תורה אור · פרשת וישלח · מאמר 1
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו׳
ויעקב שלח מלאכים לפניו
הנקודה
יעקב, ששורשו בעולם התיקון המסודר, שלח אל עשו, ששורשו העליון הוא באורות המקיפים הגבוהים של התוהו, כדי להוריד אורות אלה אל התיקון. הוא סבר שהדבר אפשרי משום שהתיקון הושלם, וברכה שורה רק במקום שלם.
המאמר בקצרה
המאמר קורא את הפסוקים הפותחים של פרשת וישלח כסיפור קבלי, פסוק אחר פסוק. שורשו של יעקב הוא בשם מ״ה שבעולם התיקון, ואילו עשו מושרש בעולם התוהו, שאורותיו היו גדולים מכדי שהכלים יוכלו להכילם. האורות הסתלקו ונעשו אורות מקיפים, ואילו הכלים נשברו ונפלו; משום כך עשו למטה הוא רשע. אולם בשורשו העמוק ביותר עשו עומד למעלה מיעקב, שכן אורות התוהו גבוהים מאורות התיקון. יעקב חשב שעשו כבר התברר וחזר לשורשו זה, ולכן שלח מלאכים ״לפניו״ — אל מדרגה שלמעלה ממדרגתו שלו — כדי להוריד את האור המקיף אל האור הפנימי של התיקון, וכך לאחד ביניהם. המסר שלו, ״עם לבן גרתי, ויהי לי שור וחמור״, הודיע שהתיקון של אצילות הושלם: כל המדרגות תוקנו באמצעות שם מ״ה, תוך המשכה מן הלובן העליון. מאחר שהזוהר מלמד שברכה שורה רק במקום שלם, ובעולם התיקון נהפך החושך לאור, היה יעקב ראוי ״למצוא חן״ בעיני עשו — כלומר, לקבל את האור המקיף של התוהו.
מבנה
- שני שורשים: תיקון ותוהושורשו של יעקב בשם מ״ה שבתיקון, ושורשו של עשו בתוהו. הכלים השבורים של התוהו גורמים לכך שעשו למטה הוא רשע, אך אורות התוהו — שורשו העמוק ביותר — גבוהים מאורות התיקון.¶1
- השליחות ״לפניו״מתוך אמונה שעשו התברר, יעקב שולח אל מדרגה שלמעלה משלו — המלכים הקדמונים של התוהו — כדי להוריד את האור המקיף שלהם אל האור הפנימי של התיקון.¶2
- המסר: התיקון הושלםשנותיו אצל לבן, והשור, החמור והעבדים שהיו לו, מבטאים שכל מדרגות האצילות תוקנו באמצעות שם מ״ה.¶3
- מקום שלם לברכהבהמשיכו מן הלובן העליון, השלים יעקב את התיקון. ברכה שורה רק במקום שלם, ולכן כעת הוא ראוי ״למצוא חן״ ולקבל את האור המקיף של התוהו.¶4
מושגים
- תוהותהו
- העולם הראשון, הבלתי יציב, שאורותיו העזים לא יכלו להיכלל בכליו. האורות הסתלקו למעלה והכלים נשברו ונפלו.
- תיקוןתקון
- עולם האצילות המסודר שבא לאחר התוהו, ובו האורות מדודים כך שיתאימו לכליהם; הוא נבנה באמצעות שם מ״ה. יעקב הוא שורשו.
- שם מ״השם מ״ה
- כתיב שם הוי׳ שערכן המספרי של אותיותיו הוא 45; זהו הכוח שמתקן ומסדר את מדרגות האצילות.
- אורות מקיפיםמקיפים
- אורות גדולים מכדי להיכנס לכלי, והם משפיעים עליו מבחוץ. אורות התוהו נעשו מקיפים לאחר שהסתלקו מכליהם.
- אור פנימיאור פנימי
- אור שמתלבש בתוך כלי ומותאם אליו, כפי שקורה בתיקון. המטרה היא שהמקיף יאיר בתוך האור הפנימי.
- המלכים הקדמוניםמלכין קדמאין
- מלכי אדום שמלכו לפני שמלך מלך בישראל; בקבלה הם נקראים עולמות התוהו. הם שורשו של עשו.
- הלובן העליוןלובן העליון
- מדרגה גבוהה מאוד, הנרמזת בשם לבן, שממנה המשיך יעקב את הכוח לתקן את כל האצילות.
- מקום שלםאתר שלים
- התנאי שקובע הזוהר להשראת הברכה: כלי שלם. התיקון שהושלם הוא מקום כזה עבור האורות המקיפים.
שני שורשים: תיקון ותוהו ¶1
1וישלח יעקב1 מלאכים2 לפניו אל עשו אחיו כו׳. הנה ידוע שיעקב שרשו הוא מבחי׳ שם מ״ה דעולם התקון ושרשו של עשו הוא מבחי׳ עולם התהו.3
״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו״ וגו׳. ידוע ששורשו של יעקב הוא מבחינת שם מ״ה שבעולם התיקון, ואילו שורשו של עשו הוא מבחינת עולם התוהו.
המאמר פותח בפסוק המתאר את יעקב שולח מלאכים אל עשו בדרכו חזרה מבית לבן. הוא מציג את שני השורשים: יעקב בא מעולם התיקון, העולם המסודר שבאצילות, שנבנה באמצעות שם מ״ה — השם שערכן המספרי של אותיותיו הוא 45 — ואילו עשו בא מעולם התוהו, העולם הקדום והכאוטי שקדם לו.
והאורות דתהו הם גדולים מאד ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים.4 ונסתלקו מהכלים והן בחינת מקיפים והכלים נשברו ונפלו למטה לכן הי׳ עשו שלמטה רשע
האורות של התוהו גדולים מאוד, ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים. הם הסתלקו מן הכלים והם בחינת מקיפים, והכלים נשברו ונפלו למטה. לכן עשו כפי שהוא למטה היה רשע.
בתוהו האורות היו עזים מכדי שהכלים יוכלו להכילם, ולכן האורות הסתלקו כלפי מעלה ונשארו כאורות מקיפים, ואילו הכלים נשברו ושבריהם נפלו לעולמות התחתונים. עשו כפי שהוא מופיע כאן למטה מושרש בשברים שנפלו, ולכן הוא רשע.
אבל מצד שרש שרשו במקיפים דתהו הרי האורות דתהו הם למעלה מהאורות דתקון וכמשי״ת לקמן בעז״ה ע״פ ויקח מן הבא בידו מנחה5 כו׳. וכמשנ״ת ג״כ בפ׳ תולדות ע״פ ראה ריח בני6 כו׳.
אבל מצד שורש שורשו במקיפים של התוהו, הרי שאורות התוהו למעלה מאורות התיקון, כפי שיתבאר בהמשך בעזרת ה׳ על הפסוק ״ויקח מן הבא בידו מנחה״ וגו׳, וכפי שנתבאר גם בפרשת תולדות על הפסוק ״ראה ריח בני״ וגו׳.
אולם מקורו העמוק ביותר של עשו הוא באורות התוהו עצמם, שהסתלקו, והם נעלים מאורות התיקון. אדמו״ר הזקן מפנה למאמר מאוחר יותר בפרשה ולמאמר קודם בפרשת תולדות, שבהם מתבאר עניין זה.
הפסקה מניחה את היסוד הקבלי למאמר כולו: יעקב מושרש בתיקון ועשו בתוהו. אף שעשו למטה רשע בגלל הכלים השבורים של התוהו, שורשו העמוק במקיפים של התוהו נעלה משורשו של יעקב.
על פי הערת קה״ת, הזיהוי של יעקב עם התיקון ושל עשו עם התוהו מבוסס על לקוטי תורה של האריז״ל בסוף פרשת וישלח. הרבי ציין במאמר וישלח תשמ״ג, כפי שמובא בהערה, שמאמר זה יוצא דופן בכך שהוא מבאר פסוק אחר פסוק כסדרם במסגרת מאמר אחד.
מראי מקומות
- 1וישלח יעקב · ב׳ הנחות אחרות בסה״מ תקס״ה ע׳ פב. וראה בספר השיחות קיץ ת״ש ע׳ נ אודות מאמר זה שנאמר בשנת תקס״ב, וכנראה שנאמר עוד פעם. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. באוה״ת כרך ה תתעב, ב. בד״ה וישלח יעקב תשמ״ג מציין דבמאמר זה ביאור כל פסוק ופסוק על הסדר בדרוש אחד, הוא דבר בלתי רגיל בדרושי חסידות, כי בדרך כלל רוב הדרושים הם על פסוק אחד, ואף שבסידור יש ג״כ דרושים המבארים כו״כ פסוקים על הסדר, מ״מ נראה שדרושים אלו נאמרו כמה פעמים על כל פסוק בפ״ע, ואח״כ נתחברו יחד בדיבור או בכתב, משא״כ בדרוש זה וישלח גו׳ נראה שמלכתחילה הי׳ ביאור על כל הפסוקים הנ״ל. ראה גם ד״ה וישלח תשמ״ז.
- 2וישלח יעקב מלאכים · Genesis 32:4
- 3שיעקב . . דעולם התקון . . עשו . . עולם התהו · לקו״ת להאריז״ל ס״פ וישלח. הענין נתבאר באוה״ת וישלח רלא, ב [מובא גם באוה״ת תבוא ע׳ תתרלו, ובהערות וקיצורים לתניא ע׳ מט].
- 4ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים · ראה לעיל ט, ג (ובהנחות הר״פ ע׳ נח). לקמן קיד, ב. סה״מ תרמ״ג ע׳ קמו.
- 5ויקח מן הבא בידו מנחה · Genesis 32:14
- 6ראה ריח בני · Genesis 27:27
השליחות ״לפניו״ ¶2
2והנה יעקב חשב שעשו נתברר כבר וחזר לשרשו הנעלה בחי׳ המקיפים דתהו שלפני התקון. לכך שלח יעקב מלאכים לפניו לפניו ממש
יעקב חשב שעשו כבר נתברר וחזר לשורשו הנעלה, לבחינת המקיפים של התוהו שקדמו לתיקון. לכן שלח יעקב מלאכים ״לפניו״ — לפניו ממש,
יעקב האמין שעשו כבר נתברר, ולכן שוב אינו עשו הרשע של הכלים השבורים, אלא חזר למקורו הנעלה במקיפים של התוהו. אדמו״ר הזקן קורא את ״לפניו״ כפשוטו: לפניו ומעליו.
כלומר אל הבחינה הנעלית ממנו במדרגה — ״אל עשו אחיו... שעירה״, שהיא בחינת המלכים הקדמונים של התוהו, בחינת מקיפים, כנזכר לעיל,
יעקב שלח אל בחינה נעלית משלו, אל עשו שבשעיר, המסמל את ״המלכים הקדמונים״ של התוהו. אלה הם מלכי אדום שמלכו ״לפני מלך מלך לבני ישראל״, והקבלה מפרשת אותם כעולמות התוהו שקדמו לתיקון.
כדי להמשיך בחי׳ המקיפים דתהו אליו למטה בתקון שהוא בחי׳ האו״פ ויאיר המקיף בפנימי ויתייחדו יחד.
כדי להמשיך אליו למטה את בחינת המקיפים של התוהו, אל תוך התיקון, שהוא בחינת האור הפנימי, כך שהמקיף יאיר בפנימי ויתאחדו יחד.
מטרת השליחות הייתה להמשיך את האור המקיף של התוהו אל תוך התיקון, שהוא אור פנימי המתאים לכלים. כך יתאחדו האור המקיף והאור הפנימי, והתיקון יקבל את העוצמה הגדולה של התוהו.
הקריאה המילולית של ״לפניו״ מסבירה את שליחותו של יעקב כניסיון להמשיך את האורות המקיפים והנעלים של התוהו, שורשו של עשו, אל האור הפנימי והמיושב של התיקון, ולאחד ביניהם.
איחוד המקיף והפנימי — שהאור המקיף יאיר בתוך האור הפנימי — הוא היעד שמציב המאמר. התיקון מספק את הכלים המסוגלים להכיל את האור, והתוהו מספק את העוצמה שחסרה לתיקון מצד עצמו.
מראי מקומות
- 1אל עשו אחיו שעירה · Genesis 32:4
- 2שעירה · Genesis 33:14
- 3אל בחי׳ שלמעלה . . בחי׳ מלכין קדמאין דתהו · ראה לקו״ש ח״ה ע׳ 402. חט״ו ע׳ 299 ובהערה 46.
המסר: התיקון הושלם ¶3
3ולכן צוה אותם כה תאמרון לאדני לעשו כו׳ עם לבן גרתי1 ויהי לי שור וחמור2 כו׳ דהיינו שהודיעו שכבר נגמר ונשלם כל סדר התקון דאצי׳ בתכלית השלימות
ולכן ציווה אותם: ״כה תאמרון לאדני לעשו״ וגו׳, ״עם לבן גרתי... ויהי לי שור וחמור״ וגו׳. כלומר, הם הודיעו לו שכל סדר התיקון של אצילות כבר הסתיים והושלם בשלמות גמורה,
המסר שיעקב מסר למלאכים נועד להודיע לעשו שמלאכת התיקון הושלמה. שנותיו עם לבן והעושר שרכש שם מסמלים את השלמת תיקונו של עולם האצילות.
כי כל הבחי׳ ומדרגות שבעולם האצי׳ בחי׳ שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו׳. כולם נתבררו ונתקנו ע״י שם מ״ה.
שהרי כל הבחינות והמדרגות שבעולם האצילות — בחינת ״שור וחמור, צאן ועבד ושפחה״ וגו׳ — כולן נתבררו ונתתקנו על ידי שם מ״ה.
השור, החמור, הצאן והעבדים שבפסוק מסמלים את כל המדרגות השונות שבאצילות. כולן כבר נתבררו ותוקנו באמצעות שם מ״ה, כוחו של התיקון.
הפסקה מפרשת את המסר של יעקב כהודעה שהתיקון של אצילות הושלם, כאשר כל אחד מנכסיו מסמל מדרגה שתוקנה.
מראי מקומות
- 1כה תאמרון לאדני לעשו כו׳ עם לבן גרתי · Genesis 32:5
- 2ויהי לי שור וחמור · Genesis 32:6
מקום שלם לברכה ¶4
4וזהו ויהי לי כו׳. וכ״ז בא מפני שעם לבן גרתי. פי׳ בחי׳ לובן העליון שמשם הי׳ עיקר כח השפע ליעקב בעל עולם האצילות לברר ולתקן הכל וכיון שכן שנגמר ונשלם
וזהו ״ויהי לי״ וגו׳. כל זה בא משום ש״עם לבן גרתי״ — פירושו, בחינת הלובן העליון, שממנה בא עיקר כוח ההשפעה ליעקב, בעל עולם האצילות, לברר ולתקן את הכול. ומכיוון שכך, שמלאכת התיקון הסתיימה והושלמה,
הצלחתו של יעקב באה מ״לבן״, הנדרש כאן מלשון לובן: הבחינה הנעלית של הלובן העליון, שנתנה לו את הכוח לברר ולתקן את כל האצילות. יעקב נקרא בעל עולם האצילות משום שעבודת התיקון שלו שייכת לעולם זה.
מלאכת התקון בשלימות מעתה ראוי ויוכל להיות השראת והמשכת המקיפים דתהו שאם לא היה נגמר התקון בשלימות לא היה יכול להיות המשכת המקיפים כמ״ש בזוהר דלית ברכתא שריא1 באתר ריקניא2 כו׳ אלא באתר שלים כו׳
בשלמות, מעתה ראוי ואפשר שתשרה ותימשך בחינת המקיפים של התוהו. אילו לא הושלם התיקון בשלמות, לא היה אפשר להמשיך את המקיפים, כמאמר הזוהר: ״אין הברכה שורה במקום ריק״ וגו׳, ״אלא במקום שלם״ וגו׳.
רק לאחר שהתיקון הושלם יכולים המקיפים של התוהו לשרות בו. הזוהר מלמד שהברכה שורה רק במקום מלא ולא במקום ריק, ותיקון שטרם הושלם הוא כמקום ריק כזה.
אבל עכשיו שנגמר התקון בתכלית ה״ז אתר שלים שראוי להיות בו המשכת המקיפים עליונים לכן ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך.
אבל עכשיו, לאחר שהתיקון הושלם בשלמות גמורה, זהו מקום שלם הראוי להמשכת המקיפים העליונים לתוכו. לכן ״ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך״.
מכיוון שהתיקון שלם עכשיו, זהו ״מקום שלם״ המסוגל לקבל את האורות העליונים. משום כך שלח יעקב להודיע לעשו: הוא מוכן ״למצוא חן בעיניך״.
דהיינו שתשפיע ותאיר את המקיף שלך אלי בעולם התקון וזהו מציאת החן. והיינו מפני כי ויהי לי שור וחמור צאן3 כו׳.
כלומר, שתשפיע ותאיר אליי בעולם התיקון את המקיף שלך, וזהו מציאת החן. והיינו משום ש״ויהי לי שור וחמור צאן״ וגו׳.
ה״חן״ שיעקב מבקש הוא שעשו, המסמל את האור המקיף של התוהו, יאיר את האור הזה בעולמו של יעקב, עולם התיקון. יעקב ראוי לכך משום שכל ״נכסיו״ — מדרגות האצילות — כבר נתבררו ונתתקנו.
דאתהפכא חשוכא לנהורא בעולם התקון וה״ז אתר שלים ממש א״כ ראוי אני למצא חן בעיניך שהוא השראת הברכה דבחי׳ המקיפי׳ כו׳:
משום שהחושך נהפך לאור בעולם התיקון, והרי זה מקום שלם ממש. אם כן, ראוי אני למצוא חן בעיניך, כלומר שתשרה בו ברכת בחינת המקיפים וגו׳.
הביטוי הארמי פירושו שהחושך נהפך לאור: בעולם התיקון מה שהיה חשוך השתנה, ולכן זהו באמת מקום שלם. משום כך יעקב ראוי לקבל את ברכת המקיפים.
הפסקה מסבירה מדוע התיקון שהושלם מאפשר לקבל את אורות התוהו: הברכה שורה רק במקום שלם, ותיקון שבו החושך נהפך לאור הוא מקום כזה. לכן יעקב מבקש ״למצוא חן״ — שהאור המקיף יאיר בו.
הלובן העליון הוא בחינה שלמעלה מאצילות, שממנה יעקב שואב את הכוח לתקן אותה. העיקרון שמקיף יכול לשרות רק על כלי שלם מסביר מדוע התיקון צריך להסתיים לפני שהאורות הנעלים של התוהו יוכלו להאיר בו.
מראי מקומות
- 1דלית ברכתא שריא · Zohar II, 155a
- 2דלית ברכתא שריא באתר ריקניא · Zohar, Terumah 52:565–53:572
- 3ויהי לי שור וחמור צאן · Genesis 32:6
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
שאלות לשיחה
- מדוע אורות התוהו גבוהים מאורות התיקון, אף שהתוהו הסתיים בשבירה?
- כיצד ייתכן שעשו רשע למטה, ובכל זאת שורשו במדרגה שלמעלה מיעקב?
- מדוע מפרש אדמו״ר הזקן את המילים ״לפניו״ כ״אל מדרגה שלמעלה ממנו״?
- מדוע התיקון חייב להיות שלם לפני שהאורות המקיפים יכולים לשרות בו, וכיצד דברי הזוהר על הברכה ועל מקום ריק מסבירים זאת?
- מה פירוש הדבר שהחושך נהפך לאור בעולם התיקון?