, and was there forty days and forty nights. The Alter Rebbe reads the cloud as a garment for grasping G‑dliness.our note
The source
Exodus 24:18שמות כ״ד:י״חSefaria (opens in a new tab)
17וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה׳ כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 18וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל־הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
17… devouring fire on the top of the mount in the eyes of the children of Israel. 18And Moses entered into the midst of the cloud, and went up into the mount; and Moses was in the mount forty days and forty nights.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
33a (לג, א)
וכתיב ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים. ארץ תחלה. כאן במעשה. וכאן במחשבה. ודרך כלל שמים הוא בחי׳ רוחניות. וארץ בחי׳ גשמיות ובמעשה קדמה שמים כי בדרך השתלשלות הרוחניות מחיה ומהוה בחי׳ גשמיות אבל במחשבה קדמה בחי׳ גשמיות סוף מעשה במח״ת כי התגלות האור מסוכ״ע. וגילוי הרצון תר״ך עמודי אור הוא ע״י קיום רצונו בדברים גשמיים ממש אשר שרשם מעולם התהו ובהם דוקא מתלבש רצה״ע. ולכן המצות הם לבושים אשר על ידם תוכל הנשמה להשיג ולהנות התענוג והזיו בג״ע. ולזה המצות הם כמו לבוש שענין הלבוש הוא שאינו בא באדם להיות לו חיות פנימי כמו מזון שנעשה לאחדים ממש עם האדם ומחיה אותו ואעפ״כ צ״ל שיש במלבושין מעלה יתירה ששרשם מבחי׳ מקיפים. ולבעבור זה הוא מקיף על האדם ומגין עליו ומשמרו כמו״כ מעשה המצות אשר שרשם הם מבחי׳ מקיפים כתר …
Our explanationThat discourse explains that the Supernal Will is clothed specifically in physical things rooted in Tohu, so the mitzvos are garments through which the soul enjoys the delight and radiance of the Garden of Eden, and that garments are rooted in the encompassing lights. It develops this paragraph’s point.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Vayikra 7a (ז, א); Shemini Atzeres 87b (פז, ב); Shir HaShirim 49a (מט, א)
יוכלו לעלות בים כ״א ע״י הלבושים שהם הנק׳ ארבין, שם אניות יהלכון כו׳ וע״ש דס״ט ע״ג שזהו ע״ד ויבא משה בתוך הענן כו׳ ועמ״ש מזה בתו״א פ׳ חיי שרה. ועוד יש פי׳ הנותן בים שהוא מל׳ דרך שממשיך בו ההמשכה מלמעלה היינו ע״י יסוד ז״א שממשיך בו מחב״ד שבחכמה מלובש אור א״ס ב״ה (וכמ״ש מזה בזח״א בראשי׳ כ״ט סע״ב מקץ קצ״ז ע״ב תרומה קל״ז סע״א ובסה״מ סי׳ קי״ד קט״ו). וזהו
Our explanationThe Vayikra passage speaks of reaching the “sea” only through garments, like “Moses came into the midst of the cloud,” and explicitly refers to “Torah Ohr, Chayei Sarah.”
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Tanyaתניא
Iggeres HaKodesh, section 29
אשת חיל עטרת בעלה כו׳. איתא בגמרא פרק ד׳ דמגילה: ״ודאשתמש בתגא חלף כו׳״ – ״זה המשתמש במי ששונה הלכות, כתרה של תורה כו׳״, ״תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו כו׳״. וצריך להבין, למה נקראו ההלכות בשם ״תגא״ ו״כתרה של תורה״? וגם, למה ״השונה הלכות״ דוקא ״מובטח לו כו׳״, ולא שאר דברי תורה? וכן להבין מאמר רבותינו זכרונם לברכה בפרק י״א דמנחות: ״אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו׳״ יצא ידי חובתו, ולמה אינו יוצא ידי חובתו בשאר דברי תורה? אך מודעת זאת, מה שאמר האריז״ל, שכל אדם מישראל צריך לבא בגלגולים רבים עד שיקיים כל תרי״ג מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה, להשלים לבושי נפשו ולתקנם שלא יהא לבושא דחסרא כו׳, לבד מצות התלויות במלך, שהוא מוציא כל ישראל, כי הוא כללות כולם כו׳, והטעם הוא …
Our explanationIggeres HaKodesh 29 discusses the soul’s garments in the Garden of Eden, which let it grasp G‑dliness, the subject here.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Torah, Vayikra, maamar 5בלקו״ת ויקרא ז, א
page 7a, ¶63
לידו מאומה כמ״ש סד״ה זכור את יום השבת כו׳ בענין פי׳ שמור כו׳ ע״ש וכך הוא ענין ליל שמורים. אשר בחי׳ ליל הוא מדת החשך וההעלם ונמשך מבחי׳ ממכ״ע.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
שמות כד, יח. לקמן לג, א. בלקו״ת ויקרא ז, א. שמע״צ פז, ב. שה״ש מט, א מציין לכאן.
ראה אגה״ק סי׳ כט.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
לחם לא אכל
How it connects
Moses was with G‑d forty days and forty nights and ate no bread. The Alter Rebbe asks how a physical body could live on spiritual food.our note
The source
Exodus 34:28שמות ל״ד:כ״חSefaria (opens in a new tab)
27וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה כְּתׇב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל: 28וַיְהִי־שָׁם עִם־ה׳ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: 29וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר …
27… after the tenor of these words I have made a covenant with thee and with Israel.’ 28And he was there with the LORD forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water. And he wrote upon the tables the words of the covenant, the ten words. 29And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
3
On the words
לחם לא אכל
How it connects
The Midrash discusses Moses on the mountain without food. The Kehot notes cite it as another view of how Moses was sustained.our note
The source
Shemot Rabbah 47:5שמות רבה מ״ז:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
… וכי קלה היא בעיניך, שמכרתי דבר שנברא בששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים, אבל התורה ניתנה לארבעים יום. לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל. ומים לא שתה, אבל מימיה של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. ולמה היה עושה כך? אלא ללמד את ישראל, שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה. ר' שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דשחרין, ודקרין בלילה. ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דאימטין, אלא אעפ"כ מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב): קומי רוני בלילה. וכן הוא אומר (משלי לא): ותקם בעוד לילה. רבנין אמרי: ביום ובלילה, שנאמר: …
“He was there with the Lord forty days and forty nights; he did not eat bread, and he did not drink water. He wrote upon the tablets the words of the covenant, the ten precepts” (Exodus 34:28). “He was there with the Lord.” Is it possible for a person to be forty days without food and without drink? Rabbi Tanḥuma says in the name of Rabbi Elazar ben Rabbi Avin in the name of Rabbi Meir: The proverb says: You went to the city, follow its conventions. Above, where there is no eating and drinking, Moses ascended and was like them. Below, where there is eating and drinking, the ministering angels descended and ate and drank, as it is stated: “He stood over them beneath the tree and they ate” …
Hebrew: Daat Shemot Rabbah (Public Domain) · English: The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 (CC-BY) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
4
On the words
לחם אבירים . . כמו המלאכים
How it connects
“Man ate the bread of the mighty.” The Talmud reads it as the bread the angels eat.our note
The source
Psalms 78:25תהילים ע״ח:כ״הSefaria (opens in a new tab)
24וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן־שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ: 25לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע: 26יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן:
24And He caused manna to rain upon them for food, And gave them of the corn of heaven. 25Man did eat the bread of the mighty; He sent them provisions to the full. 26He caused the east wind to set forth in heaven; And by His power He brought …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Yoma 76aיומא ע״ו אSefaria (opens in a new tab)
Yoma 75b:11יומא ע״ה ב:י״אSefaria (opens in a new tab)
תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ״, לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִין אוֹתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וּכְשֶׁנֶּאְמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לַעֲקִיבָא: עֲקִיבָא טָעִיתָ! וְכִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִין לֶחֶם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי״! אֶלָּא, מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אַבִּירִים״ — לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים.
Hebrew: William Davidson, Vocalized Aramaic (CC-BY-NC) · via Sefaria
Where the note points
Sefer HaTemunah, cited in Yalkut Reuveni and Emek HaMelechספר התמונה, הובא בילקוט ראובני ועמק המלך
Yalkut Reuveni, Beshalach 16:4; Emek HaMelech 74c (עד, ג)
Our explanationKabbalistic sources that the note cites for Moses’ being nourished like the angels.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
The Rebbe’s note in Sefer HaMaamarim 5701הערת כ״ק אדמו״ר בספר המאמרים תש״א
p. 154
Our explanationThe Rebbe’s note that cites the Talmud in Yoma for this point.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Likkutei Sichosלקוטי שיחות
vol. 4, p. 1037, gloss to note 19; vol. 9, p. 19 and note *36
Our explanationThe Rebbe notes that in one place Chassidus says Moses was nourished by spiritual food and in another that he was not nourished by the bread of the mighty, each following one view in the Talmud; he suggests the difference depends on whether Moses was learning from G‑d or reviewing on his own, when he was at the level of an angel.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohrתורה אור
74a (עד, א); 89a (פט, א); 113c (קיג, ג)
למטה להיות מלכות כל העולמים ומים התחתונים. ודרך כלל רמ״ח מ״ע הם הן בחי׳ מים שהם חסדים לפי שבהם ועל ידם נמשך המשכת אוא״ס ב״ה למטה כמאמר אשר קדשנו במצותיו שע״י המצות נמשך קדש העליון דהיינו בחי׳ קדוש ומובדל כו׳ להיות שורה ומתגלה למטה וכל המשכה היא בחי׳ חסד ומים כו׳ אך יש בהם ג״כ בחי׳ אש גבורות וצמצומים להיות המצוה דוקא באופן זה ובענין זה שצוה עלינו, שמצותיו הוא בכך דוקא וכמו סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה וכן ציצית להיות החוטין שלמים וכיוצא בזה בכל המצות שפרטיהן ודקדוקיהן הן הם בחי׳ גבורות וצמצומים אלא שהם כלולים מחסדים ג״כ כו׳. והרי נמצא שיש בתורה ג״כ בחי׳ אש ומים בעשיה גשמית ג״כ וע״י אתערותא דלתתא אתערותא דלעילא להיות ג״כ הלוך ונסוע וכח זה להיות נמשך אתערותא דלעילא על ידי …
Our explanationThe Yitro passage explains that the 248 positive mitzvos draw down the Infinite Light like water, while their exact details are measures of restraint. It is one of the places the note gives for the theme of spiritual nourishment through mitzvos.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
תהלים עח, כה. עפמ״ש בס׳ התמונה הובא בילקוט ראובני בשלח טז, ד. עמק המלך עד, ג. ראה יומא עו, א (הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע בספר המאמרים תש״א ע׳ 154). בלקו״ש ח״ד ע׳ 1037 שוה״ג להערה 19 כ׳ וז״ל: במ״ש בדא״ח במקום א׳ שמשה רבינו ע״ה הי׳ ניזון ממזון רוחני, ובמקום שני מלחם אבירים לא ניזון, ה״ה מותיב לה והוא מפרק לה במכתבו, שבכל אחד מהנ״ל מבאר דיעה אחת אשר בש״ס (יומא עה, ב). ויותר נכון (כי בש״ס משמע דלרע״ק אכל איש — קאי על כל בנ״י) עפ״י הדיעה אשר בשמו״ר פמ״ז ה, ז שאלו ואלו דא״ח. ועואפ״ל לתווך בין הדעות — שנפק״מ במשה עצמו בין כשלומד מן הקב״ה או כששונה לעצמו, שאז הוא במדרי׳ מלאך, ודו״ק בתו״א ולקו״ת עכ״ל.
ראה לקמן עד, א. פט, א. קיג, ג. וראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 19 ובהערה *36.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
5
On the words
הוא חכים
How it connects
In Elijah’s prayer, G‑d is wise but not with a knowable wisdom. The Alter Rebbe uses it for G‑d’s wisdom, the root of Torah and mitzvos, being one with Him.our note
The source
Tikkunei Zohar 17aתקוני הזהר י״ז אSefaria (opens in a new tab)
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
6
On the words
עוסק בתורה ובמצות נעשה לנשמתו לבושים
How it connects
That note explains that in general Torah and mitzvos are both garments, but in detail only the mitzvos are garments (“days”), while the Torah is “old” (zaken).our note
Where the note points
The Rebbe’s maamar “ואברהם זקן” (5737)ד״ה ואברהם זקן תשל״ז
A maamar of the Rebbe, 5737
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohrתורה אור
Mishpatim, end of 79c (עט, סע״ג); 33a (לג, א)
צדקה ורב חסד דהיינו בחי׳ אהבה רבה על נפשות ישראל להאיר להם בלבושים אלו. וזהו את מספר ימיך אמלא. פי׳ כי הנה בחי׳ הימים עצמן שהן הלבושים מוטל עליך לעשותן ומספר ימיך הוא אור שבתוך הימים כמ״ש בזהר ע״פ השמים מספרים. ופי׳ מנהרין ומנצצין כספירין ובחי׳ מספר זה עלי למלאותו שיאיר עליך מכח הצומח שבארץ החיים. וכן בענין סור מרע אמר והסירותי מחלה מקרבך. פי׳ המחלה אשר נדבקה ונשרשה בקרבך. והוא ענין מארז״ל ד׳ מתו בעטיו של נחש שאע״פ שהם צדיקים גמורים מ״מ נשאר בם
Our explanationThe Mishpatim passage speaks of the “days” as garments that a person must make, and of “the number of your days” as the light within them, filled from above. It shows the same idea of days as garments.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Likkutei Torahלקוטי תורה
Shelach 38d (לח, ד) · not yet checked
Our explanationA further discussion in Likkutei Torah of Torah and mitzvos as garments of the soul.
Look for it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Sefer HaMaamarim Melukatספר המאמרים מלוקט
by the Rebbe · vol. 4, p. 55
A collection of the Rebbe’s edited maamarim, arranged by subject.
Find it in the Lubavitch Library (opens in a new tab)
Torah Ohr, Mikeitz, maamar 4לקמן לג, א
page 33a, ¶10
וכאן במחשבה. ודרך כלל שמים הוא בחי׳ רוחניות. וארץ בחי׳ גשמיות ובמעשה קדמה שמים כי בדרך השתלשלות הרוחניות מחיה ומהוה בחי׳ גשמיות אבל במחשבה קדמה בחי׳ גשמיות סוף מעשה במח״ת כי התגלות האור מסוכ״ע.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Likkutei Torah, Shelach, maamar 3לקו״ת שלח לח, ד
page 38d, ¶1
בזהר הקדוש הפליא להגדיל בשבח המעשה דמצות אינון לבושין וכשחסר מצוה אחת הוי לבושא חסירא. ולכן אדם צריך לבא בגלגול עד שיקיים כל התרי״ג מצות ולהיות כהן ולוי ג״כ כדי שיקיים המצות התלויות בהם. ולהבין כל זה איך נעשו לבושין ממעשה המצות ומהו ענין לבוש זה ולמה צריכה הנשמה להיות לה לבוש (ועמ״ש מזה בפ׳ חיי שרה ע״פ ואברהם זקן ובמ״א). הנה נודע שירידת הנשמה בעולם הזה היא צורך עלייה …
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
ראה בד״ה ואברהם זקן תשל״ז (נדפס בסה״מ מלוקט כרך ד ע׳ נה) הערה 27 שכ״ה גם בתו״א פ׳ משפטים עט, סע״ג. ובכ״מ. שבדרך כלל תורה ומצות הם בחי׳ לבושים אבל בפרטיות רק המצות הם לבושים (”ימים”), משא״כ התורה הו״ע ”זקן” ע״ש.
לקמן לג, א. מציין לכאן. וראה לקו״ת שלח לח, ד.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
7
On the words
יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט
How it connects
The Mishnah the discourse opened with. Now it is answered: good deeds are rooted higher than the World to Come.our note
The source
Pirkei Avot 4:17משנה אבות ד׳:י״זSefaria (opens in a new tab)
הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
He used to say: more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; And more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world.
Hebrew: Torat Emet 357 (Public Domain) · English: Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp (CC-BY) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.

Love in the Shema and Torah study ¶20–24

20ועתה צריך להבין ענין אוי״ר שהם רק גדפין לבד להגביה עיקר הדבר שהם תורה ומע״ט. ולהבין מהות האהבה מה היא. הנה בק״ש צריך שימליכוהו למעלה ולמטה ולד׳ רוחות העולם.1

Now it must be understood what love and awe are, [given] that they are only “wings” to lift up the main thing, which is Torah and good deeds. And [one must] understand the essence of love, what it is. Now in the Shema, one must crown Him above and below and to the four directions of the world.

Explanation

A new question: love and awe of G‑d are called “wings” that lift up the main thing, Torah and good deeds. What, then, is this love in its essence? The Talmud says that when saying “One” in the Shema one must crown G‑d above, below and in all four directions.

פי׳ דכתיב מכה״כ ותרגומו זיו יקריה2 שהוא רק זיו והתפשטות והארה בלבד המתלבשת תוך כ״ע וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא3 בבחי׳ עצמות אלקות שאינו נתפס תוך מדה וגבול.

Explanation: it is written, “The whole earth is full of His glory,” and its Targum [renders], “the radiance of His glory,” which is only a radiance, a spreading forth and an illumination alone, that is clothed within all the worlds; and it is written, “The heavens and the earth I fill,” in the level of the essence of G‑dliness, which is not held within measure and limit.

Explanation

The meaning of that crowning rests on the two verses discussed earlier: the “glory” that fills the earth is only a radiance clothed within the worlds, while “I fill the heavens and the earth” speaks of G‑d’s essence, which no measure or limit can contain.

והענין ששניהם אמת כו׳. כמשל בטול זיו השמש במקור השמש עצמה כידוע שבאמת עצמות אלקות מלא כל הארץ. אך מה שהוא מתפשט תוך כלי וגבול הוא בטל ונכלל במהו״ע אלקות כו׳.

And the explanation is that both are true, etc., as in the analogy of the nullification of the sun’s radiance within the source, the sun itself, as is known; for in truth the essence of G‑dliness fills the whole earth. But what spreads forth into vessel and limit is nullified and included in the essence and being of G‑dliness, etc.

Explanation

Both are true, like the sun’s rays, which inside the sun itself are nothing at all. G‑d’s essence truly fills the whole earth, and whatever spreads out into a vessel and a limit, the worlds included, is nullified and absorbed in that essence.

Paragraph 20 in brief

The third section asks what love of G‑d is, and answers through the Shema’s “crowning” of G‑d everywhere: the worlds are only a radiance, nullified within G‑d’s essence, which fills everything.

Deeper

The image of love and awe as “wings” that raise Torah and mitzvos is developed at length in Tanya, chapters 40–41. The analogy of the sun’s rays nullified in the sun is the one Tanya uses in Shaar HaYichud VehaEmunah for the higher unity (yichuda ila’ah).

Marei mekomos

1
On the words
שימליכוהו למעלה ולמטה ולד׳ רוחות העולם
How it connects
The Talmud says that when one has crowned G‑d above, below and to the four directions in saying “One,” he need not prolong it further. The Alter Rebbe reads this crowning as recognizing that everything is nullified in G‑d.our note
The source
Berakhot 13b:15–16ברכות י״ג ב:ט״ו-ט״זSefaria (opens in a new tab)
רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי [חִיָּיא בַּר אַבָּא], חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה מַאֲרֵיךְ טוּבָא, אֲמַר לֵקהּ: כֵּיוָן דְּאַמְלֵיכְתֵּיהּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם — תּוּ לָא צְרִיכַתְּ. אָמַר רַב נָתָן בַּר מָר עוּקְבָא אָמַר רַב יְהוּדָה: ״עַל לְבָבֶךָ״ בַּעֲמִידָה. ״עַל לְבָבֶךָ״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא עַד ״עַל לְבָבֶךָ״ בַּעֲמִידָה. מִכָּאן וְאֵילָךְ — לֹא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ בַּעֲמִידָה.
Jeremiah was sitting in the presence of R. Hiyya b. Abba, and noticed that he prolonged [the word ehad] exceedingly. He said to him : So long as thou hast proclaimed His Kingship above and below and the four winds of heaven, more than that is not required of thee. Rab Nathan b. Mar 'Ukba said in the name of Rab Judah : "Upon thine heart" [should be recited] standing. Dost thou imagine that applies only to the words "Upon thine heart"? No ; but say, [From the commencement of the Shema'] up to "upon thine heart" is to be recited standing, but not from there onward. R. Johanan said : The whole paragraph should be recited standing ;
Hebrew: William Davidson, Vocalized Aramaic (CC-BY-NC) · English: Tractate Berakot by A. Cohen, Cambridge University Press, 1921 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
2
On the words
זיו יקריה
How it connects
The Targum’s “the radiance of His glory” shows that only a radiance is clothed in the worlds.our note
The source
Targum Jonathan on Isaiah 6:3תרגום יונתן על ישעיהו ו׳:ג׳Sefaria (opens in a new tab)
2… לְחַד שִׁתָּא גַפִּין לְחַד בִּתְרִין מְכַסֵי אַפּוֹהִי דְלָא חָזֵי וּבִתְרֵין מְכַסֵי גְוִיָתֵיהּ דְלָא מִתְחֲזֵי וּבִתְרֵין מְשַׁמֵשׁ: 3וּמְקַבְּלִין דֵין מִן דֵין וְאָמְרִין קַדִישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָאָה בֵית שְׁכִנְתֵּיהּ קַדִישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְבוּרְתֵּיהּ קַדִישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא יְיָ צְבָאוֹת מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵיהּ: 4וְזָעוּ אֵילְוַת סִפֵּי הֵיכְלָא מִקָל מִלוּלָא וּבֵית מַקְדְשָׁא אִתְמְלֵי אֲמִטְתָא:
2… he covered his body, that it should not be seen; and with twain he was ministering. 3And one cried unto another, and they were saying, Holy in the highest and exalted heavens is the house of His Shekinah, holy upon the earth is the work of His might, holy for ever, world without end, is the Lord of hosts, the whole earth is full of the brightness of His glory. 4And the posts of the threshold of the temple moved at the voice of him that …
Hebrew: Mikraot Gedolot (Public Domain) · English: London "Chaldee Paraphrase," 1871 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
3
On the words
את השמים ואת הארץ אני מלא
How it connects
“I fill the heavens and the earth” speaks of G‑d’s very essence, unlimited by measure.our note
The source
Jeremiah 23:24ירמיהו כ״ג:כ״דSefaria (opens in a new tab)
23הַאֱלֹקֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם־ה׳ וְלֹא אֱלֹקֵי מֵרָחֹק: 24אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ נְאֻם־ה׳ הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם־ה׳ 25שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי:
23Am I a God near at hand, saith the LORD, And not a God afar off? 24Can any hide himself in secret places That I shall not see him? saith the LORD. Do not I fill heaven and earth? Saith the LORD. 25I have heard what the prophets have said, That prophesy lies in My name, saying: ‘I …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.

21והנה כשיתבונן אדם היטב בזה בפסוד״ז ובק״ש איך שבאמת הוא כן שהעולמות בטלים במקור חיותם רק מפני שהאדם הוא בכלי גשמי הגוף

Now when a person contemplates this well in Pesukei deZimra and in the Shema, how in truth it is so, that the worlds are nullified within the source of their life, only that because the person is in a physical vessel, the body,

Explanation

When a person reflects on this carefully during Pesukei deZimra, the verses of praise before the Shema, and in the Shema itself, and sees that the worlds really are nullified within their source, and that he fails to see it only because he lives in a physical body,

שהוא משכא דחויא שמתגדל ומתרבה מגשמיות המסתיר ומעלים שלא יוכל לראות בעיני ראי׳ חושית אזי יתעורר בלב תשוקה שיהי׳ קשור בהתבוננות זו כל היום ולא יפרד ממש כלל.

which is “the snake’s skin,” which grows and increases from physicality that hides and conceals, so that he cannot see [this] with the eyes of sensory sight, then a longing will be aroused in the heart to be bound up in this contemplation all day long and not to be separated [from it] at all.

Explanation

the body that the Zohar calls “the snake’s skin,” which grows from physical food and hides the truth from his senses, then a longing awakens in his heart to stay bound to this thought all day and never be parted from it.

Paragraph 21 in brief

Contemplating the nullification of the worlds in prayer gives birth to love: a longing to remain bound to that truth all day, despite the body that hides it.

Deeper

“The snake’s skin” is the Kabbalistic name for the physical body, which came into being through the serpent’s influence on Adam and Eve and conceals the soul’s light.

22וזהו קבלת מ״ש בפסוק ראשון ואהבת1 שיהי׳ הוי׳ אלקיך שיהא תמיד קשור בהתבוננות זו ביטול העולמות להמחי׳ ומהווה אותם רק מפני היות

And this is the acceptance of what is said in the first verse, “And you shall love”: that Havayah be “your G‑d,” so that he will always be bound up in this contemplation, the nullification of the worlds to the One who gives them life and brings them into being. Only, because

Explanation

This is how a person takes on the first verse of the Shema’s first paragraph, “And you shall love Havayah your G‑d”: that Havayah, the transcendent G‑d, become “your G‑d,” always present in his contemplation of how the worlds are nullified before the One who gives them life and being. But

כי גופו הגשמי לא יוכל לקבל ביטול אמתי הנ״ל יגמור בדעתו בק״ש ענין לימוד התורה באמרו ודברת בם.2

his physical body cannot receive the true nullification described above, he completes in his mind, in the Shema, the subject of Torah study, when he says, “And you shall speak of them.”

Explanation

his physical body cannot sustain that true nullification all day. So he resolves in his mind, in the Shema, to study Torah, as he says “And you shall speak of them.”

דהיינו שנפשו האלקית בעסקו בתורה נעשה יחוד אמתי עם התורה ואורייתא וקוב״ה כולא חד3 ממש

That is: when his G‑dly soul is occupied in Torah, a true union is made with the Torah; and the Torah and the Holy One, blessed be He, are all truly one.

Explanation

When the G‑dly soul engages in Torah it becomes truly one with the Torah, and the Zohar teaches that the Torah and the Holy One, blessed be He, are entirely one.

כי אורייתא מח״ע נפקת4 ונתלבשה בעניני זה העולם וכשאדם מלביש נפשו האלקית בעניני לימוד התורה שבזה העולם

For the Torah came forth from supernal Chochmah and was clothed in the matters of this world; and when a person clothes his G‑dly soul in the matters of Torah study in this world,

Explanation

The Torah came forth from supernal Chochmah and was clothed in the matters of this world. When a person clothes his G‑dly soul in studying it here below,

אזי גם שרש נפשו למעלה מתלבש ג״כ בתורה שלמעלה עד רום המעלות ונעשה שם יחוד גמור. וזהו הקב״ה יושב ושונה כנגדו5 6 כנ״ל. וזהו ה׳ צלך7 פי׳ כמו צל.

then the root of his soul above is also clothed in the Torah above, up to the highest heights, and a complete union is made there. And this is [the meaning of] “The Holy One, blessed be He, sits and studies opposite him,” as mentioned above. And this is “G‑d is your shadow”: meaning, like a shadow.

Explanation

the root of his soul above is clothed in the Torah as it is above, up to the very highest levels, and a complete union takes place there. That is why the Midrash says that when a person studies, G‑d sits and studies opposite him, and why the Psalm says “G‑d is your shadow”: He does what we do, as a shadow follows one’s movements.

Paragraph 22 in brief

Since the body cannot hold constant contemplation, the love of the Shema is carried into Torah study, which unites the soul with the Torah and thus with G‑d, up to the soul’s highest root.

Deeper

“G‑d is your shadow” is read in Chassidus as saying that G‑d’s response mirrors a person’s own conduct, as a shadow follows the body. Here it means that as a person studies Torah below, G‑d, as it were, studies opposite him above.

Marei mekomos

1
On the words
ואהבת
How it connects
“And you shall love G‑d your G‑d with all your heart.” The Alter Rebbe reads it as the resolve to stay bound to the contemplation of G‑d.our note
The source
Deuteronomy 6:5דברים ו׳:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
4שְׁמַע יִשְׂרָאֵל Havayah אֱלֹקֵינוּ Havayah אֶחָד: 5וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ וּבְכׇל־מְאֹדֶךָ: 6וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ:
4HEAR, O ISRAEL: THE LORD OUR GOD, THE LORD IS ONE. 5And thou shalt love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might. 6And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart;
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
2
On the words
ודברת בם
How it connects
“And you shall speak of them.” In the Shema this commits a person to Torah study, which carries his love into practice.our note
The source
Deuteronomy 6:7דברים ו׳:ז׳Sefaria (opens in a new tab)
6וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ: 7וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: 8וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:
6And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart; 7and thou shalt teach them diligently unto thy children, and shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up. 8And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
3
On the words
ואורייתא וקוב״ה כולא חד
How it connects
That discourse explains the Zohar’s “the Torah and the Holy One, blessed be He, are all one” as meaning G‑d Himself, holy and utterly beyond the worlds, which even His radiance could not sustain, is present in the Torah and mitzvos.our note
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
57c (נז, ג)
במצותיו ממש כמארז״ל הקב״ה מניח תפילין הקב״ה מתפלל. וכתיב אני מדבר בצדקה אני ממש. דהיינו הקב״ה בכבודו ובעצמו. וכדאיתא בזוהר דאורייתא וקוב״ה כולא חד. קוב״ה ממש. וקוב״ה הוא בחי׳ מה שהוא קדוש ומובדל מגדר עלמין לגמרי שאפי׳ בבחי׳ זיו והוד לא היו עולמות יכולים לקבל חיות ממנו. כי הנה כתיב כי ביה ה׳ צור עולמים שעוה״ז ועוה״ב ג״ע תחתון ועליון נבראו בב׳ אותיות משמו בלבד. ובזוהר איתא דבמחשבה אחת ברא את העולם. והוא ע״ד מ״ש היוצר יחד לבם כו׳ ואמרו רז״ל כולם נסקרים בסקירה א׳ שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש כו׳ וכמ״ש במ״א שכל הדורות שהם שית אלפי שני דהוי עלמא וימות המשיח ותחיית המתים כולם הם לפניו במחשבה אחת. עד״מ כמו שאין ערוך למחשבה אחת נגד כל המחשבות שיכול אדם לחשוב כל ימי חייו …
Our explanationIt deepens what “true union” with the Torah means here.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Torah Ohr, Va’eira, maamar 4לקמן נז, ג
page 57c, ¶3
העולמות. וכמ״ש מלכותך מלכות כל עולמים. וכמאמר יחיד חי העולמים מלך כו׳ שע״י בחי׳ מלכותו יש לו יחוס ושייכות להעולמות שיקרא שמו מלך עליהם.
Open it on Sefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
נסמן לקמן נז, ג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
4
On the words
אורייתא מח״ע נפקת
How it connects
The Zohar teaches that the Torah came forth from supernal Chochmah. The Alter Rebbe uses it to explain how studying Torah below unites the soul with its root above.our note
The source
Zohar II, 85aזח״ב פה, אSefaria (opens in a new tab)
Kehot’s note
זח״ב פה, א. וראה שם קכא, ב.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
5
On the words
הקב״ה יושב ושונה כנגדו
How it connects
Kehot’s marei makom for these words (its note is below).
Kehot’s note
ראה תדב״א רבה רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלה.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
הקב״ה יושב ושונה כנגדו
How it connects
The Midrash says that when a person sits and studies, G‑d sits and studies opposite him. It pictures the union formed through Torah study.our note
The source
Tanna DeBei Eliyahu Rabbah 18:1–2תנא דבי אליהו רבה י״ח:א׳-ב׳Sefaria (opens in a new tab)
… א"כ למה נאמר בכל צרתם לו צר אלא אמר הקב"ה בכל צער וצער שיש לישראל כביכול אני עמהם שנאמר לו צר א"ת לו צר אלא לי צר שנאמר (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר לכך נאמר קומי רני בלילה וגו' מאי שפכי כמים לבך נכח פני ה' מכאן אמרו כל ת"ח שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו שכאן נאמר נכח פני ה' ולהלן הוא אומר ויחנו אלה נוכח אלה וגו' (מלכים א כ׳:כ״ט) מה להלן פניהם של אלו נוכח פניהם של אלו ופניהם של אלו נוכח פניהם של אלו אף כאן אחריו מה כתיב שם ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד וינוסו הנותרים וגו' ואלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו וכל …
Hebrew: OYW (segmentation according to Warsaw 1880) (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
7
On the words
ה׳ צלך
How it connects
“G‑d is your shadow.” The Alter Rebbe reads it as G‑d responding like a shadow to a person’s study.our note
The source
Psalms 121:5תהילים קכ״א:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
4הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: 5ה׳ שֹׁמְרֶךָ ה׳ צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ: 6יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:
4Behold, He that keepeth Israel Doth neither slumber nor sleep. 5The LORD is thy keeper; The LORD is thy shade upon thy right hand. 6The sun shall not smite thee by day, Nor the moon by night.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
תהלים קכא, ה.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

23והנה כתיב אני הוי׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. פי׳ שלא יאמר האדם בדרך שפלות האיך יגיע למדרגת היחוד בתורה ותפלה מאחר

Now it is written, “I am Havayah your G‑d, who brought you out of the land of Egypt.” Meaning: a person should not say, in a spirit of lowliness, “How will I reach the level of union in Torah and prayer, since

Explanation

The Shema ends with “I am Havayah your G‑d, who brought you out of the land of Egypt.” Its message: a person should not say, in humility, “How can I reach union with G‑d in Torah and prayer, when

שהוא עדיין אינו סור מרע גמור כו׳ והוא עדיין בשלימות אצלו. זאת ישיב אל לבו שהשם הוא המוציא אותו מארץ מצרים.

I have not yet completely turned away from evil, etc., and [the evil] is still whole within me?” This he should take to heart: that G‑d is the One who brings him out of the land of Egypt.

Explanation

I have not yet turned completely away from evil, and it is still whole within me?” He should take to heart that G‑d is the One who brings him out of “Egypt,” out of his own limitations.

פי׳ שהוא מבדיל ומפריש בנפשו הטוב מן הרע הנפש אלקית מנה״ב כשהוא עדיין לא עשה רע בפו״מ.1

Meaning: that He separates and sets apart, within his soul, the good from the evil, the G‑dly soul from the animal soul, when he has not yet actually done evil.

Explanation

That is, G‑d Himself separates the good from the evil within him, the G‑dly soul from the animal soul, so long as he has not actually done evil. His union with G‑d does not wait for him to have finished refining himself.

Paragraph 23 in brief

The verse about the Exodus answers the discouraged person: it is G‑d who separates the G‑dly soul from the animal soul within him, so he can attain union in Torah and prayer even before he is free of evil.

Deeper

“Egypt” (Mitzrayim) is read in Chassidus as meitzarim, the narrow straits and limits of the soul. The point echoes the Tanya’s teaching that the beinoni, whose evil is not yet uprooted, can still serve G‑d fully in thought, speech and deed.

Marei mekomos

1
On the words
אני ה׳ אלקיכם
How it connects
The closing verse of the Shema, “I am G‑d your G‑d who brought you out of the land of Egypt.” The Alter Rebbe reads it as G‑d bringing each person out of his own “Egypt.”our note
The source
Numbers 15:41במדבר ט״ו:מ״אSefaria (opens in a new tab)
40לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם: 41אֲנִי ה׳ אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים אֲנִי ה׳ אֱלֹקֵיכֶם:
40that ye may remember and do all My commandments, and be holy unto your God. 41I am the LORD your God, who brought you out of the land of Egypt, to be your God: I am the LORD your God.’
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
במדבר טו, מא.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

24ואפי׳ רשע גמור הוא ממשיך בנפשו האלקית1 בעסקו בתורה רק שעליו נאמר ולרשע אמר אלקים2 מה לך לספר חוקי.

And even a completely wicked person draws [light] into his G‑dly soul when he occupies himself with Torah; only, concerning him it is said, “But to the wicked, G‑d said: What have you to do with recounting My statutes?”

Explanation

Even a completely wicked person draws divine light into his G‑dly soul when he studies Torah. But the Psalm says of him, “To the wicked G‑d said: What have you to do with recounting My statutes?”

פי׳ שאין תועלת לנפשו האלקי׳ מפני שעליו נאמר ותשלך דברי אחריך3 שלא יוכל להמשיך בתוך פנימיותו וד״ל:

Meaning: there is no benefit to his G‑dly soul, because concerning him it is said, “And you cast My words behind you,” so that he cannot draw [it] into his inner being. And this will suffice for one who understands.

Explanation

His study does not benefit his G‑dly soul, because, as the next verse says, “you cast My words behind you”: the light cannot enter his inner self. The phrase “this will suffice for one who understands” signals a deeper point left unsaid.

Paragraph 24 in brief

The paragraph sets a limit: Torah study draws light even for the wicked, but one who throws G‑d’s words “behind him” cannot take that light inward.

Deeper

A marginal gloss on Torah Ohr, cited in the Kehot notes, refers here to the Pardes Rimonim, Shaar HaNeshamos, end of chapter 11.

Marei mekomos

1
On the words
ואפי׳ רשע גמור הוא ממשיך בנפשו האלקית
How it connects
Kehot’s marei makom for these words (its note is below).
Kehot’s note
”ראה פרדס שער הנשמות סוף פרק יא” הג״ה בגיליון תו״א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
2
On the words
ולרשע אמר אלקים
How it connects
G‑d asks the wicked what right he has to recite His statutes. The Alter Rebbe explains it as study that brings no inner benefit.our note
The source
Psalms 50:16תהילים נ׳:ט״זSefaria (opens in a new tab)
15וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי: 16וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ: 17וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:
15And call upon Me in the day of trouble; I will deliver thee, and thou shalt honour Me.' 16But unto the wicked God saith: 'What hast thou to do to declare My statutes, And that thou hast taken My covenant in thy mouth? 17Seeing thou hatest instruction, and castest My words behind thee.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
תהלים נ, טז.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
3
On the words
ותשלך דברי אחריך
How it connects
“And you cast My words behind you.” This is why the wicked person’s study cannot enter his inner self.our note
The source
Psalms 50:17תהילים נ׳:י״זSefaria (opens in a new tab)
16וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ: 17וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ: 18אִם־רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:
16… to do to declare My statutes, And that thou hast taken My covenant in thy mouth? 17Seeing thou hatest instruction, and castest My words behind thee. 18When thou sawest a thief, thou hadst company with him, and with adulterers was thy portion.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.

The blessings and the dwelling below ¶25

25והנה בענין ברכות. ברוך אתה הוי׳ פי׳ ברוך הוא המשכה ורבוי שיהי׳ הוי׳ שהוא בחי׳ צמצום והתפשטות כו׳ יהי׳ בחי׳ אתה לנוכח התגלות כו׳.

Now, concerning blessings: “Blessed are You, Havayah.” Meaning: “blessed” (baruch) is a drawing down and increase, so that Havayah, which is the level of contraction and expansion, etc., will be in the level of “You,” [addressed] face to face, revelation, etc.

Explanation

Now blessings. “Blessed are You, Havayah”: baruch, “blessed,” means drawing down and increase. The Name Havayah, which contains both contraction and expansion, is drawn down so that it becomes “You,” addressed face to face, openly revealed.

אך להיות כי הגוף הוא המסתיר ומחשיך רק לע״ל יהיה התגלות אלקות וראו כל בשר1 ויהי׳ בבחי׳ ביטול אבל עכשיו צריך להראות עכ״פ ענין הביטול בחיצוניות בכריעה והשתחוא׳ בראש הכורע כורע בברוך.2

But since the body is what hides and darkens, and only in the time to come will there be the revelation of G‑dliness, “and all flesh shall see,” and it will be in [a state of] self-nullification (bittul), now, [therefore,] one must at least show the bittul externally, by bowing and by prostrating the head: “One who bows, bows at ‘Blessed.’”

Explanation

Yet the body hides and darkens G‑dliness, and only in the time to come will it be revealed so that “all flesh shall see” and be nullified. So for now one must at least show nullification outwardly, by bowing the head, as the Talmud says: one bows at “Blessed.”

וענין רופא חולים וגואל ישראל ומברך השנים הם כלים לבחי׳ המשכה והתגלות אלקות כו׳ והכורע צריך שיראה איסר כנגד לבו.3

And [the blessings] “Who heals the sick,” “Who redeems Israel” and “Who blesses the years” are vessels for the level of the drawing down and revelation of G‑dliness, etc. And one who bows must [bow until] an issar is seen opposite his heart.

Explanation

The particular blessings of the Amidah, “Who heals the sick,” “Who redeems Israel,” “Who blesses the years,” are vessels for this drawing down and revealing of G‑dliness. The Talmud says one must bow until an issar, a small coin, is seen opposite one’s heart.

פי׳ עיקר המשכה יהי׳ במוח עד שיתפשט ג״כ בלבו אפי׳ מעט היינו בחי׳ איסר (ועמ״ש לקמן בפי׳ אוסרי לגפן)4

Meaning: the main drawing down will be in the brain, until it spreads also into his heart, even a little; this is the level of issar (and see what is written below on the explanation of “binding to the vine”),

Explanation

This means the drawing down should be mainly in the mind, but spread at least a little into the heart. The word issar is related to asar, “binding,” as the maamar will explain later on the verse “binding to the vine.”

שהוא בחי׳ חפץ כדכתי׳ הודו על ארץ ושמים5 אפי׳ בבחי׳ זיו והתפשטות החיות המלובש תוך כ״ע ותכלית הכוונה להיות לו דירה בתחתונים וסוף מעשה במחשבה תחלה נעוץ סופן בתחלתן6 7 ולכן ארז״ל ארץ נבראת תחלה8 כו׳:

which is the level of desire, as it is written, “His splendor is upon the earth and the heavens,” even in the level of the radiance and spreading forth of the life-force that is clothed within all the worlds. And the ultimate intent is for Him to have a dwelling place among the lower realms; and “the end of the deed is first in thought,” “their end is wedged in their beginning.” And therefore our Sages, of blessed memory, said, “The earth was created first,” etc.

Explanation

This binding is desire: G‑d’s desire, “His splendor upon the earth and the heavens,” reaches even the radiance clothed in all the worlds. His ultimate intent is a dwelling place among the lower realms. What comes last in action was first in thought, and the end is wedged in the beginning; that is why the Sages said the earth was created first.

Paragraph 25 in brief

Blessings draw down Havayah into open revelation. Until the future, we show that nullification by bowing, and the drawing down must reach the heart as well as the mind, because G‑d’s deepest desire is for a dwelling in the lowest realm, which was first in His thought.

Deeper

“Their end is wedged in their beginning” (Sefer Yetzirah) is read in Chassidus as saying that the lowest level is rooted in the highest: the physical earth, last in the order of creation, was first in G‑d’s intent. The Kehot notes point to the opening maamar of Torah Ohr, which explains the principle through direct and reflected light.

Marei mekomos

1
On the words
וראו כל בשר
How it connects
“And all flesh shall see together.” In the time to come G‑dliness will be seen even by the physical body.our note
The source
Isaiah 40:5ישעיהו מ׳:ה׳Sefaria (opens in a new tab)
4כׇּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכׇל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה: 5וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳ וְרָאוּ כׇל־בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה׳ דִּבֵּר: 6קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כׇּל־הַבָּשָׂר חָצִיר וְכׇל־חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה:
4… be made low; and the rugged shall be made level, and the rough places a plain; 5And the glory of the LORD shall be revealed, and all flesh shall see it together; for the mouth of the LORD hath spoken it.’ 6Hark! one saith: ‘Proclaim!’ And he saith: ‘What shall I proclaim?’ ’All flesh is grass, And …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
2
On the words
הכורע כורע בברוך
How it connects
The Talmud rules that one who bows in prayer bows at “Blessed” and straightens up at the Name. The Alter Rebbe explains the bow as outward nullification.our note
The source
Berakhot 12a:24–26ברכות י״ב א:כ״ד-כ״וSefaria (opens in a new tab)
וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא [סָבָא] מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַמִּתְפַּלֵּל, כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף — זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי טַעְמָא דְרַב — דִּכְתִיב: ״ה׳ זוֹקֵף כְּפוּפִים״. מֵתִיבִי: ״מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא״.
Rabbah b. Hinnana [the Elder] also said in the name of Rab : When one prays [the Tefillah] and has to bow, he should bow at the word "Blessed" ; and when returning to the erect position, he should do so on mentioning the Divine Name. Samuel asked : What is Rab's reason ? Because it is written, "The Lord raiseth up them that are bowed down" (ibid, cxlvi. 8). Against this is quoted, "And from before My name he is afraid" (Mal. ii. 5)!
Hebrew: William Davidson, Vocalized Aramaic (CC-BY-NC) · English: Tractate Berakot by A. Cohen, Cambridge University Press, 1921 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
3
On the words
שיראה איסר כנגד לבו
How it connects
The Talmud says one must bow until an issar coin is seen opposite the heart. The Alter Rebbe reads issar as the drawing down reaching the heart.our note
The source
Berakhot 28b:19–20ברכות כ״ח ב:י״ט-כ׳Sefaria (opens in a new tab)
עוּלָּא אָמַר: עַד כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִיסָּר כְּנֶגֶד לִבּוֹ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁנִּעְנַע רֹאשׁוֹ — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. אָמַר רָבָא: וְהוּא דִּמְצַעַר נַפְשֵׁיהּ, וּמִחְזֵי כְּמַאן דְּכָרַע. הָנֵי תַּמְנֵי סְרֵי?! תְּשַׁסְרֵי הָוְויָן!
'Ulla said : [He must bow] until he sees a ring [of flesh formed] opposite his heart. R. Hannina said : If he lowered his head, more than that is unnecessary. Raba said : That is so, if it gives him pain [to bow low] and he appears like one making obeisance. As to those eighteen benedictions — there are nineteen !
Hebrew: William Davidson, Vocalized Aramaic (CC-BY-NC) · English: Tractate Berakot by A. Cohen, Cambridge University Press, 1921 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
4
On the words
אוסרי לגפן
How it connects
“Binding his foal to the vine.” The Alter Rebbe refers to his later explanation of this verse for the meaning of issar as binding.our note
The source
Genesis 49:11בראשית מ״ט:י״אSefaria (opens in a new tab)
10לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: 11אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם־עֲנָבִים סוּתֹה: 12חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב:
10… long as men come to Shiloh; And unto him shall the obedience of the peoples be. 11Binding his foal unto the vine, And his ass’s colt unto the choice vine; He washeth his garments in wine, And his vesture in the blood of grapes; 12His eyes shall be red with wine, And his teeth white with milk.
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
5
On the words
הודו על ארץ ושמים
How it connects
“His splendor is upon the earth and the heavens.” The earth is mentioned first, showing that G‑d’s desire is in the lower realm.our note
The source
Psalms 148:13תהילים קמ״ח:י״גSefaria (opens in a new tab)
12בַּחוּרִים וְגַם־בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם־נְעָרִים: 13יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם ה׳ כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: 14וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכׇל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ־קָהּ:
12Both young men and maidens, Old men and children; 13Let them praise the name of the LORD, For His name alone is exalted; His glory is above the earth and heaven. 14And He hath lifted up a horn for His people, A praise for all His saints, …
Hebrew: Miqra according to the Masorah (CC-BY-SA) · English: JPS 1917 (Public Domain) · via Sefaria
Kehot’s note
תהלים קמח, יג.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
6
On the words
נעוץ סופן בתחלתן
How it connects
That discourse explains “their beginning is wedged in their end” through direct light, where the higher is superior, and reflected light, where the lower is superior, so that the “foot” is called “head.” It fills in why the earth, last in creation, is first in thought.our note
Where the note points
Torah Ohrתורה אור
1b (א, ב), with the notes there
ובבחינה זו נקרא הרגל ראש והראש רגל שהוא למטה מהרגל במדרגה זו. וכך הוא למעלה על ידי התכללות המשכות המדרגות נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן אור ישר ואור חוזר אור ישר נקרא מלמעלה למטה כל מה שלמעלה הוא העליון ואור חוזר ממטה למעלה כל מה שלמטה הוא העליון וזהו נעוץ תחילתן בסופן שסופן הוא תחילתן שבחינת הרגל נקרא ראש. וישראל נקראו ראשית וכתיב וירא ראשית לו וע״י אתערותא דלתתא נעשה למעלה תיקון אורות עליונים וזהו שמצינו במשה שבחטא העגל נטלו ממנו אלף אורות (ובשבת חוזרין ונותנין אליו במתנה וזהו ישמח משה במתנת חלקו) ועל זה רמזו רז״ל במ״ש ע״פ לך רד רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל והיינו לפי שהיו ישראל בבחינת הרגל שלו וכמ״ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והם היו לו בחינת …
And the explanation: the Community of Israel is called “foot,” as it is written, “You are children to Havayah your G‑d,” and “a son is his father’s leg.” Now, by way of analogy, there is an added advantage in the foot that is not in the head: for the feet are what walk, and they carry the head and bring it to its desired destination. So the head needs the foot. And also the veins of the head and its life-force — for “the blood is the soul” — are in the feet; and when blood is let from the foot, the head is healed and sustained. And likewise there are several remedies that are applied to the feet, and the head is healed. And in this respect the foot is called head and the head foot, for in this degree it is below the foot.
Read it here
Torah Ohr, Bereishis, maamar 1לעיל א, ב
page 1b, ¶4
א״ס ב״ה בתורה.
And through this, “and you shall speak of them”: vedibarta (“and you shall speak”) is an expression of leading and drawing, that is, that there be a drawing down of the Infinite Light, blessed be He, into the Torah.
Read it here
Kehot’s note
ס״י פ״א מ״ז. וראה לעיל א, ב ובמ״מ לשם.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.
7
On the words
נעוץ סופן בתחלתן
How it connects
Sefer Yetzirah says the end of the Sefiros is wedged in their beginning. The Alter Rebbe uses it for the lowest realm being rooted in G‑d’s first intent.our note
The source
Sefer Yetzirah 1:7ספר יצירה א׳:ז׳Sefaria (opens in a new tab)
עשר ספירות בלי מה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר:
Ten SEFIROT BELIMAH—Their end is attached to their start, like the flame-tongue is bound to the coal. For the Lord is unique, He has no second—before one, what can you count?
Hebrew: Sefer Yetzirah, Warsaw 1884 (Public Domain) · English: Sefaria Community Translation (CC0) · via Sefaria
Identified with the English translation and checked against Sefaria; not in Kehot’s notes.
8
On the words
ארץ נבראת תחלה
How it connects
Beis Hillel say the earth was created first. The Alter Rebbe reads it as the earth being first in G‑d’s thought.our note
The source
Chagigah 12a:16–17חגיגה י״ב א:ט״ז-י״זSefaria (opens in a new tab)
תָּנוּ רַבָּנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ״. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם בּוֹנֶה עֲלִיָּיה וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה בַּיִת?! שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגוּדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ״. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם עוֹשֶׂה שְׁרַפְרַף, וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה …
Our Rabbis have taught, The house of Shammai say, The heavens were created first, and afterwards the earth was created, as it is said, (Genesis 1:1) "In the beginning God created the heaven and the earth." But the house of Hillel say, The earth was created first, and afterwards the heavens, as it is said, (Genesis 2:4) "In the day that the Lord God made earth and heaven." The house of Hillel said to the house of Shammai, According to you, [does] a person builds an upper story, and afterwards builds the house? [The heavens are called an upper story,] as it is said, (Amos 9:6) "He builds his upper story in the heavens and sets its foundation on the earth." The house of Shammai said to the …
Hebrew: William Davidson, Vocalized Aramaic (CC-BY-NC) · English: Sefaria Community Translation (CC0) · via Sefaria
Kehot’s note
חגיגה יב, א.
From “Sources and References”, © Kehot Publication Society (CC BY-NC), via Sefaria.

Finished the maamar?

Mark it as learned; it counts toward the week and the year’s siyum.

Next: maamar 2לשון אדמו״ר נ״ע בעצמו

In one’s avodah

Eat on weekdays so that the strength from food goes into serving G‑d with heart and mind, and on Shabbos receive its delight as a gift from above; on festivals, share the joy with the poor. Value every hour of Torah and good deeds above any reward, since they reach G‑d’s will itself. In the Shema, contemplate how everything is nullified before G‑d until love awakens, and carry it into Torah study; do not be discouraged by the evil still within, since G‑d Himself separates the good from it; and let the bow of the blessings reach the heart.

Questions for discussion

Why is the food’s root higher than man’s, if man is the one who refines it? How does Shabbos change the relationship?
Why do the festivals have “waste” while Shabbos does not, and why is gladdening the poor the remedy?
What does it mean that G‑d’s giving life to the worlds is His humility rather than His greatness?
How can mitzvos be both garments for enjoying the World to Come and higher than the World to Come?
How does the verse about the Exodus answer someone who feels too far from G‑d to attain union in Torah and prayer?

Key terms in this maamar

Life-forceחיות: The divine vitality that sustains every creation. ×25
Kelipah (the husk)קליפה: The forces of concealment that oppose holiness. ×1
Tzimtzum (contraction)צמצום: The self-concealment of the Infinite Light that makes room for finite worlds. ×2
Teshuvah (return)תשובה: Returning to G‑d; not only repentance. ×3
The Shechinah (Divine Presence)שכינה: G‑d's presence as it dwells in the world. ×7
The Holy One, blessed be Heקב״ה: ×2
Willרצון: Desire; in G‑d, the level above intellect.
Chochmah (wisdom)חכמה: The first flash of insight.
Love and aweאהבה ויראה: The two 'wings' of divine service.
The Name Havayahהוי׳: The Tetragrammaton: G‑d as transcending time and bringing all into being. ×4
The G‑dly soulנפש האלקית: The soul that is 'a part of G‑d above'.
The animal soulנפש הבהמית: The soul that animates the body and its drives.
Self-nullification (bittul)ביטול: Setting aside one's own sense of self before G‑d. ×4
A dwelling place among the lower realmsדירה בתחתונים: The purpose of creation: that G‑d be at home in this world. ×1
The chain of descending worlds (hishtalshelus)השתלשלות: The step-by-step descent of divine light from the highest level down to this world. ×1
The outer dimension (chitzoniyus)חיצוניות: The external, expressive aspect. ×1
The Name Elokimאלקים: G‑d as concealed within nature, measuring and limiting. ×1

The big idea

The maamar in brief

Outline

Key concepts

The doubled hei and the question of eating ¶1–2

Weekday refinement and Shabbos delight ¶3–6

No waste on Shabbos; the festivals and the poor ¶7–8

Thin and doubled, now and in the future ¶9–11

Why an hour of good deeds outweighs the World to Come ¶12–13

The hidden life-force and the revealed radiance ¶14–17

The soul’s garments, like Moses’ cloud ¶18–19

Love in the Shema and Torah study ¶20–24

The blessings and the dwelling below ¶25

Finished the maamar?

In one’s avodah

Questions for discussion

Key terms in this maamar

Text size

Theme

Calendar

Show

Send us a suggestion

Contents